מרוות עיסא: פת יומנו, תערוכה חדשה במוזיאון וילפריד הזורע

ב-8.9.07 תפתח תערוכה חדשה: במוזיאון וילפריד ישראל- קיבוץ הזורע

התערוכה עוסקת בקונפליקט הנובע מעצם זהותה של האמנית והקשר שלה למקום, לזמן  ולזיכרון. שפתה המטפורית מתבססת על קודים מוסכמים וסמלים מסורתיים ואוניברסאליים כאחד.

הלחם מבטא דרך כל החושים, מגוון אינסופי של משמעויות, בהן היא עושה שימוש כדי לגעת בנו ב"בטן" תרתי משמע.

התערוכה "פת יומנו" כאובייקט פיסולי קרמי מייצגת את הבחירה בחיים, בהמשכיות, במבט לעתיד ובתקווה.

זהותה של מרוות כאמנית מבוססת על הקשר שלה למקום, לזמן ולזיכרון. היא יוצרת את עיצוביה ורעיונותיה תוך כדי התבוננות במעמקיה הפנימיים, שם היא רואה את הלא נראה. היא מבהירה לנו את הנצח והעמימות תוך הפיכתן לצורות המסייעות לנו להבין, ולהתחבר לרעיונות אלו. שפת הצורה ושפת החומר הנן שני אמצעים חשובים לאמן כדי למקד בהם את הסתכלותו של הצופה בעבודותיו.

מרוות משתמשת בסמלים ויזואליים כדי ליצור חיבור בין היצירה לבין הצופה, ובינו לבינה. היא אוספת את כל הניגודים להגיד "לחם המספק את צרכינו", הצורך לו זקוק כל בעל חיים עלי אדמות. וכך, כיכרות הלחם שבתפילה באו להשלים את האמירה האמנותית שמרוות מביאה לנו והיא השאלה הקיומית של להיות או לא להיות. לא במובן של לחיות ולמלא את הקיבה במשמעות המילונית, אלא במשמעות של זהות, זמן ומקום, כך שאמירה זו מהווה ביקורת חברתית-תרבותית.

האדמה, הזמן, הזיכרון והמורכבות שמרוות יצרה עבורנו, מביאים אותנו על סיפוקנו באשר ללחמנו מצד אחד, ומצד שני היא מחכה לאות וסימן כדי להחזירנו למקומותינו.

                     

מִרוות  עיסא נולדה בשנת 1970  בגוש חלב.

הכשרה מקצועית: 

1994-1991     לימודים במגמת הקרמיקה בבית הספר לאמנויות ,תל חי;

משנת 2001     לימודי הוראת אמנות , מכללת "אורנים".

עבודה בתחום האמנות :

משנת 1995      מרצה לאמנות מכללת  סכנין;

משנת 1996      מפעילה מרכז העשרה לאמנות לגיל הרך במתנ"ס ירכא;

משנת 1997      מנהלת סטודיו לקרמיקה בגוש חלב;

2005-2001       מנחה לאמנות מטעם משרד החינוך והמשרד לאיכות הסביבה בפקיעין;

2005-2001            מנחה לאמנות מטעם משרד החינוך והמשרד לאיכות הסביבה - טמרה;

2006-2005            מרצה לאומנות במכון לאמנויות, תל חי.

 2004-2003      פרס קרן אמריקה ישראל.