מתוך הטקסט לתערוכה:
לדובב את השָתוּק
ד"ר דרור פִּימֶנטֶל
היחידה להיסטוריה ותיאוריה
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב
שני קטבים לה לאמנות, קוטב האחרוּת מזה וקוטב האחריות מזה. מצד אחד, על האמנות לערער תמיד על המובן מאליו, להאיר לנו את הדברים באור חדש, לערוך להם הזָרָה. אך מצד שני, על האמנות מוטלת גם החובה לשאת באחריות חברתית, ואל לה להתנכר לכל מה שיש בו מן הקהילתי, בכל מה שיש בו מן הקיום-יחדיו. כבר מתחילת דרכו, אורן נוי – בוגר המחלקה לצילום ותוכנית ה-
MFA
של בצלאל – אינו מעוניין באמנות לשם אמנות, וגם לא באסתטיזציה ריקה של המציאות. תחת זאת, האמנות הופכת אצלו לכלי חקירה, שבאמצעותו הוא מביא את השוליים למרכז ואת הסמוי מן העין אל לב התודעה.
התצלומים המוצגים בתערוכה הם פרי מחקר צילומי ענף של ערי הלוויין הסמויות מן העין, של אותו מרחב פריפריאלי ישראלי של הזנחה ודלות, הבנוי טלאי על טלאי וגיבוב על גיבוב, שאותו מציב נוי בקדמת הבמה. נוי מכונן מילון חזותי של אותו מרחב, תוך שימת דגש על צורות בנייה וגינון ציבורי. מילון זה אינו נעדר עמדה ביקורתית, אך זו אינה מבטלת את הרגישות האסתטית הקורנת מן התצלומים, כמו גם את ההתכתבות עם ההיסטוריה של הצילום.
ההצבה של המרחב הפריפריאלי בלב לבה של זירת האמנות התל אביבית, לא פחות משהיא מעשה אמנותי, היא מעשה חברתי. נוי קורא בתצלומיו תגר על החלוקה הבוטה כל כך, האכזרית כל כך, של מרכז ושוליים, מטופח ונידח, בעל שם וחסר שם, ומעניק נראות מונומנטלית לחצר האחורית של החברה הישראלית. אותה חצר אחורית שלא נראה בערוץ שתיים, וגם לא במדורי החברה בעיתון.
נוי מעניק נראות באופן תמטי, מדעי כמעט, לאותו מרחב פרברי, ממקם אותו במרחב, שם אותו על המפה, חורץ בו קואורדינטות, מעניק לו שם, נותן לו מקום, קונה לו עולם. באופן פרדוקסלי, מתוך המוות החזותי, מתוך הסתמיות והכלומיות המרגיזה של התצלומים, נשמע ברמה קול: זהו קול אמיץ העושה שימוש באמנות כדי לדובב את השָתוּק, ולתת ביטוי למי שניטלה ממנו הזכות לדבר. קול זה הוא מקור כוחה של אמנותו של נוי, והוא גם מקור תקוותה.
Regeneration, 50 Photographers of Tomorrow, 2005 – 2025
, כאחד מ 50 הצלמים הצעירים המבטיחים של העתיד שנבחרו ע"י מוזיאון
Elysee
לצילום בעיר
פתיחה
:
יום ה, 27.12.07 - שעה 20:00
נעילה
: 25.01.2008
גלרייה
Dollinger art Project
רחוב
פרישמן 18, תל אביב.
טל. 03-5276994