הביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית בהרצליה – "העורף"

בהרצליה ניפתחה לראשונה בישראל ביאנלה לאמנות עכשווית ביום א', 23 בספטמבר 2007.

אוצר הביאנלה הוא יהושע סימון, שהחל במלאכת גיבוש התערוכה וארגונה לפני למעלה משנה.

בביאנלה, שכותרתה "העורף", יציגו שבעים ושבעה אמנים ישראלים; היא תימשך שבוע ימים, ותוצג בחמישה עשר אתרים במרכז החדש של העיר הרצליה, בצומת הרחובות סוקולוב ובן גוריון.

במסגרת הביאנלה תועלה גם תערוכה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, אף היא תיפתח ב-23 לספטמבר ותימשך עד ל-15 לדצמבר.

בביאנלה מוצגות עבודות בטכניקות שונות : מצילום, פיסול, ציור ווידיאו ועד להתערבות עירונית, גובלנים והתחפשויות.

הבחירה להציג תערוכה לאורך הרחוב "העורף" מובילה את הצופים אל תוך סביבות וחוויות; דלתות נפתחות לבניינים שכוחים ולאתרים נעלמים ועורפיים: מחסני ענק תת-קרקעיים, אולמות אחסון, חללי המוזיאון, דירות, חנויות ומקלטים. ברחוב עצמו תתפרש התערוכה על פני מדרכות, כיכרות, חזיתות בתים וגגות.

בביאנלה יוצגו עבודותיהם של אמנים ישראליים עכשוויים, המגיבים למרחב שבו הם פועלים – "העורף"; העורף כהיפוך של החזית – החברה האזרחית בישראל ביחס לצבא; המרחב הציבורי – המקום שבו מצויה החברה ביחס למדינה; המקום שבו ממוקמת העבודה אל מול ההון. העורף הוא שם כולל, שעלה שוב ושוב במהלך המלחמה בקיץ 2006, כאשר בצפון המדינה ישבו מיליון אזרחים ישראליים במקלטים, ומיליון לבנונים הפכו לפליטים ונסו מדרום מדינתם.

בעוד אזור התעשייה של הרצליה יושב על כביש החוף, וכולו מנצנץ בבנייני זכוכית חדישים, הרי צומת הרחובות סוקולוב ובן גוריון מתאפיין בעמלנות קמעונאית, הנחבאת בלב העיר. "העורף" אינה שמה לה למטרה לסמן טרנדים או אופנות שונות. היא מבקשת להתמקד ביצירת המרחב הציבורי באמצעות העבודות השונות והיחס שהן מייצרות בצופים – מבחינת מיקום הצופה מולן, פרשנותו האישית לגביהן, והמרווח שנוצר בינו לבין יצירת האמנות. האנשים שיבואו לצפות בה הם עיקר עניינה של התערוכה. המרחק בין העבודות, הדרך בין חלל תצוגה אחד למשנהו, הרחוב, המרחב הציבורי – אלו הם נושאי התערוכה המייצרת מקום פיזי ומנטאלי למפגש בין רעיונות, בין אנשים, בין דעות ובין פרשנויות.

עבודות פיתוח המרכז החדש של הרצליה עומדות להסתיים בימים אלה ממש. הפרויקט, ששם לו למטרה להחיות את מרכז העיר, מציב את האדם במרכז, ואת הולכי הרגל בלב תכנון המרחב העירוני. בפרויקט רחב-ההיקף יושקעו כ-40 מיליון ₪, והוא נועד להפוך את מרכז העיר למקום בילוי איכותי במרחק הליכה מהבית, תוך שינוי מוחלט של המרחב ציבורי: הצמחייה, התאורה, המדרכות, הספסלים, הכבישים ועוד ועוד. במתחם הולכים ומוקמים גם אודיטוריום, שישמש בית להפקות תיאטרון איכותי וסינמטק לחובבי הקולנוע.

הביאנלה לאמנות עכשווית בהרצליה היא יוזמה של ראש העיר יעל גרמן בשיתוף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובניהול המחלקה לתרבות נוער וספורט של עריית הרצליה.

עבודות וידיאו ביאנלה בהרצליה

1. סיגלית לנדאו, שיחה עם דויד בוגלזיין, 12 דקות. שיחה עם מנהל המעבדות ואחרי השימור במוזיאון ישראל, על רקע רצונה של האמנית להציג עבודה המכילה אוסף, מול רצונו של המשמר להגן על חלל המוזיאון מזיהומים.

2. מיקי קרצמן ובועז ארד, מפקד, 2007, לופ – בשיתוף פעולה בין שני האמנים שעובדים לרוב באופן עצמאי, הם פנו לאנשים במקומות ציבוריים בתל אביב. כל אדם קיבל 10 שניות מסך, בהן הונחה להביט למצלמה ולומר את שמו, בלבד.

3. אריאלה פלוטקין Bug (2small) , 2007, 3.5 דקות

העבודה בנויה כקליפ לשיר שכתבה ומבצעת האמנית אריאלה פלוטקין, המקליטה שירים תחת השם Miss PLO . בקליפ מופיעים חברים ובני משפחה מהרשת החברתית של פלוטקין, רוקדים על פי כוריאוגרפיה שחיברה - כל אחד רוקד לבדו לפני מסך לבדו, מבצע תנועות שהונחה לחקות.העבודה ממשיכה את העיסוק של פלוטקין במעמד האמנית ככוכבת פופ. בהתבוננות אחורה ניתן לראות את התפתחות העבודות שלה כמקבילה למהלך מיתוג קלאסי של כוכבת אמיתית, מהסוג שניתן לראות בסרטי VH1 על הדרך לפסגה. בעבודה זו – בפעם הראשונה - דמותה כמעט אינה מופיעה על המסך, מלבד בלוגו הפתיחה. דווקא בזכות העדרותה, היא נוכחת בכל פריים, דרך דמויות הסוכנים שביימה. עצם קיום הקליפ, הכוריאוגרפיה, השיר, הופכים את הכוכבות לעובדה קיימת.

4. אלכסנדרה צוקרמן, נוספרטו, 2005, 3.5 דקות, דמות הערפד מסרט האימה הקלאסי מתחילת המאה ה-20, מופיעה ומשכפלת את עצמה בצמרת עץ.

5.   גיא גולדשטיין, work in process , 2007, לופ. הוידיאו מתעד את תהליך היצירה של אובייקטים שמציג גולדשטיין במוזיאון. גולדשטיין גידל בסטודיו גרבילים (חיית מחמד מכרסמת), לאחר שגילה כי בכדי לחדד את שיניהם, הם באופן טבעי מכרסמים חפצים ואז פולטים את השבבים. הפסלים שהוא מציג הם למעשה שקיות פלסטיק שכורסמו על ידי הגרבילים, המתפקדים על תקן אסיסטנטים או פועלים – ובה בעת כתופעת טבע - כשהתערבותו של האמן בתהליך היצירה נשמרת למינימום. העבודות הממזגות באובייקט אחד תופעת טבע, מלאכותיות תעשייתית ומלאכת יד, מעלות שאלות מרכזיות באמנות העכשווית: שאלות על תפקיד האמן כיוצר והתערבות ישירה בתהליך יצירה כתנאי לעבודת אמנות, על מודעות והתכוונות ביצירת אובייקט אסתטי, על הערך של אובייקט אמנותי יקר ערך מול שארית פסולת תעשייתית, ועל פעולות הרס ופגיעה כתהליך יצירה.

6. וידיאו 48, הקניון, סרט תיעודי על שוהים בלתי חוקיים – פועלים פלסטינאים, המתגוררים בקניון נטוש.

7. קרן ציטר, הסיוט, 5 דקות, 2007

8. תום שובל, זו הרוח!, סרט אילם, 2007, 15 דקות צילום: דויד רודוי תסריט ובימוי: תום שובל ג'וליאן (50) ומאיה (27) הם אב ובתו. השניים אינם במעגל העבודה ועל כן הם מתקיימים מגניבות קטנות ו"התקמבניות" מהירות. יומם מתמצה ב"שופ ליפטינג" מחנויות בגדים,   ארוחות במסעדות יוקרה בלי לשלם ו"שלאפ שטונדה" בצהרי היום באחד מבתיהם של בעלי הממון הגדולים בארץ. הסרט מקבל תפנית מפתיעה כשהם פוגשים באם ובנה אזרחים לא חוקיים ועובדי ניקיון בבית מהעשירון העליון. אהבה כמובן מתפרצת. סרט זה נעשה במיטב המסורת של הסרטים האילמים מבית מדרשם של קיטון, צ'רלי צייס, צ'פלין והרולד לוייד. הסרט משתמש בטכניקות ובשפה המקובלת של סרטים אלה כדי לספר סיפור הקורא למהפכה חברתית.

9. אסף סודרי, אמיר טאוזינגר, שביתה, 88 דקות, 2005

10. מיקה רוטנברג, Dough ,

11. גיא בן-נר, I`d give it to you if I could, but I borrowed it , 2007 – בן נר בביקור במוזיאון מודרני עם בנו ובתו. השלושה מרכיבה אופניים מחלקי אופניים ביצירות איקוניות כמו של דושאן, בויס ופיקאסו, ויוצאים על האופניים להרפתקה נאיבית בטבע.

פתיחה : 23 בספטמבר 2007