תערוכות יוני 2008 בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי בת"א

בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, רח' אלחריזי 9 ת"א יתקיימו בחודש יוני 2008 התערוכות הבאות:

תרמילים של זיכרונות – תערוכה קבוצתית : ביאנקה אשל גרשוני, שוקה גלוטמן, חאדר ושאח, בועז טל, חיים מאור, מִרְוַות עִיסָא, אסנת שטיינברגר. אוצר: פרופ' חיים מאור

מירי פליישר - עֻבָּר וָשָׁב – אוצרת: תרצה ילון קולטון

עדנה מירון וופנר – חיים אחרים- אוצרת: ברברה גינגולד

על חזית בית האמנים במסגרת פרויקט "הגלריה יצאה לרחוב "

ציפי ציגלה "אמנים בעמ' עבודת קיר המורכבת מדיוקנאות 60 אמני ישראל

התערוכה תרמילים של זיכרונות ( Bags of Memories )

האמנים המשתתפים: ביאנקה אשל גרשוני, שוקה גלוטמן, חאדר ושאח, בועז טל, חיים מאור, מִרְוַות עִיסָא, אסנת שטיינברגר.

חיים מאור : "התערוכה תרמילים של זיכרונות נולדה בעקבות פנייתה של גב' דליה דנון, ששני אסונות פקדו אותה, בזה אחר זה: תחילה נפטר בנה וזמן קצר אחר כך נפטר בעלה. גב' דנון החליטה להנציח את זכרם בקריאת האולם המרכזי בבית האמנים בתל אביב על שמם. התערוכה תרמילים של זיכרונות פותחת את האולם בשמו החדש. נושאה קשור גם הוא בזיכרון המתים ובהנצחת שמם.

התערוכה מפגישה סיפורי חיים שמביאים שבעה אמנים. הסיפורים מזינים, מַפרים, מפריעים או מֵפֵרים את יצירותיהם. התערוכה בוחנת כיצד תר כל אחד מן האמנים המשתתפים אחר מילים של זיכרונות, אחר דימויים חזותיים, המארגנים, מנציחים או מעצבים מחדש, את השברים ואת הכאב שמתוכם צמחו. יצירותיהם אינן אובייקט אמנותי אסתטי בלבד, אלא גם חפץ, ספק מאגי, שמציע קבלה, נחמה והשלמה. הפסיכולוגים מכנים את המהלך הזה "עיבוד האבל".

לא כל האמנים המשתתפים בתערוכה עוסקים באבל ישיר על מות אדם, או בצער על אובדן מסוים. לפעמים מדובר בהתבוננות קיומית רחבה, או אפילו בהרהור ביחס לעתיד, שבו היצירה תרה אחר ההשלמה עם חוסר השלמות, עם חוסר היכולת לקבל את מצב הדברים, שבו הקיים ייעלם ויותיר אחריו ריקנות ".

ביאנקה אשל גרשוני

אפוקליפ APOCLiP

כולם דברו על זה, כולם כתבו על זה, כולם חיכו לזה.

בין סרטיו – "אספלט צהוב", "מטאליק בלוז", "קוקו בן 19."

אני שבא מהקולנוע, שם מתאפשר למצלמה מבט רחב תוך תנועה ותזוזה לכל הכיוונים והגבהים, בחרתי לנטוש לרגע את כל הלוקסוס הויזואלי הזה ,להתמקד במקרו ולברוא בתוכו עולם אסוציטיבי הנשען על דימוי מתוך הזיכרון הקולקטיבי האנושי .

מירי פליישר מציגה בתערוכה עֻבָּר וָשָׁב מיצב הבנוי מאובייקטים עשויים מחומר הפורצלן. קיים קשר בין הרעיון המושגי של התערוכה "זכרון תהליכי" לבין תכונות החומר "הזוכר".

כל דימוי במיצב "צולם" ו"הוקפא" בתהליך היצירה. סימני הדרך שהושארו, בעֻבּרים,כריות, קיני ציפורים, ותבניות של חרקים, משמשים מזכרת ועדות למה ששכן בתוכם ונעלם.

הדימויים בתערוכה מסמלים מצב ביניים של התחלה והתגבשות, "שלב מעבר".

אוצרת : תרצה ילון קולטון

My Business Cards is an exhibition of a life long project to map and network thousands of drawings of my experiences on the back of traditional business cards eventually creating a classic and timeless mosaic of my life

Edna Miron-Wapner, an internationally-exhibited artist, moves into new realms with "Another Side of Life": an exhibition of recent linocuts, collographs and etchings .

In her recent explorations of printing Miron-Wapner has discovered a new source of inspiration – tactile, sensuous, spontaneous .

עדנה מירון-וופנר ,אומנית בינלאמית, עוברת לתהומים חדשים עם "חיים אחרים": תערוכה של חיטוך לינולוליום, קולוגרף ותחריט אשר יצרו לאחרונה.

תוך חקירותיה בהדפס האחרונים גילתה מירון-וופנר מקור חדש של השראה – משושי, חושי, סְפּוֹנְטָנִי.

"בתוך העולם הטכנולוגי, אמצעי הביטוי שלי מוגבלים. אני עובד מתוך המוגבלות הזו: עובד על דימוי ומבטל אותו. אני לא רוצה להשאיר דימוי מוכר על פני המצע. אני רוצה שיראו אותו אבל שלא יבינו אותו עד הסוף, כך שיישאר במחשבה משהו פתוח, לא תפור. זו הדרך שלי להישאר בחיים, לדבוק בגבולות החופש," אומר אייזקס.

רישומיו של אייזקס מציגים מפגש ידני אינטואיטיבי בין חומרים גסים ולא מעובדים כמעט. הם מציגים סתירה, לכאורה, עם התפיסה הרווחת של הרישום כביטוי העדין ביותר מבין האמנויות הפלסטיות. הקווים חושפים התייחסויות לחלל, למציאויות שונות בו-זמניות, ויוצרים שכבות על-גבי שכבות, זמנים על פני זמנים. כל אחת מן השכבות הללו יוצרת עדות לדחף רגעי, המייצג את התחושות הפנימיות של גוף האמן בתנועה זורמת. תחושות אלה עוברות ללא סינון, ויוצרות סימון של הרוח בחומר; הן מותירות עדות החרוטה בשכבות שהונחו לפניה על-פני המצע.

השימוש בחריטה הוא כמו רישיון לאובדן השליטה העצמית, שמעניק או מזכה האמן את עצמו. החריטה בצבע הגס והלח, מקשה את השליטה האולטימטיבית בקו הרישומי. החריטה מחייבת צימצום האפשרויות מחד-גיסא, והרחבת מנעד החופש ופריצת המסגרות, מאידך-גיסא. כך נוצרים סימנים, שהם רמזים, ולא יותר, לדבר-מה אחר, שלא יכול היה לבוא לידי ביטוי, או שמא, לא גילם את מלא הפוטנציאל שלו קודם לכן. פתיחות זו מאפשרת לצופה חופש נוסף בבחירת החוויה או הפרשנות נוכח העבודות.

התערוכה מלווה במאמר מאת דרור בורשטיין.

על חזית בית האמנים במסגרת פרוייקט "הגלריה יצאה לרחוב" במסגרת 60 שנות מדינה

ציפי ציגלה "אמנים בע"מ" עבודת קיר המורכבת מ 60 צילומי ציורי דיוקנאות של אמני ישראל לדורותיהם.