גרניקה של פיקאסו

גרניקה של פיקאסו - 42 מתוות הכנה במהדורת פקסימיליה

תערוכות

תערוכה זו מציגה מהדורת פקסימיליה של 42 מתוות הכנה על נייר, שיצר פבלו פיקאסו במהלך עבודתו על יצירתו הגדולה גרניקה (1937). המתוות עצמן שמורות במוזיאון ריינה סופיה במדריד. אלבום הפקסימיליה נתרם על-ידי צפירה ואפרים אילין לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והוא מוצג כאן באדיבות הגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת בן-גוריון ואוצרה, פרופ´ חיים פינקלשטיין.

לצד המתוות מוצג תיק התחריטים החלום והכזב של פרנקו (1937), המהווה תגובה נוספת של פיקאסו לזוועות מלחמת האזרחים בספרד. התחריטים מוצגים באדיבות מוזיאון תל-אביב לאמנות.

בראשית ינואר 1937 התבקש פיקאסו להכין ציור קיר גדול ממדים לביתן הספרדי ביריד העולמי, שהיה עתיד להיפתח ב-פריז במאי אותה שנה. בספרד השתוללה באותה עת, מאז יולי 1936, מלחמת אזרחים אכזרית בין כוחות הרפובליקה לפלנגות המורדים הפשיסטיות של הגנרל פרנקו. בנובמבר 1936 הופגזה מדריד על-ידי הגרמנים. בינואר 1937 הגיב פיקאסו על אירועים אלה בפואמה החלום והכזב של פרנקו (Sueño y Mentira de Franco), שאיורה הושלם ביוני אותה שנה. ואולם, החלטתו של פיקאסו לרתום את אמנותו למאבק הפוליטי נפלה ב-27 באפריל 1937, עת הגיעו לפריז הידיעות הראשונות על הפצצת העיר הבאסקית גרניקה על-ידי מפציצים גרמניים, בפקודת צבא המורדים של פרנקו. ההפצצה המחרידה, שהרסה את העיר עד היסוד וטבחה באזרחים חפים מפשע, שכנעה את פיקאסו לקחת על עצמו את משימת עיטורו של הביתן הספרדי, בציור שיהווה אות של תמיכה ברפובליקה הספרדית אך גם ביטוי אוניברסלי לייסורי המלחמה.

גרניקה של פיקאסו

בין ה-1 במאי ל-4 ביוני 1937 ביצע פיקאסו 45 מתוות לגרניקה, המעבדות את המוטיבים המרכזיים שיופיעו ביצירה ובה-בעת משקפות את הנושאים ששלטו ביצירתו מראשית שנות ה-30: זירת מלחמת הפרים, המינוטאור, האמן והמודל, והצליבה. נושאים אלה מהדהדים גם בגרניקה בדמות הפר, הסוס הפצוע, ראש הפר בעל פני האדם, ראש הסוס המוכה והמיוסר, הלוחמים המתים ודמויות הנשים הבוכיות והזועקות, הנסות או מבכות את ילדיהן המתים. בין המתוות גם תרגילים העוסקים בקומפוזיציה הכללית של היצירה, והם ממחישים את התפתחותה עד לפרופורציות הסופיות ואת המבנה הפירמידלי שלה. במתוות מופיעים גם דימויים שלא נכללו בסופו של דבר ביצירה, דוגמת הראשים הצבעוניים של אישה בוכה. המתוות חושפות לעינינו את דרכי העבודה של פיקאסו, כמעבדה של חומרים חזותיים שישמשו בחלקים שונים של היצירה השלמה.

היריד העולמי ננעל בנובמבר 1937. מסיבה לא ברורה, על אף שנרכשה על-ידי הרפובליקה הספרדית, גרניקה לא נשלחה לספרד כשאר היצירות שהוצגו בביתן אלא הוחזרה לידי פיקאסו, שהסכים לשתפה בתערוכה קבוצתית נודדת בסקנדינביה. אחר כך נענה פיקאסו לבקשת ארגוני הצלה וסיוע לפליטים, וגרניקה שבה ונשלחה לסדרת תערוכות בבריטניה ובארצות-הברית לשם גיוס כספים למען הרפובליקה. בנובמבר 1939 הוצגה ברטרוספקטיבה של פיקאסו במוזיאון לאמנות מודרנית ב-ניו-יורק, שבו הופקדה למשמרת "עד החזרת הרפובליקה לספרד ", כדבריו.

במסעותיה אלה הלכה גרניקה ועטתה משמעויות פוליטיות מוספות, בעיקר על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה. היו שראו בה סמל לערכי החופש והחירות שבשמם הצטרפה ארצות-הברית למלחמה, וסמל לאמנות המודרנית ה"מנוונת", שנואת נפשו של היטלר. עם השנים הפכה לסמל מחאה אוניברסלי בגנות המלחמה והסבל שהיא מחוללת, ובסוף שנות ה-60 נרתמה לשירות המתנגדים ל-מלחמת וייטנאם. בספטמבר 1981.

גרניקה של פיקאסו

לאחר מותו של פרנקו ושינויי המשטר בספרד, הוחזרה גרניקה למכורתה וכיום היא מוצגת במוזיאון ריינה סופיה שבמדריד.

התערוכה נפתחה ביום ראשון, 26 במרץ 2006 ותינעל ביום חמישי, 15 ביוני 2006. הגלריה פתוחה לקהל בימים א´-ה´, בשעות 19:00-11:00. הכניסה חופשית.