"הזמן של הצופה" - הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה

מיכל אופנהיים-לנדאו – יואב אפרתי - יעל ברתנא – יעקב ישראל - יעקב מישורי – שחר מרקוס - משה קופפרמן

התערוכה "הזמן של הצופה" מלווה את הכנס הבינלאומי "זמן מעבר לגבולות" שנערך מטעם אוניברסיטת חיפה ומכון ון-ליר ירושלים, בין ה- 1 ל- 3 ביולי. הכנס עוסק בהיבטים שונים של מושג הזמן. פתיחת התערוכה נועלת את הכנס, בהשתתפות האורחים מהארץ ומחו"ל.

התערוכה מבקשת לחשוב על זמן צפייה, על הזמן של הצופה.

בתוך הגלריה יוצגו עבודות מעטות, וחלל גדול יחסית יישאר ריק. הכוונה (והתקווה) היא ליצור תנאים למחשבה אודות האופן שבו אנחנו מתנהלים מול אמנות: הפער שבין זמן עשייה (משוער, מוערך) לזמן צפייה, וההתניות שלנו כצופי אמנות – כמה זמן עומדים מול ציור, מה ואיך עושים מול עבודת וידאו, כיצד מתבוננים / קוראים בציור שהוא טקסט.

התערוכה מקדמת בברכה מבוכה, ולמעשה הרהורים על המבוכה הנובעת משהייה חפוזה מדי מול יצירה, על החישוב "כמה זמן לקח לו לעשות את זה" והמקום ש(הרהור כפירה?) זה תופש בשיפוט האמנותי, וגם על משך צפייה כגורם כן-או-לא בשיפוט והערכה אמנות.

בתערוכה יוצגו עבודות של מספר אמנים ישראלים, בני דורות שונים, העובדים בסוגי מדיום שונים, ומאתגרים, כל אחד בדרכו, זמן צפייה אחר:

מול ציור אחד, גדול ורב שכבתי, של קופפרמן, יוצג ציור קיר של יואב אפרתי, המשתרע על פני 11 מטר ו מורכב משני קווים בודדים בלבד. לצידם שלושה רישומי טקסט של יעקב מישורי ושני תצלומים גדולים של יעקב ישראל, של שיכונים בירושלים, חדים עד כאב,

עבודת הוידאו של יעל ברתנא Trembling Ti me מותחת על פני 6 דקות ו-20 שניות את שתי הדקות של הצפירה ביום הזיכרון, ועבודת הוידאו של שחר מרקוס היא תיעוד של המיצג Freeze : משחק שחמט אותו מנהלים שני שחקנים עם כלים עשויים קרח, בעוד מרקוס עצמו מתפקד כקוצב הזמן של המשחק. האובייקט היחידי בגלריה הוא פסנתר כנף שמיכל אופנהיים-לנדאו חיברה לו רגלי עריסה. בתוך המדף העליון של הפסנתר ינועו גולות לפי קצב נדנוד העריסה ויהוו מעין פסקול קצוב, שיר ערש מונוטוני, לתערוכה כולה.