חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
40 שנה לניצחון - בפרויקט יוצא דופן הכולל תערוכה על גבי אוטובוסים וסדרת אירועי אמנות במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד תערוכות
במלאות 40 שנה למלחמת ששת-הימים יוצאים האמן חוני המעגל ומוזיאון ינקו דאדא ,עין הוד בפרויקט יוצא דופן הכולל תערוכה על גבי אוטובוסים ברחבי הארץ וסדרת אירועי אמנות במוזיאון. עשרות גלויות "שנה טובה" נוסטלגיות ומוגדלות מהימים שאחרי מלחמת ששת-הימים יכסו מאות אוטובוסים ברחבי הארץ החל מה-25 במאי 2007. הפרויקט, הוא פרי יוזמה משותפת של האמן חוני המעגל, מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד והמפיק דני וילנסקי. אוצרת הפרויקט : רעיה זומר טל.
 בכרזות המוגדלות שמקורן באיגרות שנה טובה שהופצו בארץ בעידן שכרון הכוח ופולחן האישיות של ראשי הצבא והמדינה בין המלחמות ( 1967-1973 ) נראים חיילים וחיילות, תהלוכות ניצחון, דמויות של מנהיגים ומעמדים אנאכרוניסטיים וגרוטסקיים שאפיינו את עידן התום .
פרויקט ייחודי זה הוא בבחינת התכתבות של האמן חוני המעגל עם עולם הפרסום והשתלטותו על המרחב הציבורי, וכן מבט רטרוספקטיבי, אירוני, מחאתי ומחויך משהו, על החברה הישראלית של עידן התמימות, שיכרון הכוח והאדרת הגנרלים.  בנוסף למאות הדפסי הגלויות שייתלו על גבי האוטובוסים, תתקיים ביום שישי, ה-1 ביוני 2007 החל מהשעה 12:00 במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד סדרת מופעים וטקסים, תערוכות והענקת אותות בניהולו האמנותי של חוני המעגל.
באירוע האמנותי ייטלו חלק בין היתר : החזן חיים אדלר, מגדולי החזנים בדורנו-קול נדרי ,היוצרת סמדר יערון- בנתיבי לוחמים, להקת MIDNIGHT PEACOKS לקראת צאת האלבום החדש "פוסיקט", המוכתר-אשה, ,דקל גודוביץ' -EXPO10/6/67 הזמרת ליסה מסיקה,האמנית נעמה תל צור- פחד, האמן אמיר לזרוביץ'- זהות, סגן מרגריטה למברג – טקס פריסת העוגה , אל"מ- יובל חלפי- טקס הנפת הדגל ומסדרים, סמ"ר אבו יעקוב – טקס הענקת פלאפלים, דברי פתיחה – תא"ל במיל. חאלד אבו עלי בנוסף יתקיים פסטיבל סרטי ווידיאו ארט" 40 שנות שלום וביטחון" בין היוצרים : ארנסטו לוי, ד"ר יגאל בן נון, איתמר רוז , יוסי עטייה , אברהם אילת הדס רשף ועוד זו אמנות או פרסומת? חוני המעגל הוא אמן הרגיש לתופעות, לאָפנות ולמגמות המאפיינות את החברה. בעשרים השנים האחרונות הוא מתמקד ב"העתקת פיסות חיים". הוא עושה זאת בדרך כלל בסיוע חסות של חברה מסחרית ומקפיד להציג את הפרויקט תחת מטרייה מוזיאלית. הטרילוגיה שהוצגה במוזיאון ינקו דאדא בין השנים 2001-1993(*) התמקדה מחד בתרבות הצריכה של החברה הישראלית: מהחלום על וילה, פיסת דשא וסובארו בחנייה ועד חדרי אמבטיה המאובזרים עד הפרט האחרון; מאידך בחן האמן את הפן המליטנטי של החברה, הסגידה לאצולה הצבאית ולחלום הציוני. העתקת פיסות החיים נעשתה מהמרחב הציבורי והפרטי אל חלל המוזיאון, ובשפתו הייחודית של האמן נוצרו מפגשים אבסורדיים ששלחו קריצה ובעיטה קלה לכיוונה של החברה הישראלית הנהנתנית של סוף האלף הקודם. האכסניה המוזיאלית שבה בחר האמן להציג את עבודותיו חיברה בין הרעיונות הדאדאיסטים של ראשית המאה העשרים לביצועם בפועל בסופה. הפרויקט הנוכחי של חוני המעגל שונה. עדיין מדובר בחיבור בין השושבינים המרכזיים – האמן והמוזיאון, אלא שהחיבור הוא בהפקה בלבד. היצירות עצמן מוצגות אצל השותף השלישי, חברת כנען, נותנת החסות הראשית ובעלת זיכיון הפרסום על גבי אוטובוסים. האמן יצר את העבודות, הפרויקט נאצר על ידי המוזיאון, אך העבודות עצמן אינן מוצגות בו. העבודות מתקיימות במרחב הציבורי. את הקירות והמחיצות החליפו דופנות האוטובוסים. עשרים יצירות נעות על גבי 300 אוטובוסים בשלושת הערים הגדולות: תל אביב, ירושלים וחיפה. במשך שבועיים ישייטו העבודות במרחב במסלולים קבועים – מיני תערוכות ניידות בחלל שהכללים המוזיאליים אינם חלים עליו.  הדיון במרחב הציבורי, שאליו נחשף כל מי שיוצא מפתח ביתו, מעסיק חוקרי תרבות ואמנות רבים. רבות נכתב על הערב-רב של תכנון אורבני ויָזמה פרטית.
חוני שולח הפעם חצים לעבר עולם הפרסום המשתלט בשנים האחרונות יותר ויותר על המרחב הציבורי. הגורם הכספי מכריע ומכתיב סדר יום חדש. מודעות ענק אגרסיביות מופיעות בכל מקום פנוי: נייחות על גבי בניינים וניידות על גבי כלי רכב. העין אנוסה לראות פרסומות על כורחה. בדיוק לכך מכוון האמן המבקש להפקיע חלק מהנוף האורבני לצרכיו. בין שלל הפרסומות המסחריות הוא שותל עבודת אמנות. האם הוא הופך בכך את האוטובוס כולו ליצירת אמנות או שהוא ממסחר את מה שמראש נוצר שלא למטרת רווח? התשובה אינה חד משמעית והיא תלויה ביכולתו וברצונו של הצופה להכיר בזאת כיצירת אמנות. יצירות אמנות שנעשות עבור המרחב הציבורי הן תופעה שהחלה בשליש האחרון של המאה העשרים. אמניות כמו ברברה קרוגר
(Barbara Kruger) או ג'ני הולצר (Jenny Holzer) יצרו עבודות המיועדות לחלל הציבורי. ברברה קרוגר השתמשה בדימויים קיימים, חיברה להם ססמאות מעולם העיתונות והפרסום, שאותם הציגה ברחובות בריטניה על לוחות מודעות. ג'ני הולצר בסדרת "Truisms" שתלה משפטים באותיות לֶד במקומות ציבוריים בולטים כמו כיכר הטיימס בניו יורק. המוני אנשים צפו בעבודות, השאלה היא כמה מהם זיהו אותן כיצירות אמנות.
חוני הולך צעד אחד קדימה. יצירתו אינה סטטית ושתולה בחלל הרחוב, היא בת חלוף, חמקמקה ותזזיתית. הבזק עין והיא כבר אינה קיימת. נדרשת תשומת לב רבה במיוחד כדי להבחין בה בין שאר הפרסומות המופיעות מסביב. הפרויקט מתחיל במשפט אחד, "40 שנה לניצחון", המופיע על גבי האוטובוסים במשך מספר ימים. זהו גימיק פרסומי הנועד לגרות את תשומת הלב וללכוד את העין. המשפט הסתום מתפקד באותה דרך כמו משפטיה של ג'ני הולצר ויוחלף לאחר מכן בעבודות עצמן.  עשרים העבודות השונות בפרויקט מבוססות על איגרות ברכה לשנה החדשה שעוצבו בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. שנות הנאיביות הגדולה, שנות שיכרון הניצחון וההערצה למנהיגים הפוליטיים והצבאיים. איגרות הברכה היו קטנות ממדים ועליהן דמויות חיילים בעמידה הרואית, כלי נשק, דמויות המנהיגים, ושפע דגלים, פרחים ופאתוס מסביב. האיורים ליוו טקסטים של ברכות בנוסח "שנת שלום וביטחון", "שנה טובה ומאושרת". בדומה לברברה קרוגר נוטל חוני את איגרות הברכה הזעירות, מפרק ומרכיב אותן מחדש. התוצאה הסופית מוגדלת ונוספת לה כותרת גדולה, "40 שנה לניצחון" – רמז לתאריך הקרב המציין ארבעים שנה למלחמת ששת הימים. חוני משתמש בשפה של התקופה וברוח שבה נוצרו האיגרות בונה מיצג, שבו ארבעים שנה מאוחר יותר סובבות ברחבי הערים הגדולות מאות כרזות ענק המזכירות את אווירת האופוריה שהייתה, אך מתוך ההתפקחות שלאחריה. אי אפשר להתעלם מהעוקצנות שבאקט זה, דווקא על רקע האירועים הפוליטיים של השנה האחרונה.  חוני יוצר בפעולה זו היבריד מוזר. הוא מחבר נאיביות של של מדינה צעירה לציניות של חברה קפיטליסטית. את מנהג איגרות הברכה, שאותן הקפידו בעבר לשלוח, הוא מחליף באובייקט פרסומי אלים כמעט. האינטימי מופקע לטובת ההמוני. את הלאומיות והסמליות הגלומות בחיבורן של המילים "שלום וביטחון" עם דגלים ודמויות חיילים ומנהיגים, הוא מציב בסמוך לפרסומות למוצרי צריכה יום יומיים. ההרואיות ירדה למעמד חולין. הציור הבנלי על איגרות הברכה הוא עלה התאנה על ערוותה של המלחמה המתמשכת. אלא שאין לשכוח כי הפרויקט כולו מתכתב עם עולם הפרסום ומשתמש בכלים האופייניים העומדים לרשותו, ועל כן הוסיפו האמן והמוזיאון את שמם על גבי יצירות האמנות. בסופו של דבר מכריזים השניים ברבים על מרכולתם ולצד הרעיונות האידאולוגיים והאמנותיים מתווספת גם תועלת. אין זאת אלא שבאקט זה הופקעה סופית היצירה מן האמנות והפכה מעבודה קונספטואלית לשלט פרסומת... הנטייה לצאת מהמרחב המוזיאלי אל המרחב הציבורי והשימוש בו לצורך אמירה אמנותית קיימת מזה עשרות שנים. השאלה למי מיועדת העבודה או מי מסוגל להבחין שמדובר ביצירות אמנות אינה מעניינת את האמנים. יצירת האמנות המוצגת כמודעת פרסומת היא אתגר לצופה. מי שעינו כבר עייפה מלראות פרסומות בכל פינה לא יבחין בזאת. חוני כמו אמנים אחרים לפניו אוהב ללכת על הגבול הדק בין האמנות הגבוהה וחיי היומיום. רעיה זומר-טל מנהלת מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד אביב 2007 הערות: "התערוכות: סוזי הקטנה", 1993; "הטבילה", ו"מקלחת קרה", 1996; "אור לגויים", 2001, נאצרו כולן על ידי כותבת שורות אלו.
בחסות חברת כנען - פרסום בתנועה - בעלת הזיכיון לפרסום על גבי אוטובוסים אוטובוסים יעמדו לרשות המבקרים ביום שיש 1.6.2007בשעה 10:00 ממסוף 2000, רכבת מרכז, רח' ארלוזרוב , תל אביב. מס' טלפון לפרטים לציבור במוזיאון ינקו דאדא- 04-9842350 |
|