צ´ה גווארה – סיפורו של דיוקן

תערוכה המוצגת במקסיקו סיטי   מתבססת על דמות אחת: הדימוי שהחל בצילום דיוקנו של המהפכן המיתולוגי צ´ה גווארה והפך למותג אופנתי ומסחרי.

Heroico   Guerrillero – הפורטרט של ארנסטו (צ´ה) גווארה, שצולם ע"י צלם קובאני בשם אלברטו דיאז גוטיירז (נודע כ- קורדה) ב- 5 למרץ בהוואנה, קובה.

  

תולדות חייו של צ´ה גווארה:

ארנסטו (צ´ה) גווארה ( Che Guevara ) ה מהפכן ארגנטינאי,   נולד ב- 14 ביוני 1928 למשפחה ארגנטינאית אמידה בעיר רוסאריו.

התקפי ה אסטמה  החוזרים שלו גרמו למשפחה לעזוב את רוסאריו ולעבור בשנת 1932  לעיר אלטגריסיה. עוד בצעירותו הושפע מכתביו של קרל מרקס  שהיו בספריית אביו.

בדצמבר 1947 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס . בשנת 1949 , לפני שסיים את לימודיו יצא לראשון מבין מסעותיו הרבים, והתוודע אל ה ילידים  העניים של דרום אמריקה.

ב- 1951 חזר לבואנוס איירס כדי לעמוד במבחנים במסגרת לימודי הרפואה. את שנת 1952 עשה בטיול ארוך עם חבר במחוזות ארגנטינה , צ´ילה , פרו , קולומביה  ו ונצואלה  והמראות שראה שם - רודנות, עוני וסבל - גרמו לחיזוק דעותיו הפוליטיות ולשנאתו ל אימפריאליזם  ה קפיטליסטי .  

(בשנת 2004   נעשה סרט:  "דרום אמריקה על אופנוע" , עפ"י הסיפור , ע"י הבמאי וולטר סאלס. באמצעות ספריהם האוטוביוגרפיים של צ´ה וגרנדה עקב וולטר סאלס –אחר   הולדתם של שני המהפכנים. מין אודיסיאה פרטית של שני רומנטיקנים   פוליטיים. בסרט בחר  סאלס שלא להתמקד במיתוס ומגיש מבט רך ורומנטי  על שני הגברים הצעירים   ובנופי הטבע והחברה שהם חולפים דרכם).

ארנסטו    חזר הביתה כדי לעמוד במבחן אחרון לקבלת תואר דוקטור , ולאחר מכן יצא למסע נוסף. הוא התפרנס מעבודות מזדמנות, בין השאר במקלט ל מצורעים  ובכתיבת מאמרים על ה מאיה  וה אינקה  תוך כדי טיול.

ב בוליביה  פגש את אשתו לעתיד - הילדה גדאה ( Hilda Gedea ), אשר הרשימה אותו בידע רב ודעות מהפכניות. הם נסעו ביחד ל מקסיקו, שם התחתנו והולידו ילד. בתקופה זו הוא עבד בבית החולים הכללי.

במקסיקו פגש את ראול קסטרו שהציגו ביולי 1955 בפני אחיו פידל קסטרו , לימים שליט קובה , ובאותה עת מהפכן שחתר להפיל את השלטון בארצו. ב- 1956 הצטרף גווארה, יחד עם מהפכנים קובנים, לאימוני גרילה  תחת ספרדי בשם אלברטו באיו ( Alberto Bayo ), והיה לחייל המצטיין ומפקד הכיתה. האימונים משכו תשומת לב רבה והם נעצרו ביוני של אותה שנה, אך שוחררו. זמן קצר לאחר מכן עזבו המהפכנים הקובנים את מקסיקו בדרכו לקובה, עם צבא קטן של כ-200 איש. עם עלייתם לחוף נתקלו בכוחותיו של בטיסטה, שליט קובה באותם ימים. בשל נחיתותם המספרית הוכרעו בקרב וספגו אבדות רבות. קומץ הניצולים נאלץ לברוח להרים ולהילחם לוחמת גרילה נגד צבא בטיסטה, בעזרת תושבים רבים שהצטרפו אליהם. עם גבור הפופולריות שלהם, קיבל גווארה את הדרגה הגבוהה ביותר בצבאו של קסטרו והיה למפקד הנערץ ביותר- "אל קומנדנטה"

באותה תקופה קיבל ארנסטו גווארה את הכינוי "צ´ה" (חבר, בסלנג ארגנטינאי).

ב- 1959 הסתיימה המהפכה בעלייתו של קסטרו לשלטון. בטיסטה, שנחשב אז לבובה של האמריקנים, נמלט מקובה. גווארה קיבל אזרחות קובנית, ומונה למפקד בית הכלא "לה קבאניה". משנת 1959 עד שנת 1963 , הוא פיקח על משפטי ראווה מהירים ועל ההוצאות להורג של פקידיו של בטיסטה . מקורות אחדים טוענים שמספר המוצאים להורג עמד על 156, אך אחרים טוענים שהוצאו להורג כ-500 איש.

לאחר המהפכה נישא "צ´ה" מחדש למקומית בשם אלדיה מארץ´ ( Aledia March ) וטייל איתה ב מצרים, יפן, פקיסטן, יוגוסלביה, הודו ו אינדונזיה. ב- 1960 חזר לקובה וכיהן כ-6 שנים בממשלתו של קסטרו כשר התעשייה. במהלך כהונתו כשר התעשייה חתם על הסכם לייצוא קני סוכר ל ברית המועצות (עד אז הקונה העיקרית של קני הסוכר הייתה ארצות הברית).

שרידי גופתו נמצאו ב- 1997 והוחזרו לקובה.

 

צ´ה של אנדי וורהול 

 

צ´ה של אנדי וורהול 

צ´ה גווארה כסמל

"צ´ה" גווארה הפך בעיני אוהדיו לסמל של אומץ לב, צדק ומהפכה. המעמד שתפס "צ´ה" גווארה בחייהם של הקובנים מומחש בקריאת ארגון תלמידי בתי הספר היסודיים הנקרא "החלוצים הצעירים". התלמידים נוהגים להצדיע מדי בוקר לדגל בצירוף הקריאה "חלוצים בשביל הקומוניזם, אנחנו נהיה כמו צ´ה".

בסוף שנות ה-60 הפך צ´ה גווארה לסמל פופולרי של מהפכנות ואמונה באידיאלים פוליטיים. תדמית זו קודמה במידה רבה בזכות הצילום דרמטי של דיוקנו שצולם על ידי צלם האופנה אלברטו קורדה ב- 5 במרץ 1960  , כאשר צ´ה גווארה עמד על הבלקון ליד פידל קסטרו ב הוואנה . הצילום שנקרא Heroico   Guerrillero        התפרסם רק שבע שנים מאוחר יותר, בכתבה של עיתון איטלקי על מותו של צ´ה. צילום זה עובד לסמל פופ שהינו אחד הפופולריים ומוכרים בעולם. הוא שוכפל מאז וצוטט רבות כולל על פוסטרים, בנינים, חולצות ועוד.

  

מדבריה של טרישה זיף אוצרת התערוכה:

פורטרט זה של "צ´ה" שהינו אולי הרפרודוקציה הנפוצה ביותר בהסטוריה של הצילום, לא פורסם עד לאחר מותו  ואז הופץ בכמויות אדירות. הגירסה המעובדת של פורטרט זה התפתחה לסמל, אייקון, לדור שאחרי שנת 1968. את הטיפול האסטתי העיקרי קיבלה הדמות בשנות ה-60 מאמנות הפופ וכך הפכה לסימבול המוכר הגובל בקריקטורה ופארודיה.

הוא הודפס בציורי קיר, פוסטרים, חולצות טריקו, והפך לסימבול של מרד, אייקון לצעירים שמחוץ לזרם הפוליטי המרכזי באירופה, ארצות-הברית ואמריקה הלטינית.

בשנות ה-80 וה-90, נתגלה הקסם הרדיקלי לדור חדש שיודע מעט מאוד על האדם ועל האידאולוגיות של האיש מאחורי הפורטרט.

הדמות הופיעה על מוצרים כמו בקבוקי בירה, וודקה, שעונים וביגוד (במיוחד חולצות טריקו).

היא שולבה גם ביצירותיהם של אמנים וציירים, בצילום ובהדפס ורבות נכתב עליה.

הסטוריונית של הצילום, בשם ויקי גולדברג  כתבה עליה בספרה "כוחו של הצילום" כי הפורטרט של צ´ה עשה למען מטרותיו יותר מאשר הוא עצמו הצליח להשיג בחייו... הסטוריון אחר של האמנות בשם דיוויד קונזל כתב שממהפכן ירד צ´ה למעמד של כוכב פופ שמאלני...

צ´ה גווארה עצמו, הצעיר הכריזמטי שנרצח בגיל 39, הפך לגיבור מיתולוגי, ואחרי ה"מונה ליזה" הוא אולי הדמות המוכרת והמודפסת ביותר בהסטוריה של האמנות המערבית, וכאן מתחברת המהפכנות למסחר, ואולי בעצם מיסחור של המהפכנות.

המורשת שמאחורי הפורטרט שצילם קורדה יצרה תדמית שנעה בין לוחמת גרילה הרואית מצד אחד,   לסלבריטי של אמנות פופ מצד שני. קסם רדיקלי ומצד שני עיוות וקיטש.

יחד עם זאת השתמשו בו שימוש פוליטי   וכסמל אנטי-אמריקאי ושל זהות אמריקה-לטינית ואי אפשר להתעלם מכך שלדמות היה   כח פוליטי ושהיא סימלה ואולי עדיין, מסמלת אנטי-ממסדיות במחשבה ובמעשה.

לאתר התערוכה