פרידה קאלו ב MOMA S.F.

בחודשים יוני-ספטמבר 2008 מארח המוזיאון לאמנות מודרנית שבסן פרנסיסקו ( S.F.MOMA    ( תערוכה גדולה מיצירותיה של פרידה קאלו, לציון 100 שנה להולדתה. זוהי התערוכה הגדולה הראשונה שלה שמוצגת בארצות הברית זה 15 שנה, תערוכה זו הוצגה עד חודש מאי האחרון גם בפילדלפיה.

פרידה קאלו (1907-1954), נודעה יותר מכל כאשתו של הצייר המקסיקני הידוע דייגו ריברה אך לימים נתגלתה גם היא כציירת מחוננת, בזכות עצמה.

היא נולדה לאב יהודי הונגרי שהיגר למקסיקו ואם מקסיקנית ממוצא אינדיאני ספרדי. כך גדלה בבית ששילב מגוון תרבויות, כך ירשה מהאב פתיחות ליברלית ונטיות בוהמיות ומהאם מסורת שמרנית וקתוליות אדוקה.

בחייה חוותה סבל פיזי ונפשי רב, כילדה חלתה במחלת הפוליו אשר הותירה אותה נכה. בגיל 18 נפגעה קשות בתאונת דרכים, כשחשמלית התנגשה באוטובוס שבו נסעה. כדי לייצב את מצבה הפיזי היא נדרשה במהלך חייה לאינסוף אשפוזים וניתוחים. חיי הנישואין הבלתי יציבים עם דייגו, שהיה מבוגר ממנה בכ-20 שנים, קשר נישואין שהסתיים בסופו בגירושין ואי היכולת להביא ילד לעולם, אף הם הותירו את רישומיהם הנפשיים.

בציוריה ניכרים היטב תהפוכות החיים הקשים הללו, שורשיה, החיפוש העצמי, מאבקה למען שוויון וצדק חברתי ודעותיה הפוליטיות המהפכניות (תמיכה בקומוניזם),  .

סגנון ציוריה הוגדר כ- "סוריאלזם נאיבי" וברבות מעבודותיה ניכרים   היטב שורשיה של התרבות המקסיקנית, עליה התחנכה, והשפעתה של האומנות האינדיאנית הדרום-אמריקנית.

עיקר פרסומה כציירת החל רק בשנת 1938 כשהסופר והמשורר הצרפתי הידוע אנדרה ברטון נחשף לעבודותיה במקסיקו והסדיר בעבורה תערוכת יחיד בניו יורק, ב- Julien Levy Gallery .

למרות חשיפה זו היא נשארה כל חייה אמנית שולית וחייתה בצילו של בעלה דייגו. רק לאחר מותם התפרסמו עבודותיה ברבים והיא הפכה סמל לכריזמתיות, מאבק להישרדות, מאבק למען הצדק החברתי ויצירתיות רבת הבעה וכשרון, מה שהפך אותה לימים מושא הערצה לרבים.

עבודות אמנות  נוספות וייחודיות שמוצגות בתערוכה הינו אוסף צילומים שנעשו בידי צלמים שונים שבחרו לתעד בצילומיהם את בני הזוג ריברה.