חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
"זכרונות אלימים" תערוכה קבוצתית במסגרת אירועי היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, בגלרייה לאמנות, בית יד לבנים ברמת-השרון. תערוכות
זיכרונות של אלימות
יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות בנשים, המצוין ברחבי העולם ב- 25 בנובמבר, נותן לנו הזדמנות להאיר בצורה צנועה ואינטימית נתיב מסוים בעשייה המגוונת של אמנים ישראלים העוסקים ביצירותיהן בעשורים האחרונים באלימות בכלל, ובאלימות נגד נשים בפרט. התערוכה 'זיכרונות של אלימות' , אשר מוצגת בגלריה לאמנות, בית יד לבנים ברמת השרון מנסה לגעת בעקבות ובזיכרונות של אלימות, תוך בדיקה של ההשפעות של נושא זה על נפשנו ולעסוק בקו הדק שבין האלימות המתרחשת במרחב הביתי, המשפחתי לגילוי האלימות בחברה הישראלית.
האלימות גואה בחיינו, היא קיימת על הכביש, במועדוני הבילוי, במגרשי הספורט, בבית הנבחרים, בתקשורת. היא נמצאת בכל מקום, נוכחת בכל נשימה שאנו נושמים, בכל מילה שאנו מדברים, ביחס בין האנשים. היא מחלחלת ומתפתחת כמו גידול ממאיר בתוכנו ונכנסת לביתנו. בין אם מדובר באלימות מילולית, פיזית או
מינית, אנחנו נעשינו אנשים אלימים, עד שלא ניתן יותר להבחין בין אלימות "פנימית" או "חיצונית"; פוליטית או חברתית; ציבורית או
פרטית
.
כשעולה מפלס האלימות, כשאנשים משתחררים מן הקווים האדומים, מן הגבולות המוסריים והדמוקרטיים אותם בנינו – האלימות חודרת מהמרחב הציבורי, הרחוב, מהכביש אל המרחב הפרטי, הבית, אל האישה, הילדים, אל המשפחה.
המשתתפים בתערוכה, אמנים ידועים הפועלים במסגרת שדה האמנות המקומית בעשורים האחרונים לצד אמנים צעירים נוגעים בעבודתן במחשבות ורגשות מורכבים, שהיוצרים נושאים בקרבן כלפי האלימות והתוקפנות המקיפים את המשפחה הישראלית. התגובות והנגיעות של האמנים בנושא נובעים חלקם מחוויות וזיכרונות אישיים וחלקם הם תוצאה שהנושא האלימות עולה לצערנו לדיון בסדר היום הציבורי.
העבודות של
אתי אברג'ל, חוה ראוכר, ריקי לוי ו
אילת צין
אתי אברג'ל
, עוסקת בדורות של נשים אשר חיו מאחורי סורג ובריח, בכלוב זהב מוגבל בלא יכולת לפרוץ את גבולותיו
.
ההדפסים הם חלק מסדרה של שטיחים המספרים סיפור אישי של סבתה של אברג'ל,אורגת במקצועה, שנמנעה ממנה השכלה. המגבלה הנפשית חוזרת כמגבלה פיזית בהדפס המבוסס על מייצב ממוזיאון ישראל של נעליים מרוקאיות,
מעשה ידיה של אימה של אברג'ל הקשורות אחת לשנייה.
חוה ראוכר
עוסקת במסע התעללות שעוברת האישה בחברה האתיופית המסורתית. הדמות ניצבת על רקע הביוגרפיה האישית שלה, אותה כתבה
באמהרית ישירות על הבד. הטקסט מתאר את נישואיה של אחותה שלא שרדה ואת סיפורה האישי כנערה צעירה שנישאה לאיש זקן, וברחה מביתה בהיותה בהריון, תוך גידול ביתה לבדה, עד לעלייתה ארצה כאם בודדה לתינוקת, נישואים שניים, אף הם בכפייה, ובחירה מודעת לעבוד קשה ולגדל את שתי בנותיה בגפה. בחירה יוצאת דופן על רקע התרבות ממנה היא באה. בחירה בחיים גאים ללא דיכוי ואלימות.
חוה ראוכר
ריקי לוי
עוסקת במתח שבין האישה הכנועה, הצייתנית, המעניקה ללא היסוס כל שירות המבוקש מהן לאישה המפתה, החזקה והכוחנית. המהלכים האלימים, כיסוי הרעלה וכפות הקצבים, אשר אמורים לדכא ולשלוט באישה, הופכים ביצירותיה לעמדה של כוח, יופי ופיתוי.
אילת צין עוסקת בסימנים ודימויים של כאב וההשתקה של קרבנות אלימות בחברה הישראלית. היצירות עוסקות בדרך בה הפכה האלימות לשפת היום-יום, שפה המאיימת על קיומה של החברה
האנושית
.
לעומת הדור בוגר יותר, ניתן לאפיין את יצירתם של הדור הצעיר המושפע מאלימות המתקיימת באמצעי המדיה השונים כחסרת גישה של מחאה, אלא בדיקה של עולם בדוי ואלים ובכל זאת מושך, שבו תפקידי הקורבן/תוקפן מתהפכים, מתחלפים ומתערבבים ללא יכולת הבחנה ברורה בניהם.
אורלי הומל
, מחברת ביצירתה בין נוגות של הזיכרונות ממקומות וזמנים שונים למורכבות האלימה האורבת בתוך מערכת יחסים זוגית והגדרת הזהות של הסובייקט באמצעותה. הומל שוזרת יחדיו זיכרונות אישיים ונרטיבים קולקטיבים ובודקת דרכם את מערכת הגבולות שבין הקורבן הנשי האולטימטיבי בתוך מערכת היחסים הזוגית ('יוליה' של רומיאו) לדמות המפתה של האישה – ילדה
(הרקדנית החושפת את ישבנה בצורה מפתה).
במסגרת לימודיו במדרשת בית ברל, ארתור יעקובוב החל לחקר מדוע הסכימה אמו לחלוק את חייה עם גברים אלימים, שפגעו בו ובה ואת תולדות משפחתו הבוכרית שבה דור אחר דור משמר מארג של אלימות. בעבודה ימי התום, (2006-2007) חוקר יעקובוב את המציאות המגיעה מאמצעי התקשורת שצובעים את עולם בצבעי אלימות, דם ומלחמה מחד, אך מאידך מקהים את חושינו. באמצעות דימויים מעובדים מתצלומים מאמצעי המדיה השונים חושף יעקובוב את הקשר שבין השפעות של הזוועה המלחמתיים על המרחב הביתי ובמיוחד על עולם הילדים.
ארתור יעקובוב
דביר כהן קידר
עוסק במתח שבין הסטריאוטיפ הנשי במשחקי הילדות התמימים למציאות שבה הילדות אינה קיימת . כהן קידר משלב ביצירתו בין משחק נוסטלגי, זיכרון ילדות מתקתק לדמויות חסרות אנוש. מאחורי המשחק התמים מתרחש נרטיב אפל יותר שבו הילדה הופכת לקורבן מצד החברה האלימה המבקשת לעצב אותה בדמותה.
דביר כהן קידר
ליאת לביא
מבייתת דימויים העוסקים ביחסי כוחות שהיא אוספת מאינטרנט לתוך 'אמנות ראויה לתצוגה'. בסדרה הזו התמקדה לביא בדימויים שהטרידו אותה, שרדפו אותה משום בהם מתח סמוי. לדברי לביא התכנים האלימים, המטרידים מתקיימים ברובד הגלוי של הדימוי, אך בה בעת יש בדימויים גם איזושהי שלווה, סטטיות ופיתוי.
עינבר דרור, אוצרת
פתיחה: יום ראשון 25.11.07 בשעה 19.00, בית יד לבנים רחוב ההגנה פינת המחתרת, רמת-השרון. במעמד יצחק רוכברגר ראש העיריה והגב' נורית אבנר, סגנית ראש העירייה ויו"ר מועצת נשים יישובית.
|
|
