"לגופו של מקום", פרוייקט תיעוד במכון המים בגבעתיים

 תערוכה חדשה:

אמנים משתתפים- אורי דושי, אורלי דושי, נורמה דרימר, אמיר כהן, ניר סגל, אבישי פינקלשטיין, רותם איטוב, דן שפיר.

משחק תיאטרלי לגופו של עניין

מכון המים בשכונת בורוכוב בגבעתיים הנו שמו של מבנה ישן בן קומה אחת בו שכנה סדנת יצור מגופים ומודדי מים של משאבת באר המים הראשונה של השכונה. במשך שנים רבות עיריית גבעתיים עשתה במקום שימוש כמחסן תפאורות והמבנה המרשים בעל הגג התעשייתי לא נוצל כהלכה. עד להקמת הגלריה העירונית לאמנות ועד תחילת השיפוצים, עלה בידינו, קבוצת אמנים, ל"פלוש" ברשות אל המקום המדהים הזה ולערוך בו שורה של תרגילי אימפרוביזציה תיאטרליים.

פרוייקט "בודיס" זכה מן ההפקר באתר עבודה מבודד ממבקרים, מקום בעל ערכים דרמטיים עמוקים. בשלושת חללי הבית מוצבים היו מהרצפה עד התקרה מדפי עץ ישנים, קבועות דלתות ישנות כבדות משקל מעץ תעשייתי מחוספס, והעיקר, למבנה יש רצפת בטון מסיבית ועליה רהיטים ישנים בעלי אופי מלא השראה. בנוסף, בחלל המרכזי של המבנה מצויים שרידי מטבח ישן הכוללים מדף שיש ארוך, ברז פעיל וכיור רחב מידות. החלל האחורי מקורה בתקרת רביץ פנימית, הרוסה למחצה, ועל גביה מצאנו שרידים רבים מתקופת מכון המים ההיסטורי - ספרי קבלות ישנות, שעשו בהם שימוש עוד בשנות השלושים, ובהם שמות כל תושבי השכונה הותיקים. על חלק מן המדפים מצאנו שרידי תפאורות, שהפכו לאביזרים שימושיים בתרגילי האימפרוביזציה של המשתתפים.

הביקורים הראשונים באתר הותירו בלבי, חותם דרמטי עמוק כל כך, שהחלטתי ליזום מפגשי אמנים יוצרים בתחומי התיאטרון המחול והצילום  שיגיעו למתחם, יעבדו בו, ובהשראתו יתעדו אותו כפי שהוא נראה כיום, עוד לפני תחילת השיפוץ הקרוב.

האתגר הראשון שעמד בפנינו היה, לנסות ולבדוק בשפה תיאטרלית תנועתית קשרים ואפיונים של עבודה דרמטית המתייחסת לנושא המים. בנוסף, היה מעניין במיוחד, לקשר עבודת גוף אישית, פיזית, למבנה עצמו, לקירות, לרצפה, לדלתות, לריהוט . הרעיון לבדוק, האם קיים בכלל מושג של קשר מגע פיזי, או כל קשר של אווירה או השראה ישירה לבין תגובות גוף השחקן למבנה מכון המים, על מרכיביו ומאפייניו הכל כך מיוחדים.  מבחינתנו היה זה שלב חדש בעבודה היצירתית.

הסרט הראשון שצולם במכון המים הפגיש בין האמנים רקדנים אבי קייזר ורותם ריטוב. הייתה זו פגישה תיאטרלית בשפת האימפרוביזציה המלאה בין שני יוצרים משתי אסכולות שונות של תנועה. אבי קייזר הנו רקדן להקת בת שבע לשעבר, שהקים להקת מחול ייחודית באירופה הנעה בין בריסל, גרמניה לאפריקה וקנדה. קייזר אמון על כל רזי סגנונות התנועה ובמיוחד הוא מתמחה במחול חופשי, אישי, הנבנה על פי חוקי המקום ותנאיו ותוך כדי התאמתו למשתתפים בו. בשפתו האמנותית של אבי קייזר נכללים ציטוטים מהחיים, תנועות לא קונבנציונאליות לבמה, וכן דיבורים ושיחות באמצע המחול . רותם ריטוב חברה באנסמבל המחול בונקר, משתתפת במסגרות רבות של מחול אימפרוביזציה. הצטרפותה לקבוצה באה אחרי המפגש עם האמן הצלם דורון חנוך בבית הקולנוע הנטוש בחיפה.

הסרט שבוצע התקיים בשעה מאוחרת בלילה. שני הגיבורים נעו על גבי הרצפה, על הכיסאות המפוזרים בחלל, יצרו דיאלוג ואנטי דיאלוג ביניהם, ולבסוף, כמו כל ישראליים טובים תכננו לבנות דירה במקום והתמקדו בתכנון ארונות מטבח...

הסרט השני שצולם במכון המים כלל מפגש בין הרקדניות אורלי דושי ורותם ריטוב בשילוב עבודה עם רקוויזיטיים בסיסיים כמו דלי פלסטיק כחול ובתוכו מים (הקשר למכון המים), שולחן עץ ישן מאדינבורו, מאוורר מהמאה הקודמת וספר תנ"ך-מלא קטנטן. בנוסף, הבאנו נרות להדלקה, במידה ונצטרך וזה יהיה מתאים לעלילה. סרטי הוידיאו צולמו באותו הערב על ידי אורי דושי ונורמה דרימר והקשר בין המשתתפות לבין עצמן, קשר שכלל עבודה עם המבנה והפריטים הריהוטיים בו היה מרתק.

שתי המשתתפות לבשו בגד גוף שחור, הן הפליאו להתחבר ולהתנתק בגופן האחת מהשנייה, בצעו תרגילי אימפרוביזציה בתנועה ויצרו תפקידים רבי כוח, חולשה, השפעה, מאבק, הישרדות, כאב וצחוק. התפקידים התחלפו ביניהן, ועיקר העבודה שלהן בוצעה ברחבת החלל הגדול המרכזי עם מעורבות קטנה אל המדפים הענקיים מסביב ועם יתר חללי המבנה. צפייה מחודשת ומאוחרת בסרט הזכירה סצינות מלהקות תיאטרון התנועה  הגרמניים של שנות השמונים באירופה.

האמנית נורמה דרימר הציעה לי לקחת חלק בצילום הסרט השלישי במקום ובעקבותיו גיליתי על תקרת הרביץ בחלקו האחורי של המבנה דפים וספרים רבים מקוריים של מכון המים ההיסטורי. סצינה שלמה בסרט מתעדת השלכה של הספרים מן התקרה אל הרצפה ואותי צועד על גבי הדפים.

במפגש בו השתתפו רותם, אורלי וניר סגל התפתחו יחסים מרתקים בין המשתתפים ועלילת אותו הטריאלוג כללה התמודדות עם נושאי כיסוי, הסרה וגילוי. בסרט זה הכללנו לראשונה חומרים חדשים כנייר עיתונים, מים, אור נרות. במהלך האימפרוביזציה הבנות כיסו את גופו של ניר בכסות עשויה מעיתונים, אחרי שהפשיטו אותו מבגדיו, והדביקו לעורו פיסות רטובות של דפי עיתון.

סדרת הסרטים במקום יצרה תהליך של בנייה והמשך בין העלילות השונות שנוצרו בלי תכנון ובהשראה וההשפעה המדהימים של מבנה המכון.

מכון המים בגבעתיים, גן תע"ש, רח´ השומר 7 גבעתיים.

שעות הפתיחה- ג´,ד´,ו´ בין השעות 11:00 עד 14:00.

התערוכה תמשך עד 15.11.06 -  דחיית סגירת התערוכה- התערוכה תימשך עד 15 דצמבר 2006