חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
תערוכות חדשות בגלרייה נגא תערוכות מוש קאשי – Cronos מחזור עבודות חדש זה של מוש קאשי, על כל מרכיביו ופרקיו, מצביע על פרק נוסף בעיסוק בטבע ובצומח לא כמסמך מתעד אלא ככזה הנכרך בתחושות פיזיות ומנטליות. שדות אופל, עצים חשוכים, סבכים הפרוסים כמו יריעה קרועה החושפת מובלעות של אור ומישור אחורי, עצים הזויים וצל, ומאידך כדורי זהב (שלא יוצגו בתערוכה) מפורצלן מצופה זהב טהור, וכדורי זרדים מצוירים עד לאחרון פרטיהם. החושך כחומר מהווה ציר חשוב במחזור עבודות זה. קו האופק, החיבור בין שמיים וארץ ואור חיוור המבליח כמו פנינה ומגדיר את קיומם של השדות האפלים רחבי הידיים ועל השמיים הרווים והאפלים הנישאים מעליהם.  השדות השחורים (Cronos) מהווים חלק מאסיבי מגוף העבודות הנוכחי ומשקלם וטעינותם שורה בחלל הגלריה כמו אד שחור סמיך רובץ המסמן את קו האופק של החלל. הצופה ממקם את עצמו בחלל ונע קדימה ואחורה משדה אפל לצל ירוק וחוזר לעץ חשוך ולסבך אינסופי כמו סבכת ענפים ירוקים שמתוכם מבליחים מרחקים לא משוערים. בעבודות אחרות מופיעים ענפים עירומים ברקע לילי ומוארים באור קלוש של לילה כמו חורצים את המרחב האפל ומגיעים עד לקרקעית החושך שהוא אור (Sintra). העצים האפלים, כמו בבואת עץ סמוך, הזויים על רקע אדום (Crimson) מצויים הרחק באטמוספירה לוהטת של אדומים, אוויר אדום סמיך וחריף האופף את העץ הבודד והנמהל בקו האופק של אדמה כבדה. ובתוכם ניצבים עצים אפלים כמו יתדות הממוקמות באור ראשון של שחר או בצמצם הנסגר של אור היום, עדיין כמו אורנים בשבכת עלוותם וענפיהם אפלה ומסתורין. סדרת עבודות זו אינה תחומה במישור הארצי,הקונקרטי של הטבע אלא נמהלת וזולגת למרחבים מנטליים ממש כמו אוויר חשוך נטול משקל לאדמה כבדה בקו אופק הזוי ומטושטש.  העלים המטושטשים והענפים הכמו הזויים הם כמו אלגוריה לתחושות של ריק וממשות המתערבבים זה לזה ואולי מעידים מכל על המרחב הפרקטלי, על האל זמן והאל מקום המצויים בתבנית הווית העולם והאדם חפים מכל שיוך שהתרבות יצרה והגדירה. מציאות שהיא פרקטל, דגם הנולד במחזוריות קבועה לחד פעמיות לנצח. חדר פרוייקטים: ליאת יוסיפור )לוס אנג'לס) - ציורים שחורים, דיוקנאות ליאת יוסיפור ,נולדה בישראל 1974, חיה ועובדת בלוס אנג'לס .בוגרת ה Art Institute בסאן פרנסיסקו סיימה לימודי תואר שני באמנות באוניברסיטת קליפורניה. מיוצגת בארה"ב על ידי גלריה Anna Helwing , הציגה בתערוכות מוזיאליות , עבודותיה נכללות באוספים חשובים בארה"ב ובאירופה. זוהי חשיפה ראשונה של עבודותיה בישראל. ציורי השמן המונוכרומיים של ליאת יוסיפור מתייחסים אל דמויות אנוש . כל ציור הוא או לבן, או שחור, או אדום. לעיתים הציור אינו נראה באופן ישיר אלא רק כתבליט. היא משתמשת בטכניקה מיוחדת של חריטה בצבע השמן על גבי מצע של עץ לבוד. החריטה בצבע יוצרת את הדמות הטבועה בצבע,נראית לא נראית.  "במבט ראשון העבודות שלי מעוגנות במודרניזם, בחקירה של צבע ומגע. מבט נוסף מגלה דמות תובענית שבוחנת את המתבונן, טכניקת גוף יחודית ויצוג של זהות. עבורי ההתגלמות של שדה צבע ציורי וציור של דמות חרוטה מופיעה במיטבה בציורי שחור על שחור. אני מתעקשת "לכתוב" את הזהות ולחזור אל הגוף על המשטח השחור שפעם נחשב לסוף הייצוג כמו בציורים השחורים של אד ריינהארט. באופן פורמלי (בהקבלה לעימות הקונספטואלי) אני מערבבת את תולדות הציורים. על לוח צבע מונוכרומי- מחווה מינימליסטית – בדי עמל אני יוצרת דמות בעזרת נגיעות מכחול קטנות ודחוסות בטכניקת רטוב על רטוב כמו אצל האימפרסיוניסטים. נגיעות המכחול מגדירות צורה ללא הבחנה בצבע הודות לנפילת האור על המשטח. התוצאה הינה חמקמקה – דיוקן בלתי יציב שאינו מתמסר בקלות למתבונן או לפוליטיקות הגוף. דיוקנאות בלתי יציבים מתנגדים לתולדות הדיוקן הבודד, האחרון מגדיר ומתעד מעמד, ג'נדר, ואתניות בחטף. אי לכך, החמקמקות וה"עיוורון" של העבודות מכוונים על מנת ששאלת הזהות תשאר פתוחה ומשתנה. אני מתייחסת לדיוקנאות אלה כאל פסאודו דיוקנאות עצמיים. חוסר היכולת להבין את העצמי נטועה בטבעם של דיוקנאות עצמיים. בציורים אלה הטכניקה עצמה מסרבת לקפוא, כך באופן פיזי אני מעלה את רב המשמעות אל פני השטח. חברים ומשפחה, נשים וגברים, חיילים – אמיתיים ובדוייים משמשים כמודלים בציורים שלי. כקבוצה הם מהדהדים אחד את השני בגלל הדמיון בקומפוזיציה ותנוחה. מעניינים אותי סיפורי החיים של מודלים אלו: החל מהחיילים המעורבים במלחמה בעיראק כמו הנחת הצעיר, או אלו ששירתו בצבא הישראלי, ועד לאלו שכבשו את תשומת לבי כשזהיתי בם קונפליקטים פחות מוחשיים כחלק מחייהם בתוך החברה". נגא – גלרייה לאמנות עכשווית, אחד העם 60 תל-אביב. |
|