תערוכות חדשות בגלריה של אוניברסיטת תל אביב

1. יחזקאל שטרייכמן: צילה רבת הפנים

בתערוכה המוקדשת ליחזקאל שטרייכמן, שהשנה חל יום-הולדתו המאה (2006), ולרעייתו צילה, החוגגת את יום הולדתה התשעים, תוצג אסופה ייחודית של "ציורי צילה".

יחזקאל שטרייכמן (1993-1906) נמנה עם בכירי האמנים הישראלים בכל הזמנים - רב-אמן שהיה למקור סמכות מלומד, אך מעולם לא חדל למרוד בסמכות, לחקור ולהתנסות, להעמיק בכל כדי להגיע לאיכויות גבוהות בציור. שטרייכמן, שהיה בין סוללי הדרך של האמנות המקומית, עלה בגפו לארץ ב-1935. לאחר לימודי אמנות בבצלאל (1926-1924) ובאקדמיה לאמנויות יפות בפירנצה (1931-1927) התערה בקהילת האמנים של תל-אביב. תחילה צייר בדירה זמנית ואחר כך בדירתו הקבועה, אך כמעט כל חייו צייר בביתו. את צילה אשתו הכיר כשגרו באותו בניין ברחוב בורוכוב בתל-אביב. שם גם החל לציירה ולא חדל עד יום מותו, והוא בן 87.

תערוכה זו מבקשת להצביע על פן נוסף ביצירתו, ולהראות כיצד דמותה רבת-הפנים של צילה צומחת ומתפתחת, כנייר לקמוס המגלה את השינויים שעברה יצירת שטרייכמן לאורך השנים. ציורי צילה פילסו את דרכו של שטרייכמן להתפתחות וליצירת שפת אמנות משלו - שפה בוגרת ומורכבת שהשפעות רבות מוטמעות בה, המשלבת טכניקות רבות במקצבים סוערים ושקטים. גם בתקופותיו ה"מופשטות" נזקק שטרייכמן לצילה כנקודת-מוצא, כעוגן. תחילה נשען על הקשר המעובד מודל-עין-יד; עם הזמן, בתהליך של הפנמה, נראה כי החל מתחבר לצילה האשה שבתוכו, בהשיגו סינתיזה בין המראה לבין החוויה המופנמת.

שטרייכמן היה ונשאר אינטימיסט - צייר של דיוקנאות, של חללי פנים, של הסטודיו, של מוטיבים בתוך הבית או של החוץ הנשקף מבעד לחלונו, שאותם חזר ועיבד לאורך שנים. המוטיב המרכזי והאינטימי ביותר מבין אלה היה צילה - כהתגלמות דמותה במציאות או בדמיון, כדיוקן, כעירום או כדמות אשה בחלל החדר, כתיאור וכטרנספוזיציה.

מערכת יחסיו המורכבת עם צילה כמו מחלחלת מתוך המציאות של ביתם הקטן בתל-אביב הישנה אל בד הציור, ושטרייכמן מפלרטט עם צילה על הבד. היא נמצאת לצדו בראשית העבודה על כל ציור חדש, כעוגן להנעת היצירה - אך מרגע שלכד את דמותה אין היא נחוצה לו עוד והוא עושה איתה כל שיחפוץ: מפרק ומרכיב-מחדש, דוחה ומקרב בו-בזמן. פעם אחר פעם הוא חוזר אל הבד לתקן, לשנות ולהמשיך את הדיאלוג הבלתי פוסק עם צילה, עם הבד.

דיוקנה של צילה נשקף לכן מאינספור בדים של שטרייכמן, בשקפה את הצורך הכמעט אובססיבי שלו לחזור ולציירה שוב ושוב. צילה היתה לא רק אשתו ולא רק אם בנו. הרעיה והשותפה, חברה למסע משותף, היתה המודל והמוזה. צילה היתה חלק מהנוף של יחזקאל שטרייכמן - נוף אינטימי, נוף חיצוני, נוף פנימי. היא שימשה לו מבט אל העולם, ודרכה ראה החוצה. התערוכה היא אפוא מסע בציורו של שטרייכמן לאורך שישים שנה, לאורך ציר שצילה משמשת בו נושא מרכזי.

התערוכה והאוצרות הם פרי עבודתה של גב' נוגה מגדל לקראת קבלת תעודה בלימודי מוזיאולוגיה בהנחיית פרופ' מרדכי עומר.

יחזקאל שטרייכמן, הסורגת, 1940-41, שמן על בד, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות

2. קיקואין בישראל

באגף "יד מישל קיקואין",  המוקדש לזכרו של קיקואין, תוצג תערוכה המאירה פרק חיים שבמרכזו ביקוריו בישראל. מישל קיקואין (1968-1892) היה אחד החשובים בציירי "אסכולת פריז" - קבוצת צעירים יהודים שהגיעו לפריז, בעיקר ממזרח אירופה וממרכזה, בראשית המאה הקודמת. על אף שהיו מהגרים עניים וזרים לשפה ולרקע התרבותי של צרפת, התשוקה ליצור אמנות והמאפיינים הרוחניים שהביאו מהבית גיבשו אותם כקבוצה ייחודית ובולטת, שהוגדרה עם השנים כ"אסכולת פריז".

בתערוכה זו תבחן השפעת שהותו בארץ על אישיותו ועל יצירתו. מישל קיקואין ביקר בישראל שלוש פעמים: ביקור ראשון בשנים 1951-1950, למשך 13 חודשים; ביקור שני בשנים 1954-1953, למשך חודשים מספר; וביקור אחרון ב-1965, שהיה למעשה ביקור פרידה. בארץ שהה וצייר בעיקר בגבעת-אולגה (שם גר אחיו) וכן בירושלים, צפת, עכו, עין-חרוד וחיפה.

קיקואין הגיע לארץ אחרי שני אירועים מטלטלים - מלחמת העולם השנייה והמאבק לעצמאות ישראל. הוא היה אז כבן שישים, אמן מוערך מאוד ובעל טביעת מכחול ברורה ומיומנת. עם זאת, היציאה אל מחוץ לאטלייה שלו בפריז אל מקום שהעלה בו רגשות כמוסים מבית הוריו היהודי, וכן הנופים שטופי האור והשמש והדמויות שהסתובבו בתוכם - כל אלה חילצו ממנו רעננות של מכחול וצבע וחדוות יצירה חדשה, שליווהו עד סוף ימיו. במכתב לבנו כתב: "הטבע הישראלי לימד אותי משהו על האור, יותר מכל האימפרסיוניסטים יחד". ואמנם, עם שובו לצרפת חיפש גם בה את הטבע והאור הים-תיכוניים, שאותם מצא בדרום פרובנס. את אהבתו לישראל וליהדות, שאליה התחבר-מחדש בביקוריו בארץ, המשיך לבטא גם באטלייה שלו בפריז.

מישל קיקואין, חדרה, 1950-54, גואש על נייר, אוסף יד מישל קיקואין, אוניברסיטת תל אביב, מתנת גב' קלייר מארטייה-קיקואין

אוצרת התערוכה: גב' דליה בלקין

פתיחת שתי התערוכות ביום חמישי, 9 בנובמבר 2006, בשעה 20:00.

נעילת התערוכה יחזקאל שטרייכמן: צילה רבת הפנים ביום חמישי, 8 בפברואר 2007.

נעילת התערוכה קיקואין בישראל ביום חמישי, 8 במרץ 2007.