"תוצרת סין": אמנות עכשווית מאוסף אסטלה במוזיאון ישראל

יותר מ-100 עבודות מאוסף אסטלה, ניו-יורק, יוצגו במוזיאון ישראל החל   מ-18 בספטמבר 2007 ועד 1 במרס 2008

ירושלים, 9 בספטמבר 2007 - שש שנים לאחר הצלחת התערוכה "אוצרות מארץ סין", שהציגה יצירות מופת אשר נוצרו על פני 6000 שנה - מכלי הברונזה מתקופת האבן ועד כלי החרסינה המרהיבים של שושלת מינג - מציע מוזיאון ישראל לקהל הרחב את הפרק האחרון והחדש ביותר בתולדות אמנות סין. ב"תוצרת סין: אמנות עכשווית מאוסף אסטלה" משתתפים אמנים ידועים מאוד ואמנים שכוכבם דרך בשמי האמנות העכשווית הבינלאומית, כגון: אָי וֶייוֶיי, צֶ´ן שאוּשיוֹנג, הוּאנְג יאן, מָה לְיוּמינְג, צְיוּ זֶ´דג´יֶה, ואנְג נינְגדֶה, ג´אנְג הוּאן וג´אנְג שְיָאוּגאנְג.

מורשתו של היו"ר מאו חדרה לעבודתם של אמנים רבים בתקופה שאחרי מאו. אף על פי שחלפו כבר 30 שנה מאז מותו, השפעתו העצומה על תרבות סין העכשווית והחותם שהטביע בזיכרון הקולקטיווי של החברה הסינית עדיין מורגשים. בתקופת מאו, היתה היצירה האמנותית נתונה לפיקוח הרשויות ונועדה לשרת את מטרותיה החברתיות של המדינה. האדרת הפועל, החייל ובמיוחד מאו עצמו אפיינה את סגנון הראליזם הסוציאליסטי ששימש באותו זמן בפולחן האישיות של מאו.

כמויות ענק של דימויי היו"ר הופקו בתקופת מהפכת התרבות. כמה מן העבודות ב"תוצרת סין" מגיבות על פולחן האישיות הזה: "ליו ג´ונהואה - היו"ר מאו הולך לאניואן" מאת יואה מינג´ון משתמשת באחד הדימויים הנפוצים של מאו המתואר על רקע נוף סיני טיפוסי, אך מסלקת את דמותו ומשאירה את הנוף המוכר בלבד. ב"מעיל-מורשת", פסל מאת סוי ג´יאנגו, מתואר מעילו של מאו המסמל את שלטונו כקליפה חלולה. "הקרבת ליו הולאן" מאת יו פאן מציגה את הקדושה המעונה, גיבורת המהפכה הקומוניסטית, כנערה צעירה שחייה נגדעו באכזריות ולא בדרך הייצוג המוכרת שלה - עומדת בגאון בחליפת מאו - כפי שתוארה בפסלים ובכרזות תעמולה. העבודה מבליטה את דמות האדם שבה, את היחיד, לעומת האבטיפוס הנפוץ של הקדושה המעונה.

דיאלוג עם המסורת

בתקופת מאו גדשו את החללים הציבוריים ציורים בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי והחליפו את יצירות הקליגרפיה. מאו ראה באמנויות הסיניות הקלסיות והקליגרפיה בכללן סמל לאליטיזם של סין השמרנית. מאז מותו, כוננו אמנים סינים רבים דיאלוג עם צורות הביטוי הסיניות המסורתיות, באמצעות יצירת עבודות פסוודו-קליגרפיות או באמצעות שימוש בכלים ובמצעים מסורתיים. כך למשל, המיצב של שו בינג "המילה החיה" מורכב מיותר מ-400 סימניות כתב שמרחפות בחלל,   המציינות את המילה "ציפור" מתקופות שונות בתולדות סין, ומציגות כיצד התפתח הכתב הסיני מכתב התמונות לסימנים שהלכו ונעשו מופשטים יותר ויותר. ב"אילן היוחסין" מאת ג´אנג הואן, הנחה האמן שלושה קליגרפים לכתוב על פניו טקסטים נבחרים עד בלי די, עד שמשמעותם הלכה לאיבוד עקב כתיבה חוזרת ונשנית, במקביל להיעלמותם של תווי פניו.

הרפורמות המקיפות בסין של היום ויישומן המהיר, התקיף והעיקש באים לידי ביטוי בעבודות רבות. סין הישנה פורקה כמעט בן לילה בתהליך הפיכתה של סין למעצמה כלכלית עולמית, ועקבות העבר נמחקים במהירות. דוגמה לכך היא עבודתו של אי וייויי, "הפלת כד של שושלת האן", שמשתמשת ביצירת אמנות היסטורית ופוגעת בערכה הנקוב על ידי הפלתה ושבירתה, ובד בבד יוצרת עבודת אמנות מושגית עכשווית. סדרת "בתי העם" מאת שאו יינונג ומו ג´ן היא ניסיון לשמר עולם הולך ונעלם, באמצעות תיעוד בתי העם ששימשו בעבר להתכנסויות פוליטיות מקומיות ומשמשים היום למטרות שונות לחלוטין או עומדים בשיממונם.

עם היעלמות הזהות הקולקטיווית הלאומית, עוסקים כמה מן האמנים ביחיד ובזהותו החדשה. ב"סדרת חליפין" מאת צאנג שין עולות שאלות יסוד המלוות את ניסיונם של צעירים סינים לאמץ לעצמם זהות שונה לגמרי מזו של הוריהם. האמן עוטה על גופו תלבושות של בעלי מקצוע שונים, ולמעשה שואל על תפקיד החזות החיצונית בבניית זהותו של האדם.

יוּ פָאן, נולד ב-1966 הקרבת ליו הולאן, 2003

פיברגלס צבוע מהדורה של 6