התערוכה הנוכחית של
המיצב שבפתח התערוכה יוצר סביבה המאכלסת אלפי גופים כהים מוארכים העשויים נייר משי דקיק ששימש לעטיפת שוקולד,
ודבק תעשייתי. המיצב מהווה חוליה נוספת בשורה ארוכה של מיצבים מונומנטליים העשויים מכעשרת אלפים גופים, שראשיתם במיצב "סבך" (1998) במוסררה ירושלים, דרך "חיבור וחיסור" (1999) בגלריית המומחה תל אביב; "הרשת" (2000) בזגרב קרואטיה; "נביטה שדה אפוקליפטי" (2001) בגלריה העירונית רחובות, והמיצב "תלוי" (2005) בגלריה העירונית כפר סבא. בשונה מהמיצבים שדוברובסקי הציגה עד כה, שבהם הגופים המוארכים דמויי העצמות היו לבנים, בתערוכה הנוכחית הגופים הבונים את המיצב עוברים מלבן לחום כהה אדמתי. גופי הנייר, הנראים כענפים יבשים, מורכבים בחלל על גבי כבלים ומחוברים זה לזה בעזרת אזיקונים. למרות שבריריותו של הנייר, הגופים חוברים יחדיו לגוף גדול ומרשים שמשתלט על החלל, המזכיר צמח יבש שעשוי להתעורר ולהפריח פקעות וניצנים, או לחילופין להמשיך לקמול עד שיחדל מלהתקיים. מזווית אחרת, הגופים שהוכנו בסטודיו עשויים להיראות גם כמשיחות מכחול חומריות שיצאו מן הציורים, משיחות שהתנתקו מהבד, הפכו תלת ממדיות, והתפזרו כקונסטרוקציות חלליות.
תמר
דוברובסקי - אבסטרקט אדום 2007 שמן על בד
עבודות הנייר המוצגות בתערוכה מבוצעות על נייר עבה ורך, שבעת העבודה היה ספוג צבע, מים או טרפנטין, אשר
יצרו אפקט שחור מונוכרומי. בתנועות מעגליות חרטה האמנית בנייר עם סכין ופצעה אותו כמעט עד כלות, והצבע שנחשף לנייר הפצוע נספג ונקלט בו במידות שונות, על פני המשטח ובתוכו. הציורים הכהים בשחור ואדום מסגירים את התהליך האגרסיבי שעברו, את חריטת הסכין בנייר ספוג הנוזלים שהביאה להתרפטות הנייר, ולעתים אף לקריעתו ולגריעת חומר ממנו. במקומות שבהם הנייר התרפט, הוא ספח לתוכו צבע שהעניק לפנים הנייר טקסטורה קטיפתית, בעוד שהחלק החיצוני נותר קשה ומעובה בשכבות צבע. חשיפת החלק הפנימי של הנייר יצרה וריאציות עשירות של צורה וצבע המציעות מענה למונוכרומיות
הצבעונית. עבודות אלה מקיימות דיאלוג מרתק בין פנים לחוץ, דיאלוג המתקיים בחיבור המרתק בין הפכים, שמקורו בתהליך עבודה תוקפני ואוטומטי, המוביל להיווצרותו של פנים פגיע, חשוף ורך לעומת חוץ מוחצן, שכבתי וקשה.
דניאלה טלמור
אפריל 2008
מקום
: אולם מרכזי , בית האמנים, תל אביב
מקום
: אולם מרכזי , בית האמנים, תל אביב
בית האמנים, אלחריזי 9 , תל-אביב