שתי תערוכות בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל-אביב

1. פרנססקה מרטי: ריקוד במלוא המעוף

תערוכה זו של האמנית הספרדיה פרנססקה מרטי, משלבת צילום דיגיטלי, ציור, וידאו, ריקוד ומוזיקה כדי לבנות חלל תמונתי חסר גבולות. שתי העבודות גדולות הממדים והמרכזיות שבתערוכה, נשמה I ונשמה II , מבוססות על יחסי גומלין בין ציור, ריקוד ומוזיקה. על גבי הציור מוקרנת תנועת גבר המבצע ריקוד ליטורגי שקט ומדוד ותוך כך משתלב במקצב של משיכות המכחול הסוערות שעל הבד.  

עבודות נוספות בתערוכה משלבות צילום פיגורטיבי על בד או על נייר עם כתמי צבע ומשיכות מכחול מופשטות ואכספרסיביות בצבעי השחור והאדום. המקצב המהיר שלהם והניגוד החזק שבינם לבין הצבע הלבן של המצע ממלאים את אותו תפקיד פרפורמטיבי של תנועת הריקוד שבעבודות הוידאו.

פרנססקה מרטי היא אחת האמניות המרכזיות באמנות הספרדית העכשווית ואף זכתה להכרה בינלאומית. תערוכתה זו נבחרה לייצג את ספרד בביינאלה ה-X של קהיר, דצמבר 2006.

2. דרורה שפיץ: עין הסערה

תערוכת צילומים זו של הצלמת דרורה שפיץ עוסקת במחול הבוטו היפני. שפיץ התוודעה למחול הבוטו כבר בשנות ה-80 ומאז החלה לעקוב אחריו במצלמתה תוך שהיא מתמקדת במקור ההשראה הצורני שלו העוסק בשאלות קיומיות. בארץ התחברה למיה דונסקי – כוריאוגרפית ורקדנית בוטו, יוצרת וידאו-ארט וציירת – שהיתה תלמידתו של המסטר היפני קזואו אונו (Kazuo Ohno). דונסקי נענתה לרקוד לעין המצלמה ותערוכה זו היא פריו של פרויקט זה.

בוטו, ביפנית, פירושו מחול צעידה. התנועה במחול הבוטו פנימית, מינימליסטית לכאורה, מתהווה לאט ובעדינות מתוך עוצמת רגשות עזה, זורמת בניגודים ובספירלות ומובעת לא-פעם כעין הסערה. הצילום מקפיא את הרגע, מגלה את מה שחומק מהעין ומאפשר התחברות פנימית עם הדימויים, עם הקשרים בין התפיסות החושיות של המציאות.

הגלריה פתוחה לקהל בימים א'-ה', בשעות 19:00-11:00.

הכניסה חופשית.