בית האמנים ו"הגלריה האחרת" בתל אביב מציגים: "הוי ארצי מולדתי - ‏2007"

התערוכה היא הראשונה מסדרת תערוכות שיוזמת "הגלריה האחרת" במטרה לעורר אמנים להתייחס למציאות הישראלית המורכבת.

תחילתה של אצירת תערוכה קבוצתית זו, בתחושה מועקה מתמשכת. מועקה שהותירה מלחמת לבנון השניה ותחושת ההחמצה שמלווה את רובנו מאז.

תחושה זו הולכת וגוברת עם גילויי השחיתות המתמשכים. אך למרות זאת, אפשר לראות בביקורת הקשה ובתחושה שמלווה אותה גם נקודת אור. יש בה אקט של היטהרות - של "היתנקות (נקיון) ושל היתקנות"(תיקון) אחרי טראומת ההינתקות שפקדה אותנו.

הינתקות לא רק  במובן של חלקי ארץ אלא במובן של ערכים ומוסר אישי וגם ובעיקר של נתק בינינו מרכיבי החברה הישראלית.

כבר משחר ימיה של האומה הישראלית הוטבעו בה כוחות שעתידים להתמזג. על שבט יוסף הוטלה הדאגה לצד הגשמי ועל שבט יהודה הופקדה האחריות לצד הרוחני. תכלית בחירת מלכות בית  דוד היתה לאחד את שני הכוחות הללו במסגרת אחת אך המחלוקת גרמה לכך שהמחנות נחלקו.

כפי שידוע, עשרת השבטים התלכדו סביב שבט אפרים (בנו של יוסף) ויהודה היה ממלכה בפני עצמו. "וישראל ואפרים יכשלו בעוונם וכשל גם יהודה עמם"(הושע ה,ה).

ניטשה אמר פעם: מי שיש לו איזה "למה" שלמענו יחיה,יוכל לשאת כמעט כל "איך". ואנחנו, עם שלמד על בשרו לשאת הכל, גם את חילוקי הדעות בינינו, האם יתכן שאין לנו איזה "למה" שיאחד אותנו?

בתקופה של "איש הישר בעיניו יעשה", מילות שירו של  טשרניחובסקי "הוי ארצי מולדתי!" מהדהדות באוזנינו ללא הרף ולא נותנות מנוח. היתכן שארצנו "הולכת פייפן" לנגד עינינו כמילות השיר ואנחנו נחריש?

יש תחושה של כאוס והיעדר השגחה  ו"אם אלוהים אינו קיים, הכל מותר" (דוסטוייבסקי). אמת האמנות טמונה בכך שהמציאות כפי שהיא, מופיעה ביצירת האמנות, אך באופן בה היא מוצגת היא מעוררת שאלות ותהיות ולעתים שוברת מוסכמות.

יש בתערוכה זו, ניסיון צנוע להוכיח שהאמנות מסוגלת להצליח במקום בו המילים נכשלו. יצירת אמנות אמורה לייצג את העולם ממנה היא באה. כל  עבודה ועבודה מייצגת פן אחר ממגוון הדעות ומרבדי החברה הישראלית משני עברי הקו הירוק. האמנים קיבלו חופש מלא ולא היתה התערבות האוצר בסיגנון, במדיה ובאמירה.

יצירות האמנות שנוצרו סביב נושא כה טעון וקובצו בתערוכה הקבוצתית הזו מתקיימות  בהרמוניה. הביקורת בצדק מייחסת לאמנות פונקציה ופוטנציאל פוליטיים אך המציאות כנראה מוכיחה שזה לא תמיד כך. דווקא על רקע השבר בעקבות ההינתקות ומלחמת לבנון השניה, ניתן ליצור ´תערוכות מתקנות´ (מלשון תיקון), שבעקבותיהן ניתן ליצור דיאלוג בין אמנים שאולי לא היה מתקיים בקונסטלציה אחרת.

עשרים וחמישה אמנים ביניהם ידועים לצד פנים חדשות, נענו לאתגר והתוצאה מרתקת, מעוררת מחשבה ונותנת תקווה להידברות. היא מעידה על רבגוניות ומקוריות של האמנים מרכיבי החברה הישראלית. יש בעבודות התייחסות לאדמה, לבית, לדגל ולירושלים, למציאות העכשווית, לנוסטלגיה ולחלום, לחברה, לשלטון  ולמצב בכלל...

מתברר ש"האמנות מציגה מחדש את המציאות ובד בבד מקטרגת עליה"(ארנסט פישר).

על העבודות:

הדימויים שבחר האמן הותיק אברהם אילת להציג בתערוכה נוצרו ב-1989. הם ביטוי לכאב ואכזבה ממסמוסו של עולם ערכים ואמונות שגדל עליו. הוא מציב בין הצילומים, את  מה שמבטא רגשות אלו, דגל מגולגל קשור שמצא במשרד ישן לפני למעלה מרבע מאה.

חווה ראוכר נוגעת במקום החברתי ומדברת על מצבה של האשה האתיופית בישראל . היא יוצאת מנקודת מבט פמיניסטית דרך סיפור עלייתה ארצה של אשה אתיופית,  הבורחת ממסורת של דיכוי נשים.

אצל נחמה גולן, היצירה מחברת בין שני רבדי פרשנות, האחת נוגעת, בקדושת ברית הנישואין והשניה בקדושת האדמה. השימוש בשתי שפות עברית וערבית מרמז לקיומה של מציאות היסטורית טעונה  ומורכבת בין שני עמים הטוענים לקנין על אדמת ארץ ישראל-פלשתין.

תמר גור אריה אמנית צעירה בתחילת דרכה, רושמת על קיר הגלריה רישום "ארעי", כאקט של עירעור על  קיבעון. היא מתגוררת באתר הקראווילות שבניצן "לאחר הגעתי לניצן, בעקבות העקירה מנווה-דקלים, אני חווה מגורים בין מכולות גדולות מתכתיות, שרוב הבית עדיין ארוז בתוכן". ציון אסולין מציב בתערוכה "כסא ישראלי", כסא כתר עוקצני שעל מושבו מסמרים בתבנית דגל ישראל.

ב- 1949 בפורים תש"ט חופש יעקב חפץ  ע"י אימו לילדה צוענייה. זהו סיפור מטפורי שבשבילו אישית הפך לחלק מהמיתוס והאתוס הציוני, הנדודים, הסבל והמטרה. "בכוונת מכוון אין הגדרות ברורות, כפי שהצוענייה איננה בדיוק דמות העולה לארץ הקודש אלא דמות נודדת וחולמת על מקום" .

במיצב של אבנר בר חמא "מדינה משתנה", מוצבת משתנה מודרנית מתחת לצילום המשתנה של דושאן. "אנו חיים בעולם "משתנה. מציאות משתנה וגם זהות משתנה, הכל משתנה ומריח לא טוב. זוהי מחאה על תרבות ה-"מה יגידו?". למרות זאת, על דיוקנו של הרצל מופיע הכיתוב "עוד לא אבדה תקוותנו!".

אייר תשס"ז                                                                              

אבנר בר חמא-אוצר התערוכה

אוצר: אבנר בר חמא

15.5.07  – 5.6.07

שיח גלריה מתקיים במסגרת התערוכה:

שיח גלריה ופאנל בהשתתפות האמנים על הנושא:

"אדם-אדמה-אמנות משני עברי הקו הירוק"

מנחה: מבקרת האמנות, הגב' צפורה לוריא

יתקיים ביום שישי, ח' סיוון (25.5.07) בשעה 11:00, בבית האמנים

רח' אלחריזי, 9 תל אביב

בית האמנים  - רח´ אלחריזי 9, תל אביב                                                                                                          

הגלריה האחרת המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" רחוב הזרם 10  תל אביב 

ימים ב-ה 10:00-17:00,13:00-19:00.יום ו´ 10:00 13:00