תערוכה חדשה- בותיינה אבו מלחם / שוש תמיר בסטודיו ארטורא, מתחם נגה, יפו.

"מילים מילים, משפטים וביטויים, שפה יצוקה בספרי החומר, שפה רקומה בין כפלי הבד המקומי, מילים כבדות במשא ההיסטוריה, מילים של מסורת, מילות התחדשות, אותיות מקובצות של תנופה מסיבית. שתי יוצרות, אמנית יהודיה ואמנית ערביה, שתי ישראליות על האדמה הזו, יוצרות ומשדרות מהמקום הזה ובשעה הזו, מקרינות מלחמת קיום יצירתית הזועקת ומתריסה אל כל עבר. בעת האחרונה רבו יצירות האמנות המחזירות אותנו אל המסר השכלתני הטבוע במילה ובשפה. בסוף המאה הקודמת היו אלה ג'ני הולצר, ג'וזף קוסות, חיים שטיינבך שזרעו בשדות האמנות את מה שתנועות הדאדא ותנועות האמנות המתחדשת האמינו בכוחה של המילה בהעברת המסר האמנותי העמוק.

גם באמנות הישראלית והערבית המקומית הוטבע וקיים גם היום משקעם של אמנים כמו מיכל נאמן, מיכאל סגן כהן, משה גרשוני ובין הצעירים כיום פריד אבו שקרה ואניסה אשקר אשר משלבים את המילה במלאכת עבודתם היצירתית. המילה משלימה את חווית הקליטה הויזואלית המיידית והרגשית, פועלת במחוזות השכל והידיעה, יוצרת ממדים חדשים של תודעה והכרה.

שוש תמיר יוצרת ספרים חדשים, ספרים עבותים עבי כרס וכבדי משקל העשויים מחומרים קראמיים שמקורם באדמה. ספריה מדברים על הנוכחות, על ההמצאות, על המשכיותה של תנועת העבודה והיצירה הגלובאלית והאוניברסאלית, ספרים כמו דימוי סמלי למלאכת היצירה הכתובה והמתמשכת. הספר, דפי העד המתעדים את התפתחותו של מקום, של היצירה המקומית, של הביטוי הכללי, ה"אני המאחד" את כולנו, את ביטויו של היחיד – ה"אני האישי" הבונה והמרכיב את ה"אני הלאומי". בתערוכת "חומר למחשבה" שהוצגת בבית האמנים בתל-אביב מציגה האמנית ספר ענק עשוי מפורצלן, המוצב על רקע מגדל מים מיתי המייצג את ההתיישבות הישנה ועליו צועד סוס המושך אחריו מחרשה. משל לעולם שהולך ונעלם, עולם העבר הנאבק בהמשכיותה של התקומה

והיצירה הנוכחית בהווה. פסלי הסוסים מקרמיקה של שוש תמיר ייצגו בתקופה מוקדמת יותר את הערגה לנאצל, לחזק ולגאה, סמל ליופי היצירה והאמנות.

בתיינה אבו מלחם רוקמת ומשבצת משפטים ומילים על שמלות פלשתינאיות מנהלת דיאלוג עם הסובבים אותה על הקיים, על רצוי, על החסר ועל הכאב. עבודתה של אבו מלחם מחברת חומרים פיסיים אורגניים במרקמים מטפיסיים פילוסופיים, עוסקת בחיבורים של עבר ועתיד, של נראה ומורגש מול חסר ונדרש. יש

כוח מדהים בפשטות הטריוויאלית המוקרנת מבגדיה האנושיים והקרובים כל כך אל כל אחד מן הצופים בהם, מול העובדה, כי יש תחושה, שכל אחד מהם הוא חלק מגופה ונפשה. על עבודתה של בותיינה מלחם כותב פריד אבו שקרה: " מלחם גוזרת ותופרת את פיסות הרקמה שלה כביוטי של חופש רעיוני ויצירתי ... זו הכרזה של מרד כנגד הדברים שאנו עושים וכפעולה למען מה שעלינו לעשות, מרד כנגד הדברים שאו מבינים או פעולה למען האופן שיש להבינם, ממרד מתוך כעס ותסכול".

התערוכה הנוכחית מציגה שתי תפיסות שונות אך משלימות העוסקות בחומר מקומי של פעילות יצירתית, נשית, המתריסה ומנבאת צורך אמיתי בהתמקדות והבנת הצורך בדיאלוג, בסובלנות, בהבנה עמוקה וכנה של פניו וצורתו של האחר. שתי הגישות חושפות תובנה של יצירה בת תרבות וערכי מסורת הקשורים בעבותות ההיסטוריה מקומית, בערכי המשפחה והאדמה, בקשר אמיתי, עמוק וכן עם הקיים והממשיך, קשר של אחווה וכבוד הדדי לערכי כבוד האדם באשר הם."

סטודיו ארטורא, רחוב פוריה 9, מתחם נגה, יפו, טל. 03/5188291/2 artura@netvision.net.il

שעות פתיחה- ב', ג', ד' - 10:00-12:00, ג', ד', ה'- 15:00 עד 17:00