שבעה אמני וידאו וצילום ישראלים עכשוויים חוקרים את מרבצי הרגש בבתים ריקים מאדם. בחלק מהעבודות הדיירים אינם עוד והן מתמקדות בזיכרון האמיתי או המדומיין העולה מהריק הטעון. באחרות, "פולשים" ומציצים האמנים אל תוך חללי מגורים שדייריהם נעדרים מהם זמנית. בלב התערוכה פועם מתח רגשי שנבנה מעצם היעדרם של הדיירים, מפלישת מצלמה לחלל זר ומאופיו המוכר והזר כאחד של כל בית. הצגת העבודות בבית טיכו – פעם בית פרטי והיום חלל ציבורי – מקנה להן רובד משמעות נוסף.
האמנים המשתתפים: איה בן-רון, נועה גרוס, אורי גרשוני, פבל וולברג, יובל יאירי,
איה בן-רון
יוצרת סרט בבית סבתה הגניקולוגית ששימש גם כמרפאה במשך כמה עשורים. בית הסבתא היה עד לרגעים משמעותיים כמו לידות, הריונות והפלות, בחייהן של נשות חיפה והסביבה.
יובל יאירי
מצלם את פנים "בית המצורעים" בירושלים ומאפשר הצצה למקום טעון, נסתר ומאיים ולשרידי נוכחותם של החולים.
נעה גרוס
מצלמת בבתים בהם היא עובדת כמנקה. לכבוד התערוכה היא תנקה את בית טיכו ותיצור גם עבודת וידאו.
אורי גרשוני
צילם את בית אביו האמן משה גרשוני, אחרי שהוסיף לבית זרי רקפות המתייחסים לציורי האב.
רותי נמט
מצלמת ללא בימוי דירה תל אביבית עכשווית שנראית כאילו עברה פרוגרום, רוח סערה נושבת מן החלון הפתוח לרווחה.
פאוול וולברג
צילם את חיילי צה''ל בבית פרטי בג'נין, 2003
שיחי גלריה עם האוצרת איה מירון
:
11.3 ,
25.3