מסעות בדרוקסלנד - מיכאל דרוקס, רטרוספקטיבה במשכן לאמנות עין חרוד

מיכאל דרוקס זכה להכרה כבר בסוף שנות השישים כאחד מטובי האמנים הצעירים בישראל.

בשלב מכריע זה בחייו וביצירתו יצא לחו"ל, ולאחר חודשים אחדים של שהות בהולנד התיישב דרך קבע בלונדון. אבל, למרות ריחוקו מ"מרכז" האמנות הישראלית, נצרב בתודעה כאמן ישראלי מרכזי. עבודתו, שנוצרה בעיקר בלונדון, נתפסה כקושרת בלב-לבה צמתים עצביים של ישראל והוצגה בכל התערוכות המרכזיות שהתמודדו עם אתגרים כמו אפיון האמנות הישראלית, מיפוי מגמותיה ואבחון ציוני-דרך בהתפתחותה. ברשימת התערוכות שבהן השתתף מסתמן המסלול שלאורכו הגדירה האמנות הישראלית את זהותה, ברצף של כשלושים שנה, ומבחינה זו הוא אחד האמנים המיטיבים לייצג את האמנות הישראלית על מגמותיה השונות.

בשנות ה–70 פעל דרוקס בלונדון בצומת מרכזי של אמנות בינלאומית, ועבודתו באותה עת שופכת אור על תהליכים וכיווני חשיבה בקשת המגמות של התקופה. פעילותו המשמעותית בחו"ל, לצד נוכחותו המתמשכת בזירה המקומית, מעמידה יסוד לדיון השוואתי מנקודת מבט חיצונית. החלפת הזווית המוכרת, הבוחנת את האמנות הישראלית על בסיס מושגיה וערכיה שלה, מאפשרת מבט אחר על ההקשרים שבהם פעל דרוקס, על שימושו המובחן בטכנולוגיות תקשורת חדשות ועל מקומה הביקורתי של האמנות בחרושת התרבות. מעניין כי בנתיב המרכזי של האמנות הישראלית בשנות ה–70 הושם דגש דווקא על תחושת הנתק בין "שם" ל"כאן" ובין "מרכז" ל"פריפריה", ולצד תודעת הפער חודדה אבחנה בדבר איכותה האידיוסינקרטית של האמנות המקומית.

 

הקהל הישראלי נחשף אמנם באורח שוטף לעבודותיו, אך לא זכה להתוודע למכלול עבודתו, הכוללת פרק עשיר בתחום הציור, ולהעמיק בכוח ביטויה. התערוכה והספר מסעות בדרוקסלנד מציעים מבט רטרוספקטיבי רחב ומקיף (כ-150 עבודות), הכולל שיחזור של מיצגים ועבודות מיצב מכוננות, סרטים ועבודות וידיאו שהיו לציון-דרך.

11.5 – 11.8, 2007

 אוצרת:  גליה בר אור