מראות חיים: בתיה גזית - פיסול בנייר, ז'קלין תלם - צילום

יש הרבה מן המשותף בין יצירותיהן של הפסלת בתיה גזית והצלמת ז'קלין תלם. הן עוסקות בצורה הומוריסטית-ביקורתית באפיזודות בעלות כפל משמעות בחיי היומיום. התערוכה הנוכחית עוסקת בדברים המקיפים את חיינו, בדברים שלעיתים  איננו מבחינים בהם כלל, אך ההתעסקות האמנותית והעצירה לרגע של התבוננות בהם הופכת אותם לגיבורי עלילה מרתקים. הן סדרת פסלי הנייר המואנשים והן סדרת התצלומים הנוצרים במסתורי ההשתקפות  והיבט אימפרסיוניסטי - יוצרות, כל אחת בשפתה האישית, מפגש בין המציאות לבין האומנות שמוליד אמת חדשה ויוצר "מראות חיים".  המבקר בתערוכה לא נשאר אדיש ומבחין אף הוא ב"אמת" שנולדה.

פסליה של בתיה גזית מציגים מגוון דמויות מרגשות הגורמות להזדהותו של הצופה עימן, יוצרות אצלו אמפטיה מהולה בקורטוב של ערגה. דמויות הנשים אותן היא יוצרת בעיסת נייר משדרות כפל משמעות. מחד הן יוצרות ממד ביקורתי סרקסטי על החיים ומאידך הן מייצגות פן של כוח והישרדות. ניתן לחלק אותן לשתי קבוצות עיקריות. הנשים הנראות טוב, הלבושות היטב בבגדים מעוצבים, מטופחות להפליא – אותן אלה המאופיינות בשפת גוף עזת מבע. לעומתן, דמות הזקנה הישובה על הספסל המייצגת את הבלות, הזיקנה, התלות והרפיון. בתיה בונה בעזרת עיצוב שפת הגוף סממנים טיפוסיים לכל אחת מהדמויות המפוסלות שלה. לדוגמא, בעוד ידיה של הזקנה מכונסות פנימה לצד החזה, אצל הנשים הצעירות הן פשוטות לצדדים ומקרינות כוח וסמכותיות. עבודותיה ייחודיות בשדה האמנות המקומית והן משלבות איכויות עיצוביות מרשימות.

 

תצלומיה של  ז'קלין תלם יוצרים סיפורים נוספים לסיפורים  הנראים והגלויים לעין. כל צילום מספר אפיזודה שונה ונוספת לזו הנראית בצפייה ראשונה. דרך עדשת המצלמה מתקבלים מבטים חדשים.

ההשתקפות מעתיקה את האובייקט מהמקור אל מקור חלופי, כך מבנה של בית ישן מתגלה מחדש על קיר זכוכית של בית משרדים חדשני. לעיתים די בלכידת המצלמה המשנה את הסביבה האורבנית, וכך בית מתפורר הופך למחזה צבעוני ומרהיב. אלמנט נוסף  בצילומיה הוא הניסיון להפוך סביבה קונקרטית לאימפרסיוניסטית. נדמה כי ז'קלין מחפשת עומקים ורבדים נסתרים, אותם היא חושפת ומעצימה – "מוציאה אל המציאות" מחדש בסיוע של עדשת מצלמתה.

התצלומים של ז'קלין ברורים למדי, היא אינה משתמשת במניפולציות ממוחשבות ומגישה לצופה את תרגומה האמנותי הישיר תוך כדי הצמדות אותנטית למראה האמיתי ולאור הטבעי כפי שהוא נגלה בפניה.

 

ז'קלין, ילידת בלגיה, עבדה כל חייה בתחום העיסקי. היא למדה צילום אצל יעקב בורנשטיין, ברוך גיאן, יואל שתרוג, אלי אטיאס, המדרשה לצילום גיאוגרפי, מיקי קרצמן ודובי רומן, אצלו למדה את עקרונות הצילום האימפרסיוניסטי. ז'קלין השתתפה בתערוכות במכון אבשלום, מרכז ביקורי העיתים בתל-אביב, בדיזנגוף סנטר, בגן הבוטני בירושלים ובמדרשה לצילום גיאוגרפי. 

אילת בירן / דורון פולק – אוצרי התערוכה