"אבן, נייר ומספריים" : תערוכת בוגרי החוג לאמנויות העיצוב בבית הספר לאמנויות וטכנולוגיה של סמינר הקיבוצים

תערוכת הבוגרים של המחזור האחד עשר בחוג לאמנויות העיצוב (עיצוב מוצר, תקשורת חזותית, לבוש ואביזרים) בבית הספר לאמנויות וטכנולוגיה של סמינר הקיבוצים תיפתח ביום חמישי, 17.7, במתחם קלישר (הגלריה לאמנות ע"ש רחל וישראל פולק). התערוכה תינעל ב – 30.7.

בתערוכה השנה יוצגו 31 פרויקטים : 13 בעיצוב מוצר, 14 בתחומי תקשורת חזותית ומולטימדיה ו – 4 שיעסקו בתלבושות ואביזרי לבוש.

לדברי אוצר התערוכה,הפסל דוד פאר :" שלושת המסלולים בחוג לאמנויות העיצוב : עיצוב מוצר, עיצוב תקשורת חזותית ועיצוב לבוש ואביזרים, הניבו השנה פרויקטים היוצרים יחדיו מכלול בו מתמזגים הדיסציפלינות והחשיבה בתוכן ובחומר".

האתגר הגדול להביא לידי ביטוי פאזל זה בתערוכת הבוגרים הוא בעצם הדגל של החוג לעיצוב במכללה. רוב הפרויקטים מצליחים לגשר בין ביטוי אישי ואמנותי לבין פונקציונאליות של מוצרים שמישים.

יסמין לוריא ייצרה 60 אריזות הטומנות בתוכן גילויים אקראיים של רגעים קסומים והסחות דעת רגעיות ליום יום. הפרויקט מצליח לשלב בתוכו עבודת מוצר מדויקת עם פרויקט עדין בתחום התקשורת החזותית.

בחלק גדול מהפרויקטים יש עיסוק בפתרון בעיות סביבה וחברה , כגון מתקן האימונים לגיל הזהב (נועם מוצפי), מערכת ביתית לשימוש במים אפורים (אניה פרימוביץ), אופני ילדים עשויים מבמבוק (הדר מילר) או מערכת ליצירת קומפוסט בתנאים ביתיים (נעה שבתאי).

סדרה אחרת של פרויקטים עוסקים בפתרונות שימושיים לחלל הביתי. תמר שפיר עיצבה יחידות מתקפלות של מוצרי חשמל גמישים העובדים על טכנולוגית גלי המיקרו ומייצרים פתרונות אחסון מעשים לחללי מטבח קטנים.

סיוון מסרי עיצבה סדרת כלי עבודה המאפשרת לילדים עבודה נוחה במטבח (ותוך כדי מאפשרת פתרונות יעילים גם למבוגרים). נטלי אברמוב עיצבה שישה מתגים ניידים המעוצבים בגישה שונה ומעלים שאלות לגבי תפקידו ושימושו של המתג.

פרויקטים, בתחום תקשורת חזותית משלבים בין ביטוי אישי לעיצוב. ספרה של רינת פליטמן עוסק בתופעת

ה caregivers - אנשים המטפלים בבני משפחה חולים. פרויקט שנולד ממצוקה אישית של היוצרת הפך לפרויקט צילום רגיש הכולל סדרת צילומים וראיונות עם אנשים שמרכז החיים שלהם הפך בין רגע למסדרונות בתי החולים.

גלינה טרונצקי עצבה גם היא ספר- "בגוף אני מבינה" המורכב מצילומים מעובדי מחשב שנולדו מתוך שיחות עם נשים שעברו שינויים פיזיים. החיבור בין הדימויים לטקסט יוצר מעיין "מפת שינוי" לכל אחת מהדמויות.

רונלי ריכטר עיצבה סדרת כרזות עקב מות אחיה באסון המסוקים. הסדרה כוללת כרזה בעבור כל שנת אבל ובוחנת את התהליכים אותם עברה המשפחה. הילה רחמיאן בנתה משחק רצפה המאפשר למשתמשים בו לבחון את מידת וסוג האמונה הדתית שלהם תוך שוטטות בחלל התצוגה. שרה ברקולי אספה את החוויות אותם היא וחבריה האתיופים עברו והפכה אותם לספר קומיקס העוסק בסטריאוטיפים בחברה הישראלית. שרה פיתחה טכניקה המשלבת איור עם דימויים מצולמים כדי ליצור שפה ויזואלית מרעננת וחדשה.

מספר סטודנטים יוצאי קיבוץ בחרו לבחון את מצב הקיבוץ היום. מבין אלה בולט בעיקר השולחן של מור שילוני שבמבט ראשון נראה כמו שולחן אוכל קיבוצי כשהכיסאות מורמים אך כאשר מורדים את הכיסאות לישיבה השולחן נגלה כחסר נפח ולא באמת מאפשר אכילה משפחתית משותפת. הפרויקט מצליח להיות מעשי מחד ומאידך ליצור מטפורה עצובה על התרוקנות הקיבוץ ותהליכי ההתברגנות אותם הוא עבר בשנים האחרונות.

כרמין יוסמן בחרה לעצב קולקציית בגדים בעלת אלמנטים הלקוחים מהווי הקיבוץ- תוויות הכביסה וטשטוש הזהות של המכבסה הקיבוצית הולידו ניסיונות לנתינת זהות בתוך כך אחד מהבגדים.

עוד שתי סדרות לבוש ראויות לציון- לינור נבטי עיצבה קולקציית בגדים בהשראת והשפעת בגדים ישנים שהועברו אליה מסבתה. צבעים דהויים, פסי גיהוץ, חורים שנוצרו בבד מסיכות וקפלים ישנים הפכו לאלמנטים מרעננים ומפתיעים בסדרה. טלי קוזין יצרה קולקציית לבוש המצליחה להיות מזמינה ומגוננת בו זמנית ומאפשרת אקט של גילוי וחשיפה.

הפתיחה התקיימה ביום חמישי, 17.7, בשעה 20:00 בגלריה לאמנות ע"ש רחל וישראל פולק, קלישר 5, תל אביב