ספינת השוטים – דן בירנבוים בגלריה גרוס


 

 

 

ספינה קרועה ואנשים בה לבנים- על המיצב "ספינת השוטים" לדן בירנבוים

ד"ר קציעה עלון

 

בתערוכת היחיד החדשה שלו מבקש דן בירנבוים לייצר אייקון ויזואלי: סירה קרועה ושבורה שמעיה שפוכים, ספינה חתוכה בפראות, באלימות, ועליה דמויות לבנות העוסקות בשלהן: שותות קפה, מעשנות, מהרהרות. דבר לא מפריע לחייהן. אולם הדימוי של הספינה הנשברת אינו דימוי כלל. הסירה  שייכת לסדר אחר של המציאות, ל"ממשי": זו היא סירת דייגים אמיתית, שהובאה מעזה.

עבודתו של בירנבוים מהדהדת באופן מורכב שתי עבודות שהוצגו זה לא מכבר בתל אביב; עבודת הוידאו של אדריאן פאצי, Centro di Permanenza Temporanea , בה נראית קבוצת אנשים צועדת לעבר מטוס לקראת המראה. הם עולים על גרם המדרגות שמוביל למטוס ונעצרים שם, מגלים כי אין כלל מטוס, ונותרים "תלויים באוויר" כשוטים שלא הבינו דבר. ליבנו מתמלא חמלה על מצבם, על פליטותם, על שהצליחו כך לשטות בהם. צילום מחאה אחר, שצולם ונתלה באופן פיראטי ברחובות תל אביב על ידי הקבוצה "אקטיב סטילס", הציג   פליטים מתגודדים בחרטומה של ספינה.

 

 

 
אולם אנשיו הלבנים של בירנבוים אינם מעוררים כל חמלה, רק כעס עצום. בהחלטה אמיצה, מבכר בירנבוים להראות לנו את עצמנו, ולא את הפליטים מעוררי ההזדהות הטבעית. אקט השבירה האלים שמנכיח בירנבוים מצביע גם על הרצון לעשייה קיצונית שתתנגד בחוזקה לשחיקה ולגריסה המנטלית שעברו מושגים כמו "זכויות אדם" "אתיקה" ו"כיבוש".  כך כתב אלי שיינפלד באחרית הדבר לספר "אתיקה" של הפילוסוף הצרפתי אלן בדיו: "בפתח דיונו באתיקה מגלה איפה בדיו את הדבר הבא: המושג אתיקה, שמקורו בעבר רחוק ומפואר (יוון), שהתלווה למסורת פילוסופית לא פחות מכובדת, נוכס בימינו על ידי דעת הקהל, נקלט במרחב של הדוקסה, של הסברה, כלומר במרחב שבו – מאז אפלטון- מוסכם על הכול שאין מחשבה. מה שמכונה היום אתיקה, אינו אלא שם נרדף לניהיליזם המארגן מרחב שבו לא תיתכן סובייקטיביות נצחית- אוניברסאלית, אלא רק נתינים של אידיאולוגיה שחוקיה וערכיה קבועים מראש. לכן, חזרה אל מחשבת האירוע נדרשת על מנת שלא להניח לחושך להשתלט על העולם." ("אתיקה", אלן באדיו, עמוד 103, רסלינג).
                      
                             

אוצרת: נעמי שלו

פתיחה: מוצ"ש 17.1.09 בשעה 20:00

גלריה גרוס, רח' בוגרשוב 86 קומה ב', תל-אביב טל. 054-4549502