מיכל יפה פביאן מיצב חלון בגלריה טובה אוסמן

בדרך כלל, המוצג בחלון הראווה הינו רמז למתרחש מאחוריו.

תפקידו של חלון הראווה הוא לפתות את העובר על פניו להיכנס לחלל ושם 'לספק לו את הסחורה'- הצרכנית או התרבותית.

במקרה של מיכל יפה קורה דבר מוזר: חלון הראווה הוא לכאורה המשך של החלל הציבורי המצוי לפניו, קרי הרחוב. הרחוב, על שלל קולותיו נכנס למעשה לגלריה. לא עוד חלל מוגן, "תרבותי", שקט  כי אם חלק מהפוליפוניה האורבאנית המסרבת להוות חוצץ. בחומרי הרחוב (קרטונים, ארגזים) ובהגיון הרחוב בונה מיכל יפה מעין עיר חלופית, מוקטנת, מעוותת.

תיבות תיבות מונחים האובייקטים, אחד על גבי השני. רישומי בני האדם המופיעים על חלק מהם גדולים מדי, חלונות קרועים בהם והם קטנים מדי. על המבנים מונחים אובייקטים והבניין הופך שולחן, החוץ הופך לפנים.

כמו בקרקס, זוהי מראה מעוותת של פני העיר בה גדלה וחיה מיכל יפה והיא מגולמת בעבודתה באופן חי ונושם. העיר של מיכל יפה היא עיר מכוערת ויפה בו זמנית, ממושטרת (ע"י הגריד) ומפוזרת, לוחצת ונושמת.

חלון התצוגה השטוח מקבל נפח , הן בשל ריבוי ה'מבנים' והן בשל אופייה של העבודה השואלת באמצעות החומר, שאלות על שטיחות.

זוהי תערוכה ראשונה לאמנית צעירה ומוכשרת, סטודנטית בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל."

בוגרת המדרשה לאמנות מכללת בית-ברל

השתתפות בתערוכות:

וידיאו ארט (טנק תפילין), פורטה צ'יטה 4, סינמטק ת"א, 2005

צילום, פתיחת תערוכת 'עלמות מאביניון', מוזיאון פתח-תקווה. 2006

מיצב, תערוכת גמר במדרשה לאומנות בית ברל  2007