נטליה זורבוב- "שיטוטים"

התערוכה "שיטוטים", המוצגת בימים אלה בגלרייה העירונית ברחובות, נוגעת בסיפורה האוטוביוגרפי של האמנית נטליה זורבוב, תוך התעכבות על אירועים טריוויאליים ויומיומיים בחייהם של שלושה משתתפים, בני משפחה קטנה – אב, אם וילדה, המדגימים שיגרת חיים של טיולים בעיר ובטבע.

בתערוכה מוצגים מספר מקבצים – אוסף של רישומים צבעוניים שנוצרו באמצעות גרפיקה ממוחשבת, סדרת ציורי אקריליק על קנבס, וסרט המורכב מרצף של תמונות מחשב המלוות בנגינת הסוויטות של באך.

אפשרויות המשחק המהיר בבחירת הקו והצבע, שפותחת העבודה באמצעות מחשב, מרתק את זורבוב. העבודה במחשב מגרה את דמיונה ומעוררת את השתאותה בשל פוטנציאל המניפולציות שהיא פותחת. כמו רבים אחרים, גם זורבוב לכודה בקסמיו של המחשב, ורק לאחר שהיא מגבשת בעזרתו את ההתנסות הציורית, משקללת את הגירויים האמנותיים, ובונה את רעיון התמונה השלמה, היא עושה מעבר חד ליצירה על בד בצבעי אקריליק.

את מעשה הציור מתחילה זורבוב על צג המחשב, אותו היא מכסה ברצף של קווים בצורות וגדלים שונים. מתוך קווים אלה נוצרת הקומפוזיציה הבסיסית, הנצבעת, בלחיצת כפתור, כבמעשה קסם, בספקטרום צבעים טהור ועשיר. השילוב בין הקו הנקי לצורה הכמעט מדעית של הנחת הצבע יוצרים אפקט של השטחה, המעניקה לדמויות ולנוף פשטות צורנית. פשטות זו חוברת לאופי העיצובי שצוברות היצירות בזכות תשומת הלב הרבה שהאמנית מעניקה לעיצוב התלבושות, עדות לכישוריה המקצועיים בעיצוב תלבושות לתיאטרון, אמנות וקולנוע. בגדי הדמויות נצבעים בצבעוניות ביזארית, ודגמי הבדים וחיבוריהם מקבלים טיפול ייחודי היוצר קומפוזיציה תיאטרלית שמזכירה את סגנונו של דיויד הוקני.

אף על פי שהדימויים והנופים בעבודות אלה לקוחים מתוך מציאות קונקרטית, בחירת הצבעים וסדר הנחתם על גבי המצע יוצר תמונה סוריאליסטית, החושפת עולם דימויים מוזר ומנותק מהקשר, המעניק ליצירה נופך של חלום או הזיה. הדימויים נראים כנעים בין התחום הריאליסטי למחוזות הדמיון, והחיבור ביניהם יוצר פנטסיה ציורית מהפנטת.

התיעוד של מסעות המשפחה עוקב אחר צעדיהם באתרים רבים בעולם, החל מחדרם הצנוע בעיר נידחת בישראל, דרך אתר סקי, ותחנת רכבת בברלין, כיכר בעיר בון, רחובות ונציה, גני פריז, ושוב בשכונת רמות שבבאר-שבע. רבים מן האתרים עוברים בעבודות אלה טרנספורמציה, ומשדרים אווירה חידתית ומאיימת, המקנה תחושה של ניכור ושל חוסר אמון בסיסי.

עבודותיה של זורבוב מתכתבות גם עם ציוריו של האמן האמריקאי אדוארד הופר, בתארן בשפה יומיומית את הדרמות הקטנות של הקיום האנושי. כמו דמויותיו של הופר, גם דמויותיה יושבות, בוהות אל מול חלון, קוראות או משפילות מבט אל הרצפה. הן אינן מקיימות ביניהן קשר עין או שיחה, וכמו אצל הופר, חייהן חולפים בחלונות, במרפסות ובמבט מן הרכבת.

באחד מציורי המחשב, 2zoo , נראות הדמויות ממתינות בתחנת רכבת אפורה בברלין. את השמים הצבועים בצבע ירקרק בהיר מכסים עורבים שחורים, שנראים כאילו נלקחו מתוך סרטו של היצ'קוק "הציפורים", העוסק במידת השבריריות של האדם אל מול הטבע שבו הוא מתיימר לשלוט. כל העבודות בתערוכה אפופות הילה של מסתורין, והצבעוניות הססגונית אינה מצליחה לגבור על אווירת הנכאים השולטת ברובן.

סדרת הציורים – Venice כוללת שלוש עבודות שבהן נראית המשפחה כשהיא מטיילת בוונציה, אך הנוף המופיע בעבודה כלל אינו מזכיר את הדימויים המוכרים של ונציה. הצבעוניות המלאכותית, הדמויות המנוכרות והאווירה ההזויה מקשות להבין את ההקשרים שבהן נוצרה עבודה זו. בעבודה Venice 4 נראית המשפחה סועדת במסעדה. האב רוכן על צלחת של ספגטי שחור ומבטו בוהה, והאם והתינוקת יושבות לצידו, אך שום קשר עין לא נוצר ביניהם. המילה Venice, הרשומה על אחת מן התמונות התלויות על הקיר, מספקת רמז יחיד למקום הימצאם. כמו בשאר העבודות, גם כאן אין שום אפיון טיפוסי של המקום.

בסדרת ציורי האקריליק על בד יוצרת זורבוב ארבע עבודות ציור בפורמט גדול המציגות שוב את הנושא של מסע המשפחה – אלא שהפעם מיקומה משתנה בכל ציור. בעבודות אלה מתמסרת זורבוב לטכניקה הידנית המסורתית של ציור במכחול ובצבע. התעקשותה על המגע בבד ובמכחול, למרות המשיכה לעבודה במחשב, מקבילה לצורך של סופר מודרני במגע האינטימי עם העיפרון והנייר. עם זאת, בהיפוך נוסף של תהליכים, היצירה על המחשב מלווה את זורבוב גם כאשר היא ניגשת אל הבד: היא משחזרת על הבדים את מעשה המחשב באמצעות יצירת גריד של קווים מדויקים, שעליהם היא רושמת בדייקנות גרפית את הדימויים והנופים. בשלב הבא היא מתחילה להניח את הצבע על הבד, אך לא לפני שהיא תוחמת כל משטח המתוכנן לצביעה בעזרת פסים של מסקינגטייפ. לאחר ייבוש הצבע, המסקינגטייפ מוסר ואז מתגלים משטחי צבע מדויקים, שמראם, נושאם וסגנונם מזכירים את ציורי המחשב, מלבד הטקסטורה הטבעית, שמכתיב הציור על בד. פעולה סיזיפית זו היא המענה של זורבוב לצורך האמנותי האישי שלה לקיים דו שיח ומגע עם צבע, צורה וקו, בעת שנושא העבודה הופך לאלמנט משני ביצירתה.

כמו מאטיס ביצירותיו המאוחרות, גם זורבוב יוצרת קומפוזיציה דקורטיבית של תפישה ציורית שטוחה, ופועלת בדרך אינטואיטיבית בעת בחירת הצבע, שאינה פרי תכנון מוקדם אלא מתרחשת בעת תהליך היצירה.

האופן שבו מוצגות העבודות מזכיר את התחומים של הקולנוע והצילום, שבהם מקבל הצופה תפקיד של משקיף החודר מבעד למסך והופך לחלק אינטגרלי מן הסיפור הקולנועי. הסיפור מובא ללא רצף עלילתי, והאירועים נראים כעקורים מכל תרחיש.

הסרט "מהלך רמות 2005" המוקרן בתערוכה וחותם אותה, מורכב מתמונות של המשפחה החולפת ברחובות שכונת רמות שבבאר-שבע, בנוף צחיח, שומם מאדם, מלווה במספר כלבים הנובחים על השיירה המהלכת. העיטורים הססגוניים המופיעים גם כאן אינם פוסחים אפילו על הכלבים. הפסקול המלווה את הסרט, משמיע סוויטות של באך, ומשרה על הסביבה אווירה מדיטטיבית, מונוטונית וחלולה.

אוצרת הגלרייה לאמנות ע"ש סמילנסקי, גולדין 2 רחובות.