שירות עצמי - Self Service תערוכה קבוצתית, החללית בירקון 70

"שירות עצמי" היא תערוכה קבוצתית שמציעה זווית חדשה לבחינת אחד הנושאים המרכזיים המעסיקים את עולם האמנות מאז ומתמיד: הדיוקן העצמי.

הדיוקן העצמי מספק לאמן הזדמנות לעסוק באובייקט מרתק במיוחד: הוא עצמו. באמצעות העיסוק החיצוני הזה הוא יכול להישיר מבט אל השדים הפנימיים שלו, אל האופן שבו הוא תופש את גופו ואת נפשו, על כל הקשרים הסבוכים ביניהם, ואל המכניזם של תהליך היצירה שלו. כל יצירת אמנות מציגה משהו מן הפנימיות והאישיות של יוצרה, אולם הדיוקן העצמי הוא התערטלות ממוקדת, ישירה ומודעת. "העצמי" שנלווה אל ה"דיוקן" אינו מחייב את האמן ללכוד את פניו או את גופו, שגם אם אלה כלל לא מופיעים בדיוקנו, הרי שהוא נחשף חשיפה כפולה ומכופלת כאשר הוא חותר פנימה, אל מעבר לתווים החיצוניים וחושף את קרביו לעיני הקהל – שיביט וישפוט.

האמנים המשתתפים בתערוכה:

אורי גרשוני (נ. 1970, ישראל), בוגר תואר ראשון ושני באמנות באקדמיה לאמנות בצלאל.

גרשוני מציג בתערוכה עבודה שהיא חלק מסדרה חדשה שטרם הוצגה, המבוססת על הכלאה בין עבודותיו ותצלומי שקופיות שצילם אביו, האמן משה גרשוני, בשנות ה-70, ושבהם מופיעים שני בניו הקטנים, אורי עצמו ואחיו, ארם גרשוני. מול התצלומים הנאיביים האלה, שהזמן צבע בגוונים נוסטלגיים, מציב גרשוני את צילומיו שלו, בקווים הנועזים והבלתי מתפשרים המאפיינים אותו.

את הקשר הנושאי והאסתטי בין תצלומיו לבין אותם תצלומי ילדות גילה גרשוני במקרה, תוך כדי עלעול באוסף תצלומים משפחתי, ועבודה זו ממשיכה את הנרטיב של עבודות קודמות שלו, שגם בהן התכתב עם גוף העבודות של אביו ועם נוכחותו הפיסית והאחרת בחייו.

קלואי פינה (Chloe Piene) – (נ. 1972, קונטיקט, ארה"ב), נחשבת לאחת ההבטחות הגדולות של עולם האמנות הבינלאומי. פינה, בוגרת תואר ראשון לאמנות באוניברסיטת קולומביה ותואר שני באמנות בגולדסמית' קולג', לונדון, חיה ועובדת בניו-יורק ובברלין. יצירותיה מוצגות במיטב המוזיאונים והגלריות המובילות בעולם. בין היתר, הציגה בביאנלה של מוזיאון ויטני, ניו יורק, ב-2004 ובתערוכה ב- Locks Gallery פילדלפיה, לצד רישומים של דה קונינג (De Kooning) .

פינה ידועה בעיקר בזכות הטכניקה העדינה והמינימליסטית של רישומיה, המציגים נושאים ארוטיים ומעלים בצופה רגשות אמביוולנטיים של משיכה ודחייה. יצירות הווידיאו של פינה חשוכות ודרמטיות, נוגעות בנושאים של מיניות ואגרסיביות ומרתקות את עין הצופה בסקרנות מהולה בפחד.

בתערוכה תציג פינה את עבודתה " Self portrait " מ-1997, יצירת וידיאו שבה צילמה את עצמה מזוויות אינטימיות ובלתי שגרתיות. העבודה מציעה אמירה שונה ומעניינת על תפישת הדיוקן העצמי.

הפרסומאי שוני ריבנאי, שחזר לפני כמה שנים לעסוק באמנות במשרה מלאה ובהתלהבות של מורד צעיר, מציג בתערוכה "שירות עצמי" עבודה מסדרת הציורים "אהבוני".

"אהבוני בן 16" מורכבת מדיוקנו הנערי של האמן שמוקף בקליגראפיה סבוכה, עמוסה וטורדנית כמעט של המלה "אהבוני", שחוזרת על עצמה אינספור פעמים לאורכה ולרוחבה של העבודה גדולת הממדים.

הנער שהאמן היה ושכבר לא יהיה עוד, מבקש אהבה, ספק מהגבר שהוא עתיד להיות, כלומר מעצמו, ספק מעולם האמנות שלהכרה שלו הוא עדיין משתוקק ושלאישורו, כך נדמה, הוא עדיין זקוק.

נעמה הרפז (נ. 1968, ישראל), מציגה עבודה שיצרה בפאריס ושאמורה היתה להיות חלק מסדרת ציורים שבוחנת זוגות אוהבים. למעשה, הציור " Happy Together " הוא שריד אחרון לסדרה זו, משום שהרפז השמידה את שאר העבודות לפני כמה שנים. כל שנותר מהסדרה הוא דיוקן חזיתי וכמעט סגפני של האמנית ושל בן זוגה באותה תקופה. שניהם קפואים ברגע אבוד בזמן ונראה כי הם כפותים האחד באחר מבלי שהם נוגעים זה בזה. מתוך חובה, בלי תקווה, בחיבור שלא יימשך לנצח, אבל כזה שיישאר אתנו, הצופים בו, עוד זמן רב.

יעל רכטר (נ. 1977, ישראל) היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ואמנות מאוניברסיטת ייל, ארה"ב, שלומדת ל- MFA ב Pratt Institute- , ניו-יורק. בעבודת הווידיאו שלה " Sunny Side Up ", רכטר משמשת כחומר הגלם של יצירתה וכזירה שעליה היא מוצגת בעת ובעונה אחת. גופה של רכטר משנה צורה בהתאם לסצנה שהיא יוצרת עליו בעזרת אובייקטים יום-יומיים ודגמים בקנה מידה זעיר. באמצעות החיפצון של גופה, רכטר בודקת באופן הומוריסטי, לפחות במבט ראשון, את נשיותה, מיניותה, ויחסה המורכב אל הריון, לידה, מעגל החיים, ועוד.

הצלמת מיכל רובין (נ. 1977, ישראל), חיה ועובדת כבר למעלה מעשר שנים בניו-יורק, שם למדה צילום ב- School of Visual Arts . רובין השתתפה ביריד "צבע טרי 1" ולאחרונה הציגה תערוכת יחיד ראשונה בארץ, בגלריה 39. בתערוכה "שירות עצמי" מוצגים שני תצלומים של רובין, הראשון צולם בדירה של חברתה בניו יורק והשני צולם בבית סבתה, אסתר, בקיסריה. שני הצילומים עוסקים למעשה בקונפליקט הקיומי בו היא נמצאת ונדמה כי רק יחד הם יכולים להציג את דיוקנה המלא של רובין. בעבודה זו מתעמתים המורשת וההיסטוריה המשפחתית (מיכל היא נכדתו של הצייר ראובן רובין ואחותו של הצייר גידי רובין, המיוצג בארץ על ידי אלון שגב) והשייכות שלה לישראל, מול רצונה הגלוי לפתוח דף חדש בעיר אחרת, שבה כל האפשרויות פתוחות ושבה היא יכולה להמציא את עצמה בכל יום מחדש.

רפאל סלם (נ. 1985) חי ועובד בבת ים. בוגר המחלקה לאמנות פלסטית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. כמו כן למד באקדמיה לאמנות, מונסטר, גרמניה. סלם, שהציג ב"צבע טרי" (1 ו-2) ובתערוכות יחיד וקבוצתיות אחרות, נחשב להבטחה גדולה של עולם האמנות הישראלי וב"שירות עצמי" הוא מציג דיוקן עצמי שכולו זועק את נוכחותו הנעדרת של האמן. סלם בחר לצייר את נעליו, מוצר צריכה המוני שיכול להיות רק שלו. בכך, הוא ספק לוקח חלק בביקורת חברתית על ההומוס-אקונומיקוס (האדם הכלכלי) שמיוצג ומוגדר על ידי רכושו, וספק בוחר בפרשנות אינטימית ואלגורית לנושא המרכזי של התערוכה (אין לשפוט אדם לפני שצועדים בנעליו, וכו').

התערוכה "שירות עצמי" תלווה במהדורה חד-פעמית של חולצות T , שעוצבו במיוחד עבור התערוכה על ידי חלק מהאמנים המשתתפים, תוך שיתוף פעולה עם בוטיק האופנה Tee Factory . החולצות יימכרו בחללית הירקון 70 וכן בשני הסניפים של Tee Factory בתל אביב.