בלתי מבוקר: עבודתו של קוטלוג אטאמן , פרוייקט במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

עבודתו של קוטלוג אטאמן Kutlug Ataman , המפגיש את עבודתו של הקולנוען הטורקי ואמן הווידיאו עם מאמר חזותי מאת סטפן רומר ועם כמה ארכיבים המקבצים חומרים דוקומנטריים מאיסטנבול. התערוכה אשר הוצגה קודם לכן במוזיאון MUHKA באנטוורפן ולאחר התערוכה במוזיאון הרצליה תעבור לברלין כוללת ששה מיצבי וידיאו מורכבים:

It's a Vicious Circle, Women Who Wear Wigs, 1+1=1, Semiha B. Unplugged, Animated Words

זו הפעם הראשונה שבה נאסף מקבץ מגוון מעבודותיו של אטאמן בישראל או באיזור.

אטאמן, שהיה מתגליות הדוקומנטה ה-11, המשיך וקטף את פרס קרנגי היוקרתי עבור מיצג 40-המסכים שלו, KUBA, וכן היה בין המועמדים הסופיים לפרס טרנר הבריטי לשנת 2004. לאחר שהציג תערוכות יחיד רבות בכל רחבי העולם בחר אטאמן לשתף פעולה עם התיאורטיקנית, אירית רוגוף, אוצרת התערוכה, בפרויקט שיבחן לעומק את יצירתו באמצעות סדרת פרדיגמות החורגות ממנה. האתגר שניצב בפני השניים היה להימנע, מחד גיסא, מן המודל של תערוכת 'יחיד', המבחין את עבודת האמן מכל המתרחש סביבה, ומאידך גיסא, מ'תערוכת הנושא הקבוצתית', הרותמת את העבודה למשמעות אחת ולפרשנות אחת.

אף שישראל וטורקיה מאכלסות אזורים גיאוגרפיים שכנים, בכל זאת מפריד ביניהן ים של שונות. הצגת השונה שבתוך הדומה או המוכר-לכאורה הייתה אחד המניעים החשובים להבאת התערוכה למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. ארכיבי החומר שלוקטו לקראת תערוכה זו עשויים אולי להיראות מוכרים לצופה הישראלי, אולם כאשר נצפים מבעד לעדשתו הרגישה של אטאמן, מתחילים להתגלות לעינינו המתחים האתניים והגזעיים האדירים, החרדה והעוינות ביחס למיניות ועוצמת הקונפליקט שבין מסורת למודרניות, השולטים במידה כה רבה בתרבות הטורקית בת זמננו ומשפיעים על האיזור כולו.

כתערוכה, "בלתי מבוקר" מבקשת לעשות 'הזרה' לחוויות צפייה אחדות; לפתוח את עבודתו של אמן ייחודי לדיאלוג עם צורות ועם חומרים אחרים, ובכך לערער את היחסים שבין אמן לבין במקום או בהקשר המשוערים שלו, ולדמות צופה שאינו צרכן גרידא של אגדות אקזוטיות "ממקום אחר".

עבודתו של אטאמן עוסקת בדה-רגולציה של החוויה באמצעות הצגת דמויות כה שוליות, עד כי אין כל קטגוריה או סטריאוטיפ שיכולים להכילן. שפת החוויה הדומיננטית שבה הוא מטפל, כרוכה באותן קטגוריות שהמדינה מייצרת עבורו, כגון לידה, נישואין, שירות צבאי, אזרחות ומוות. אטאמן וגיבוריו עושים "דה-רגולציה" לנרטיב שגור זה על-ידי הצגת ממדים אחרים של החוויה, קונבנציונליים ומגבילים פחות, אך למרבה הפלא זמינים לכול. במקום לתבוע אמפתיה למצוקותיהם, גיבורים אלה מציעים "משנה" אוטונומית; הם יוצאים מנקודת הנחה שיש להם מה לומר, יש להם שפה לומר זאת, וכי לנו שמורה היכולת לשמוע אותם במלוא חריגותם, במקום לשכתב אותם אל תוך התרחישים המוכרים שלנו.

מתוך - Never My Soul

האיכות החיונית של "בלתי מבוקר" נובעת מהמשגתה כתערוכה החדלה להיות תערוכה על עבודתו של אטאמן, ותחת זאת עוברת לבחון מה עבודתו מאפשרת. נדיר למצוא גוף עבודות אמנותי המייצר פרויקט מחקר שבו יכולים ליטול חלק גם תיאורטיקנים וגם אמנים אחרים. בתערוכה הנוכחית יצרנו שדה פתוח הכורך יחדיו מגוון חומרים: מאמר חזותי מהורהר, "איסטנבול – עורה של עיר", מאת האמן והמבקר הגרמני, סטפן רומר; ארכיון של תרבויות חתונה בקרב הקבוצות האתניות הרבות והשונות באיסטנבול שקיבצה התיאורטיקנית הטורקיה, נרמין סייבאסילי; אסופה של כרזות לסרטים מתרבות הקולנוע העשירה של טורקיה ומגוון דימויים של אטאטורק, המהווים מאפיין בולט בנוף האורבני של איסטנבול, שקיבצה הוגת התערוכה, החוקרת והתיאורטיקנית שמושבה בלונדון, אירית רוגוף. בכל רמותיה של עבודה זו, הסטריאוטיפים התיירותיים של מזרח אקזוטי מופרכים, בעוד המקום ואנשיו הופכים להיות מורכבים ועכשוויים יותר. בעקבות מהלך הדה-רגולציה המרחיק את האפשרות לראייה חד-ממדית של המקום יכול גוף העבודות המוצג בתערוכה לקיים דיאלוג עם תרבויות אחרות, באזור ומחוצה לו.