ד"ר מרטין קיזלשטיין - הייתי שם מוחי וליבי נשאר פגוע

יש לנו הכבוד להציג כאן, בבית האמנים את התערוכה המיוחדת, החריגה הזאת של מרטין קיזלשטיין.

תמיד חשוב , ובפרט כשהשנים חולפות, להציג בכל דרך ובכל  שפת- ביטוי אפשרית, חוויות ורשמים שבאים ממקור ראשון, מאנשים שחוו על בשרם את השואה והם הולכים ומתמעטים.

אבל לא רק לאספקט התיעודי הזה אני רוצה להתייחס  בדברי, אלא בעיקר לצד האמנותי של המוצגים בתערוכה הזאת.  זוהי תערוכתו  המקיפה  הראשונה של מ.קיזלשטיין כאמן, למרות שהוא עובד כבר שנים רבות. חשוב לציין שמה שמוצג כאן הוא רק חלק קטן מיצירתו, כי מפאת חוסר מקום היה צריך לצמצם ולבחור וצריך לומר שהבחירה הייתה קשה.

כשראינו את תיק העבודות – (צילומי עבודות) של מרטין קיזלשטיין, מעבר לאמפטיה שיש לנו כלפי ניצול שואה, ומעבר לחשיבות של הצגת השואה על ידי ניצול שואה, מצאנו שהעבודות הן מרתקות במובן האמנותי, רגישות, מקוריות  ואוטנטיות. וזאת כשאנחנו, חברי הועדה, לא הכרנו את האמן הזה ולא שמענו מעולם את שמו בשדה האמנות.

נושא השואה, כפי שהוא נוכח בחיינו תמיד, חדר לאמנות הישראלית באופן בולט  במישרין ובעקיפין. אמנים ישראלים חשובים כמו אוזיאש הופשטטר, ומשה קופפרמן ז"ל, וייבדל לחיים ארוכים משה גרשוני, כמו גם אמנים מהדור הצעיר יותר, בלו סמיון פיינארו, רועי רוזן ועוד...  הרבה אמנים ותיקים וצעירים, ידועים יותר וידועים פחות , לאו דווקא ניצולי שואה וגם לא כאלה שהיה להם קשר משפחתי ישיר לשואה, נושא השואה נוכח ביצירותיהם במודע ושלא במודע. ויש כיום גלריה לאמנות עכשווית במוזיאון יד ושם החדש, שבה אפשר לראות מגוון גדול של דוגמאות לכך.

אולם אני חייבת לציין שעבודותיו של מ.ק הן חריגות ושונות ויש בהן משהו שלא ראיתי כמותו אצל שום אמן שיוצר בנושא. ההבדל הזה נובע מהשילוב הייחודי שהוא עושה בין הנושא לבין האמצעים. 

בין ה'מה' וה'איך'.  זה מתבטא ראשית כל בבחירת החומרים שבהם הוא יוצר- האמייל והזכוכית, ובאיסוף הבלתי נלאה של חומרים כמו ברזל, עץ, בד, פלסטיק, חבל, וחפצים מחפצים שונים, ואפילו אור חשמל- בכולם הוא משתמש בכישרון, בחוש מפותח לצורה לצבע ולקומפוזיציה, וביכולת טכנית בלתי מבוטלת. כל החומרים האלה, משרתים אותו בסיפור שהוא מנסה להעביר. כל אחת מהעבודות היא סמל, המקפל בתוכו תמצית של התרחשות או של אירוע שלקוח מחייו האישיים, מהעולם היהודי שנכחד, מהחיים במחנות, או מתוך הספרות,  כמו הדמות  הסטריוטיפית של היהודי הנודד באירופה של המאה ה-  17 שממוסגרת  במסגרת בסגנון מרוקאי שנרכש בשוק מחנה יהודה...

במקרה או שלא במקרה, (בעקבות קורס שהשתתף בו במלאכת האמייל), רבות מהעבודות נוצרו באמייל. וכנראה שלא במקרה הוא מצא דווקא בחומר הזה כלי ביטוי לעצמו. האמייל הוא חומר שלא פשוט לשלוט בו והוא מוביל לעיסוק משמעותי בצבע. ואם על פי רוב נושא כמו השואה מעורר בנו אסוציאציות של שחור לבן ואפורים, ויוצר ציפיות לצבעוניות מדוכאת, הרי שאצל מ.ק זה אינו כך. 

תוך שליטה באבקות הצבעוניות הוא מצליח ליצור  באופן תמציתי, ולגייס את הצבעוניות החריפה של החומר לצורות ולסמלים שבהם הוא משתמש כדי להעביר את הנרטיב שלו...  . ולא די בכך, אפילו המסגרות שהוא יוצר לעבודותיו, נעשות על ידו במין פרץ של צבעוניות הנובע מעמקי נשמתו. כולן עזות וחריפות צבע. כאילו 'להמתיק  את הגלולה' ... , ואולי כסוג  של התרסה וקריאת תגר מול העוולות הגדולות וכנגד העצבות  האין סופית –   זוהי קריאה לחיים ולתקווה.

צריך לזכור שהאמייל הוא חומר שממנו נעשים תכשיטים וקישוטי בית. גם הזכוכית הצבעונית,

ואפילו עץ- הזית הם חומרים שמשמשים אמני מלאכת מחשבת ליצירת  חלונות צבעוניים, כלי קישוט, פסלונים ושכיות חמדה. והנה דווקא נושא כאוב וקשה כל כך, מבוטא כאן באמצעות "תכשיטים" כי

כל אחת מהעבודות, גם בשל הפורמטים הקטנים, היא אובייקט דמוי  "תכשיט"  .

אכן מרטין קיזלשטיין אוהב קישוטים!  כשם שהוא אוהב לשמח אנשים...

יש לו , כמו לכל ניצול שואה, סיפור קשה ועצוב, הסיפור הפרטי שלו, והוא מבקש לספר לנו את הסיפור הזה בדרך אחרת. בדרך מאירת עיניים  וכובשת לב... אכן, זה נשמע אבסורדי...

דבר והיפוכו... העולם מלא סתירות, כך גם אנחנו; ומי שמכיר את מ. קיזלשטיין יודע  שהוא

אדם מקורי ומיוחד ולא רק במעשה האמנות שלו.

כשמדברים על עבודה של אמן יחיד, יש נטייה לחפש איזו נקודת ייחוס לאמנות של אחרים שנעשתה בזמנו או לפניו. איזו השוואה, או מקור השפעה. אני חייבת לומר, שקשה היה לי לנקוב בשמו של אמן מסויים שהשפיע עליו , וגם אם יש כזה הרי יהיה זה קשר קלוש ביותר.  באמנות, שהיא באופן גלוי ומוצהר אמנות על שואה, יצירתו היא יצירה אוטודידקטית, יצירה של סולן. יוצאת דופן וחריגה.

וכשמדובר באמנות, הרי חריגות וייחוד הם רק יתרון , הם בעצם שם המשחק.