אביגדור סטמצקי: עבודות מאוחרות במוזיאון תל-אביב לאמנות

בשנות ה־80, לקראת סוף ימיו, יצר אביגדור סטמצקי סדרה יוצאת דופן של למעלה משבעים וחמש עבודות על נייר. סטמצקי תר אחר שיטת עבודה חדשה שתאפשר לו להתרחק מ שני המדיומים שבהם התמקד עד אז, אקוורל ושמן.

הוא ביקש למצוא טכניקה שתאפשר לו לעבוד ביתר קלות, ומצא את מבוקשו במדיום חדש.  העבודות – צירוף של רישום וציור, צוירו בצבעי טמפרה ועיפרון, לעתים גם בצבע גואש על נייר עיתון.  גליונות הנייר, כולם בגודל 140 X 100 ס"מ, הם הגדולים ביותר שעבד עליהם אי פעם. בגליונות אלה חזר סטימצקי אל אזור מוכר לו היטב – סביבות ירושלים, אבו־טור -  והטעין אותו במימד רענן של הבלתי צפוי.

אלה "עבודות פתוחות", אם להשתמש במושג של אומברטו אקו: פתוחות ליוצר ולצופה בכך שהן מאפשרות אי החלטיות, מורכבוּת ונמנעות מחד משמעות.    

רקוויאם, 1988

התערוכה והקטלוג בתמיכת הקרן ע"ש הציירת נתה דו שניצקי-קפלן