ראובן רובין - "נביא בעירו": יצירתו המוקדמת במוזיאון ישראל בירושלים

תערוכות

ראובן רובין שלא הכרנו, בחשיפה ראשונה של יצירותיו במוזיאון ישראל, ירושלים.

רבות ידוע על יצירתו הארצישראלית של ראובן רובין, ואילו יצירתו הטרום-ישראלית, משנת 1914 ועד 1923 עת היה אמן צעיר בשנות ה-20 לחייו, כמעט שלא נחקרה.

התערוכה החדשה "נביא בעירו" במוזיאון ישראל מבקשת לשפוך אור על תקופה זו, הפחות מוכרת של ראובן, ומציגה לקהל בפעם הראשונה יצירות שרובן נעשו ברומניה מולדתו. היצירות עוסקות בעיקר בחוויות דתיות בעלות אופי אישי עמוק, בנושאים תנ"כיים,

בדמותו של ישו וכן בציונות , ומציגות את ראובן הצעיר כאמן מורכב, מקורי ונועז.

ראובן רובין, פורטרט עצמי , 1914 שמן על קנבס

ראובן רובין הוא אחד האמנים הידועים ביותר בתולדות האמנות הישראלית. הוא נתפס בארץ וגם בחו"ל, כאמן הישראלי בהא הידיעה, האמן שהפנים את מהות הישראליות והצליח לבטא אותה על בדיו באופן הנהיר והמזוקק ביותר בעיקר ביצירותיו משנות העשרים והשלושים. לעומת זאת, התקופה המוקדמת של ראובן, לפני בואו ארצה, בין 1914 – 1923 נשארה תקופה עלומה שלא קיבלה התייחסות רצינית במחקר או במסגרת תצוגה מוזיאלית.

בתקופה זו יצר ראובן עבודות השונות באופן מובהק מהיצירות אותן יצר לאחר הגיעו לארץ. דומה שגוף יצירה זה לא נופל באיכותו ובמורכבותו מהיצירות המוכרות והמאוחרות יותר. יצירות אלו, שסגנונן סימבוליסטי ואקספרסיבי, מבטאות בין השאר את יחסו המורכב של ראובן לסוגיות כגון יחסי היהדות והנצרות וכן יחסו לציונות.

יצירות אלו מוצגות כאן יחד בפעם הראשונה ופותחות פתח לעולמו המורכב והמרתק של ראובן הצעיר עוד טרם נתגבש אצלו הסגנון הארצישראלי. חלק ניכר מהיצירות שיוצגו בתערוכה הן יצירות שאינן מוכרות לציבור הרחב, מאוספים פרטיים בארץ ובחו"ל וזו להן התצוגה הראשונה.

ראובן רובין בבוקרשט , 1922

ראובן רובין נולד ב- 1893 בדרום-מזרח רומניה והגיע לארץ להשתקע ב- 1923 והוא בן 29. מאז שגמלה בלבו ההחלטה להיות לאמן, בהיותו נער, הוא שהה בארץ ישראל (ב- 1912-13 למד ב"בצלאל"), בפאריז (1913- 1914) , איטליה (1915), צ'רנוביץ (רומניה)

(1919-1921) ו-ניו יורק (1921). במקומות אלו רכש השכלה (גם אם לא ממוסדת) והשפעות רבות. ב- 1921 הציג בניו-יורק, יחד עם האמן ארתור קולניק, תערוכה גדולה מעבודותיו שאורגנה על-ידי של אלפרד שטיגליץ, הצלם הידוע, ומקדם המודרניזם בארה"ב, שהיה גם צייד כישרונות. עד הגיעו לארץ להשתקע ב- 1923 היה ראובן אמן בוגר ובשל שיצר מאות עבודות. רוב העבודות אבדו, אך אלו שנותרו מראות על מורכבות רגשית ותרבותית ועל רמתו ויכולתו הגבוהה בתור צייר ורשם.

ראובן רובין,פורטרט עצמי (הדפס עץ) 1923

התערוכה והקטלוג רחב ההיקף המלווה אותה מבקשים לבחון לעומק את תקופת יצירתו של ראובן בין השנים 1914 ועד שנתו הראשונה בארץ - 1923 על ידי תצוגה של ציורים, רישומים ופסלים. היצירות שנבחרו לתערוכה הן בעיקר אלו העוסקות בחוויות דתיות בעלות אופי אישי עמוק, סבל והתבודדות סגפנית, בדמויות תנכ"יות ובדמותו של ישו וסגנונן סימבוליסטי - אקספרסיבי. נראה שציורים אלו מבטאים באופן המובהק ביותר את הלך הרוח הנפשי שראובן היה שרוי בו באותה תקופה. ביצירות אלו בא לידי ביטוי הקשר המורכב של ראובן לעולם הנוצרי ולדמותו של ישו בפרט, יחסו לציונות והשפעות השירה וההגות של התקופה. ליצירות אלו, שכמעט ואינן מוכרות לציבור, יש חשיבות רבה הן בהבנת יצירתו הכוללת של ראובן הן למחקר על תולדות האמנות הישראלית ומקורותיה.

בין היצירות המוצגות לראשונה: על נהרות בבל, 1914; איוב, 1922; נערה עם לימונים, 1920-1919; אבשלום, 1922; יראה, 1922; אישה עם זרדים, 1922; גלות, 1920; דיוקן עצמי, 1920.

בין שאר היצירות בתערוכה: דיוקן עצמי, 1914; אליהו, 1922; דיוקן עצמי, 1914; הפגישה (ישו והיהודי), 1922; פיתוי במדבר, 1921; ישו והשליח האחרון , 1922; תפילה, 1921-1919; סעודת עניים, 1922; דיוקן עצמי, 1921; סדרת "מבקשי אלוהים", 1923; דיוקן עצמי עם פרח, 1923; משה והסנה הבוער, 1923 ורבים אחרים.

אליהו, 1922 שמן על קנבס

מוזיאון תל-אביב יציג במקביל תערוכה גדולה של יצירות ראובן בשנים 1920-1930. המוזיאונים חברו יחדיו בשיתוף פעולה במסגרתו תינתנה הנחות לביקורים בשתי התערוכות.

אוצר התערוכה : אמיתי מנדלסון.

פתיחה: 16 נובמבר, 2006

התערוכה תוצג במוזיאון במשך שישה חודשים.