"בית משותף" – פרוייקט חדש של תערוכות המוצגות בחצרות בתים משותפים בתל אביב

בית משותף, הוא הרבה יותר מסך כל חלקיו. צורת קיום, המפגישה באופן בלתי אמצעי, יחידים, ומשפחות בני רקע שונה, שהגורל קשר ברצותם או לא, יחד. לעיתים לפרקי זמן מתמשכים לעיתים מוגבלים, בעיתות שלום ומלחמה, בשכנות טובה או דווקא לוחמנית ועכורה. 

לימים היה בית הדירות בישראל, ברירת המגורים הגאה של המעמד הבינוני במרחב המשותף, עד שהפך ברירת מחדל. לאדריכלים ולמתכננים לא הייתה עוד אמירה וגם מעמדו של השיתוף כערך, הלך ונשחק עד שבאו טייקוני הנדל"ן והפריטו לגזרים את ציוץ הציפורים, אור השמש ומעט החמצן. 

הגלרייה הממוקמת למעשה ברחוב,  מציגה אמנות פלסטית העוסקת בהוויית העיר והבית המשותף ונחשפת באקראי ובאופן בלתי אמצעי לעוברים ושבים ברחוב.  קופסאות התצוגה המושקעות אינן בולטות לעין ומשתלבות  בחזית הבית ובסביבת הרחוב.

מרחב התצוגה האלטרנטיבי הזה בנוי משלוש תיבות תצוגה שקופות שהוצבו בשלושה בתים משותפים בצפון תלאביב: מלאכי 1 (פינת דיזנגוף),סוקולוב 69 וז'בוטנסקי פינת עימנואל הרומי.

את הרעיון הגה, אוצר, מבצע ומתחזק האדריכל זיו תדהר.

נעמי שלו  מציגה: "הבלונדינית לא  גרה בבית משותף". שלו היתה בלונדינית גאה, שיש לה  הסתכלות מזהיבה על העולם. אח"כ הפכה אפרפרה  ונקודת   המבט בהכרח  השתנתה.  סדרת העבודות הנוכחית היא אמירה מגחכת על פטפטת פמיניסטית מתאמצת. פמיניזם? כל אחת מקבלת את הבית שמגיע לה. 

מתיאס שמידט, מציג נוף צפון תל-אביבי רח' מלאכי פינת דיזנגוף.

 JEWBOY(ירון ש.) מציג:  "יונה הנביא- נחמני - שדה דוב".    דימויים מורכבים של לכלוך עירוני  המעודד חתירה בלתי נלאית להשגת מעט שקט ושלוות נפש בכל מחיר. מכונה משומנת של כדורי הרגעה או אנטי-  דכאנים וצרכנים סהרוריים. ספק מעולפים ספק ישנים.

בתערוכה שנייה בגלריית "הבית-המשותף" -   תוצבנה תיבות שקופות וחשופות שימוקמו  כשפניהן

 אל הרחוב, בחצרות של בתים משותפים ברחובות שונים בעיר תל-אביב(דיזנגוף פינת מלאכי 1 וסוקולוב 69) .

משתתפים: הדר שלום, יאנה סמולריק, תמיר שחר,  אהוד שחורי. 

                                

על התערוכה:                                                           

שיפוץ, כמו לידה מחדש- מעשה המקנה פרשנות חדשה לקיים. במובן הרחב של "תיקון", יש לו מימד טקסי של "לפני ואחרי".  יש שדחף  המעשה מתעורר  מתוך כורח או מצוקה רגעית ולעיתים בצמוד לתחילתם או סיומם של מחזורי החיים,  (לידה, התמסדות, פרישה, פטירה).

שיפוץ,  כגרסה נחותה של שימור, שיקום, שדרוג.  אין לו טקסט מכונן והוא  ראשוני, עממי, שגור, אופנתי. בת"א משמרים את בתי הבאוהאוס  אבל  משפצים  את  "קופסאות המגורים" משנות החמישים.

בניגוד למשמר, למשפץ אין מחויבות אלא לרווחתו הוא.  הכל בכפוף  לקצב הז'ורנאל  ומצב העו"ש. לאמור: שיפוץ יסודי (או גם "קומפלט"), שיפוץ מלמעלה,  שיפוץ גדול,  שיפוץ קטן ולאחרונה גם: "שיפוץ אדריכלי", ממכבסות המילים של הנדל"ן.

התערוכה  "שיפוץ כללי"- חוזרת לעסוק בבית המשותף מזווית אחרת ומפקידה הפעם  בידי ארבעה אמנים, פרשנות חופשית משלהם למושג. 

הדר שלום, מציגה שיר:"המעצבת" על השימוש החלול והנובורישי שבמושג "עיצוב" בהקשר  של "שיפוץ".   

יאנה סמולריק מציגה: "נו...איך?" צילומים של בתים משותפים ישנים בת"א שאת חזיתותיהם היא "משפצת" ברוח הטכניקה המקובלת של אופנת שיפוצי הבתים בעיר.  מריחה פשוטו כמשמעו של החזית  בשכבה  סמיכה של טיח וצבע.  הדיירים  יצאו מרוצים, אך סמולריק  מגלה כי "השיפוץ" חשף עמוק יותר את הבתים בקלונם וערוותם.      

תמיר שחר, מציג: "פר-TOUCH ", סדרת פרשנויות על דמותה העכשווית של אסתטיקת הפרטאץ' הישראלי  בהשראת בתים משותפים ששופצו בעיר לאחרונה.  

אהוד שחורי, מציג :"המשפץ", תהייה על מצב הצבירה הנפשי של "המשפץ".   

זיו תדהר, אוצר התערוכות ואדריכל עצמאי (בוגר בצלאל) ואמן, תושב ת"א, מסביר:  

"סוגיית "המגורים" תמיד רתקה אותי. אחרי כמה עשורי "חסד" (מאז שנות השלושים), שבהם נחשפנו לפרשנויות מרתקות ויצירתיות של מגורים בבית דירות משותף, התגלתה אוזלת היד של האדריכלים. 

אני חסיד גדול של בתים משותפים. זו צורת מגורים נפלאה ומיוחדת שיוצרת אינטראקציה מעניינת בין אנשים.

עם עליית רמת החיים קרנו של הבית המשותף ירדה וחבל. הוא לא נתפס עוד כצורת מגורים מועדפת ואיני רואה באופנת המגורים במגדלי היוקרה בבחינת "החזרת" העטרה ליושנה. 

לא מבחינת קנה המידה, מידת החשיפה של כל יחידה  למרחב המשותף והרחוב אך בעיקר לא מבחינת הפרופיל האנושי של הדיירים שהוא הומוגני לחלוטין בניגוד כאמור לבית המשותף המסורתי.

הבחירה להציב חללי תצוגה בגינות של בתים משותפים באה מתוך כוונה לענות על שני צרכים: האחד- הרצון ללמוד ולבחון את נקודת החיכוך הכ"כ מרתקת בעיני שבין הגינה החשופה בבית המשותף התל-אביבי לבין הווית הרחוב. הצורך האחר- הוא מעט "אידאולוגי": במעשה יש אולי אמירה ולפיה הבית המשותף (ובמקרה זה הגינה המשותפת הצמודה) הם בעיני מרחב ראוי, אף אם אינו זוכה עדיין להתייחסות המתבקשת. זהו  מרחב מאתגר, דינאמי, שגבולותיו עם המרחב הציבורי (הרחוב, הבית השכן) אינם תמיד מוגדרים. כל אלה עושים בעיני את גינת הבית המשותף מקום הולם להציג בו אמנות.

בתהליך העבודה היה עלי לפנות לנציגים של וועדי בתים בניסיון לעניינים ברעיון להתארח בגינה המשותפת. זה לא היה קל ובסופו של דבר נמצאו מי שהסכימו לכך.

המימון של הפרוייקט הוא שלי ואני הוא גם האוצר של הגלריה ומי שמתחזק אותה. ברור מאליו שהיא דורשת טיפול צמוד (ניקוי , בלאי וכו'..) שהדיירים אינם לוקחים בו חלק. 

אני כואב את צורתם הכעורה של הבתים בעיר ואת ההזנחה של החצרות אבל התערוכות אינן אקט של מחאה. אני מקווה שיוזמות מסוג זה יגרמו לרחוב להראות טוב יותר.

 בחללי התצוגה יוצגו תערוכות העוסקות בנושאים אורבאניים, כי אלו החומרים שמעסיקים ומרתקים אותי. זו גם דרך חיים חסכנית לסביבה ואקולוגית,  ומבחינה חברתית-סוציולוגית זה נראה לי פתרון נכון לחברה הישראלית.

הגלריה תעסוק  בעיקר בנושאים הקשורים בהווית העיר הבית והרחוב. נושאים הקרובים כאמור לליבי". 

הגלריה פועלת שלא למטרות רווח! 

גלריית "הבית המשותף".נייד: 052-8410737, טלפקס:  03-5461479 

tidhar _z@zahav.net.il