חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
"עיניים לכותל" - אבנר בר חמא בגלרייה העירונית ברחובות תערוכות היקום זועק, הבטון מסמן את האלימות שבה נחבט להיות קיר. הבטון זועק. העשב נאנק בין שיני החיה. והאדם? מה נאמר על האדם?1 אבנר בר חמא – אמן, כותב וחוקר – התוודע מקרוב לאירועים אנטישמיים מתוקף תפקידו כנציג המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית באירופה המערבית בין השנים 2001–2002, שנים שבהן אירעו פיגועים בבתי ספר יהודיים ובבתי כנסת. מאוחר יותר הוא שהה ב"סיטֶה" (קריית האמנים הבינלאומית) בפריז, ושם החל לגבש זווית ראייה אישית על האופן שבו התאפשרה התרחשות השואה במקום. שהות זו הובילה להיווצרותה של התערוכה הנוכחית, הכוללת הצבה של ציורים ותצלומים המתייחסים לזיכרון היסטורי טעון זה. בתקופת שהותו בפריז התגורר בר חמא במקרה ברחוב המקביל לרחוב שבו שכנה בעבר מפקדת הגסטפו (Lauriston 93 rue), ברובע ה-16 בעיר. השהייה ברחובותיה של הבירה הצרפתית עימתה אותו עם ימי המעצרים ביולי 1942, שבמהלכם עצרה המשטרה הצרפתית אלפי יהודים באיצטדיון למרוצי אופניים והעבירה אותם למחנה דרנסי ומשם לאושוויץ. האירוע, המוכר בשם Velodrom d'Hiver, תועד בספרים רבים שנחשפו בהם סיפורי היהודים ומכתביהם של הילדים שנותקו ממשפחותיהם. ההתחקות אחר ההיסטוריה היהודית חידדה בעיניו של בר חמא את זוועת הימים ההם, כאשר השלטונות הזדרזו להסגיר את אזרחי מדינתם לידי הנאצים, עוד בטרם שהתבקשו לעשות כן. המשטרה הצרפתית התנדבה להיפטר מיהודיה בקלות בלתי נסבלת.  בשנים האחרונות נחשפים חומרים נוספים בצרפת על אודות ימים אלה. כך, למשל, הספר "סוויטה צרפתית", שראה אור ב-2004, מיטיב לז הספר נכתב בצרפת במהלך המלחמה והתגלה כשישים שנה אחרי שהמחברת, אירן נמירובסקי, נספתה בשואה. ייתכן שפרק זמן זה היה נחוץ כדי שצרפת תוכל לעכל את התמונה ההיסטורית הבלתי מחמיאה שחלק מעמה נטל בה חלק. רק עכשיו נזכרים מחדש בסופרת היהודייה בעלת השם, שהופקרה, גורשה ונשכחה, לאחר שמשפחתה נאלצה לגור בכפר עם פרסום "תקנות היהודים". לאורך כל היצירה מתוארים הז'נדרמים הצרפתים כחיילים בוגדניים וקטנוניים, הלהוטים להלשין זה על זה. הם היו חרוצים במיוחד במילוי תפקידם והתעקשו לשלוח את כל משפחת נמירובסקי למעצר, מתוך "חמלה נוצרית", כדי לשמור על שלמות המשפחה. התנגדותו של קצין גרמני, שטען כי לא קיבל פקודה לעצור את ילדי המשפחה, הצילה את שתי בנותיהן ואת המזוודה שהכילה את הספר סוויטה צרפתית, המתעד את פני החברה בצרפת באותם זמנים. בהקשר זה, ניתן לומר כי חשבון הנפש של עמי אירופה באשר להפקרת גורלם של היהודים ניכר בפרסומים נוספים שראו אור לאחרונה. כך, למשל, ניתן לציין את הספר "החשבון הפולני – עימות עם הזיכרון", המביא את קולם התקיף של קבוצת אינטלקטואלים בפולין שכותבים על העבר הפולני-יהודי.2 בדומה לספרות, לשירה ולמחקר העיוני, כך גם האמנות מתחקה אחר הזיכרון ואחר רוחות הרפאים ההיסטוריות באמצעות השפה החזותית. סדרת הציורים והתצלומים של אבנר בר חמא שאבה השראה בין היתר מלוחות זיכרון עשויים שיש, שהממשלה הצרפתית החליטה, כפעולה של הכאה על חטא, לקבוע בשנים האחרונות על קירות וחזיתות של בתי ספר – לוחות המעידים כי ממקומות אלה, בעידודו של משטר וישי, נלקחו אלפי ילדים למחנות ההשמדה רק משום היותם יהודים. תצלומיו של בר חמא צולמו כולם בזמן שהותו בפריז, בתקופת חגיגות ה-60 לשחרורה של צרפת מידי הנאצים. חגיגות אלו הזכירו לבר חמא את ימי האופל שבהם מרבית הצרפתים המשיכו בחייהם כרגיל, בעת שהיהודים, אזרחי אותה מדינה, הובלו לשחיטה כצאן לטבח.
 בחלל הקטן של הגלריה יצר בר חמא מיצב הכולל ציורי אקריליק על בד, שנראים בהם דימויים נמסים ואפורים של ילדים ומבוגרים הצועדים בתהלוכה אל הלא נודע. העבודות מעובות באימפסטו ונראות בשרניות, חומריות, חונקות וקלאוסטרופוביות. לצידם ניצבים בחלל הגלריה תצלומים אשר נראים בהם כתלים ושערי עץ פגומים, ועליהם הכתובת "כשר" באותיות עבריות ברורות, המדברות בעד עצמן. הסמטאות, הכתלים והשערים מוצגים כעדות דוממת וטעונה לימים אחרים. מנגד מוצבים באופן אירוני תצלומים "משעשעים" המזכירים את אותם ימים אפלים, שנראים בהם בתי קפה הומים בני אדם הלוגמים קפה, נוגסים בקרואסון ובבאגט ונהנים מחיים טובים.
 ככלל, ייחודם וכוחם של התצלומים בתערוכה ניכר בתמימותם האכזרית, שכן אין הם מראים מעשי זוועה או כל תמונה שקשה לשאתה. אלמנט ההלם נעדר מהעבודות, שכן אותו הלם עשוי להיהפך מוכר ושחוק. ייתכן כי אנשים מתרגלים שלא להסתכל, או מוצאים דרכים להתגונן מפני המטריד והמאיים, וכפי שניתן להתרגל לאימה בחיים הממשיים, כך ניתן להתרגל לאימה ולהפכה לשגרה גם בתצלום. בעבודות של בר חמא קיימת "שגרה" שאינה מאפשרת לצופה קתרזיס, וניכר בהן מעין מתח מתמיד בין האופן שבו העין קולטת את הדימוי בכללותו לבין הפרטים הקטנים המופיעים בהם. בהקשר זה, ניתן להעלות על הדעת הבחנה מרכזית של רולאן בארת, אשר מגדיר את ייחודו של התצלום בזכות שני יסודות עיקריים: ה" על פי בארת, הפונקטום עשוי להתבטא בפרט קטן, המהווה חלק מאובייקט המופיע בתצלום מסוים, וכך גורם להתרגשות ולעוררות. בתצלומיו של בר חמא ניתן להיווכח ב"דקירות" רבות מעין אלה, כגון עיגולים ונקבים שחורים אשר מפיחים באורח מטריד רוח חיים באחד הכתלים והופכים אותו למעין דמות אנושית הבוהה בסביבה בהלם - "עיניים לכותל". בקרבת מקום אפשר להבחין גם בכתמים אדומים וורודים, שנראים כדמם, אף כי טיפת דם לא נשפכה במקום ההוא. בתצלום אחר מסדרת הכתלים ניתן להבחין במוטות ברזל המזדקרים מתוך הקיר, ולצדם נקבים שחורים ההופכים את הקיר למוצג פיסולי פצוע ודואב. בכל המרכיבים הללו טמונים עוצמתן וייחודן של העבודות בתערוכה, באותם פרטים המגיחים מהן.
 מאפיינים אלו מעלים על הדעת דברים שאמרה תיאורטיקנית בולטת נוספת בתחום הצילום, סוזן זונטג: "תצלומים המוכרים לכל, מהווים מרכיב יסודי במה שהחברה בוחרת לחשוב או מצהירה שהיא בחרה לחשוב עליו. היא מכנה רעיונות אלה 'זכרונות', ובטווח הארוך הם אינם אלא בדיוניים. זיכרון קולקטיבי, במובן הצר, איננו בנמצא – והוא מאותה משפחה של מושגים מלאכותיים, כמו אשמה קולקטיבית. [...] כל זיכרון הוא ייחודי ואינו ניתן לשיכפול – הוא מת עם האדם [...]".5 ואכן, דומה כי מבעד לדממה הטעונה, כל אותם פרטים, אותם "פצעים" ו"דקירות" בעבודותיו של בר חמא מרמזים באופן מטפורי על זכרונם החמקמק של אותם סיפורים אישיים נעלמים.
אוצרת: פתיחה: יום ג' 17.4.07 בשעה 20:00 במעמד ראש העיר: מר
1. מישל וולבק, להישאר בחיים, בבל, עמ' 5. 2. מירי פז, החשבון הפולני, הקיבוץ המאוחד, עמ' 13. בין היתר יש לציין את עדותו של המשורר צ'סלב מילוש, שכתב באביב 1943 על שאננותם ועליצותם של פולנים רבים לנוכח מטחי הירי בגטו ורשה הבוער, בשיר "קמפו די פיורי": "[...]יש ורוח מגטו בוער/ הביאה גווילים משחירים,/ ביעף רוכבי קרוסלה/ תפסום בדהירה ההוללת./ בידר את משלוח הנערות/ הרוח מגטו בוער./ צחק ההמון רווי נחת./ יום אל"ף, העיר וורשה צוהלת./ [...]. 3. פירושה של המילה punctuation בצרפתית הוא "הדגשה" וכן "דקירה". 4. רולאן בארת, מחשבות על צילום, כתר, עמ' 31. 5. סוזן זונטג, להתבונן בסבלם של אחרים, מודן, עמ' 74.
הגלריה העירונית לאמנות, מרכז תרבות ע"ש סמילנסקי רח' גולדין 2 רחובות טל 9390390 – 08, פקס 9492194 – 08 |
|