קולות של שתיקה

מקבץ התערוכות הבא במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מתייחס למרכיבי הקול והשתיקה כאלמנטים הדומיננטיים והדרמתיים ביצירה וכוללים עבודות של שלוש עשרה אמנים מהארץ ומהעולם.

בערב הפתיחה, יתקיים לראשונה מופע קומפוזיציה 24 של האמנית נעמה צבר והמעבד המוזיקאלי רם אוריון ובהשתתפות 24 מוזיקאים. המשתתפים יופיעו בעודם מנגנים ושרים על מגברים, במערך מינימליסטי מיוחד בעל הגיון פיסולי וקולי המדגיש את איכויות הסאונד ורשמיו. השירים והלחנים נכתבו במיוחד עבור הפרויקט, אשר יוצר מעין "סופר-גרופ" ענק של סצנת האינדי (אלטרנטיב-רוק) התל אביבית.

פילאר אלבראסין, השירה אסורה, 2000, מיצג וידיאו, 6:20 דק'

פילאר אלבראסין חופרת בעבודותיה תחת השורשים האנתרופולוגיים של תרבותה וזהותה הספרדית ובאמצעות הומור וציניות מבקרת מיתוסים וסטריאוטיפים שחוקים ומערערת עליהם. עבודת הווידיאו השירה אסורה מתייחסת לתקופת הדיקטטורה של פרנקו בספרד ולתרבות הפלמנקו שמקורה באנדלוסיה. האמנית מופיעה כזמרת פלמנקו ושירתה הדרמתית הופכת לקינה מוחצנת ומינית המסתיימת בהקרבה ותלישת הלב.

פילאר אלבראסין, Viva España, 2004, מיצג וידיאו, 3:30 דק'

בעבודת הווידיאו "Viva España" מופיעה האמנית בחליפה צהובה ואלגנטית כשהיא צועדת ברחובות מדריד ובעקבותיה דולקת תזמורת שלמה המנגנת את הפזמון הידוע שלViva España. פילאר אלבראסין מנסה לחמוק מהנגנים אך הם אינם מרפים וכמו מהדקים את שמירתם. לשווא מנסה אלבראסין להימלט מזהותה הספרדית והסטריאוטיפים השחוקים אל המודרניזציה והפן-אירופאיות, אך כמו בסיוט, היא כלואה בתוך עצמה ללא כל פתח מילוט והיחלצות.

ליונל אסטב, פרחי סלע, 2006, מיצב

האמן הצרפתי יציג אובייקטים מוביילים דקים ואווריריים התלויים מתקרת החלל הגדול ונראים כפרחים צבעוניים או נברשות עדינות. מרחוק נתפס המיצב כרישום חופשי בחלל וככל שמתקרבים מתגלה החומריות הפשוטה של רשת חוטים וחרוזים בשלל צבעים. המראה החלומי מתעצם בשל התנועה הסיבובית של הפסלים המחוברים למנוע וחגים סביב במהירות או ברוגע.

ג'ון נגווין האטסושיבה, שנה טובה: פרויקט זיכרון וייטנאם II, 2003, וידיאו, 15 דק'

עבודה זו היא השנייה בטרילוגיה של ג'ון נגויין-האטסושיבה העוסקת בזיכרון אירועי ההיסטוריה של וויטנאם ויפן - ארצות מוצאו הדו-לאומי. כבן לאם יפנית ואב וייטנאמי, אשר נולד ביפן וגדל בארה"ב, משקפות עבודותיו את השניות הלאומית ואת הרצון לחזור לשורשים ולזהות ולתרבות המקורית. העבודה מצולמת מתחת לפני הים בהשתתפות צוללנים הנושאים בובת דרקון ארוכה וצבעונית ומלווה במוסיקה מותאמת ומסורתית ומתייחסת  למתקפת "טט" הקשה שאירעה בשנת 1968 במהלך מלחמת וייטנאם. 

חואן מנואל אצ'וואריה, פּיות של אפר, 2003, וידיאו, 18:50 דק'

האמן הקולומביאני מתייחס למציאות הסבוכה והקשה במולדתו בעקבות קרטלי הסמים ומלחמות הגרילה המתקיימים שטחה. בעבודה מצולמים בתקריב פנים ישיר וצורב שבעה תושבי כפרים שונים בקולומביה כשהם שרים שירי עצב פשוטים המתארים את הטראומות והפורענויות להן היו עדים. המילים והמנגינות נכתבו על ידם כאשר הקול הרוטט והפנים הכואבים מעצימים את תחושת השבר והייסורים.

שוקה גלוטמן, ללא שקט, 2005, וידיאו, 19 דק'

במהלך חמש השנים האחרונות צילם האמן סרט שבמרכזו עומד מרכיב הצליל. הסרט, המציג קולאג' אינסופי של דימויים ושל קולות משמש כשיר פרידה לאובדן השקט בחברה התעשייתית בת זמננו ובוחן את היחסים התואמים או המנוגדים שבין צליל לתמונה.

נעמה צבר, דמדומים, 2006, מיצב

Escape Program, רביעייה, 2003, וידיאו, 4:23 דק'

עבודת הווידיאו של קבוצת האמנים הרוסית Escape Program, מצולמת בתוך חדר חשוך ואינטימי המתאים למוסיקה קאמרית ובו מופיעה רביעיית נגנים המבצעת רביעייה של בטהובן כאשר בפועל נשמעת רביעייה של שוסטקוביץ'. חוסר ההתאמה בין הנראה לנשמע מתגלה ומתחדד בהדרגה לצופה. העבודה מותחת ביקורת על ה"חירשות" הגלובלית בין אדם לאדם או בין חברה לחברה ועל חוסר רצון לדיאלוג אמיתי ופתוח.

במרכז הסרט מצולמת סירנה אדומה בתנועה ספיראלית תמידית ודוממת. האמנית משתמשת בדימוי האוניברסאלי הידוע, הנקשר עם עיתות צרה, אסון ומצוקה. היא מבודדת אותו מהקשרו המוכר ומציגה אותו באופן שונה מהרגיל. ההגדלה העצומה, השקט המחליף את צלילי האזעקה, הקונטקסט המוזיאלי, והלופ האינסופי הופכים את דימוי הסירנה לדימוי אבסטרקטי, חדש ועצמאי.

רועי קופר, אנסאר, 2003, צילום

רועי קופר מציג 13 צילומים של כלא קציעות, הידוע גם בשם אנסאר. זהו הכלא הראשון ששימש למעצר פלשתינאים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. הסדרה צולמה על ידי האמן כחלק ממעקב אחר הארכיטקטורה של מחנות צבאיים בישראל והקונוטציות שמבנים אלו מעלים.  

רועי קופר, מצבי מלחמה, 2005, צילום

העבודות משלבות צילומים משני אתרים שונים: האחד מחנה צבאי "רעים" שנבנה בתקופת ההתנתקות והשני תחמושת צבאית שהושלכה לקרקעית הים מול חופי הרצליה. שתי הסדרות משקפות ומתעדות סממנים של מצבי מלחמה.

דורון סולומונס, שתיקותיי המקובצות, וידיאו, 1996, 3:59 דק'

בעבודה "שתיקותיי המקובצות" מחבר דורון סולומונס ועורך ארבע דקות אינטנסיביות בהן מופיעים  עשרות מרואיינים ברגעי הביניים שלפני תחילת השידור הטלוויזיוני. הקטעים המוצגים בווידיאו הם חומרי הגלם העודפים אשר נחתכים מהשידור ולרוב מנועים מצפייה. סולומונס בוחר להתמקד באותם רגעים בטלים ושוליים ובניגוד למקובל להעמידם ב"אור הזרקורים" ובמרכז היצירה, כאשר ההתבוננות במצולמים המתחלפים, חלקם ידועים וחלקם לא, מחלצת מבט חדש אשר עד כה היה בגדר נעלם.

בעבודת הוידיאו מצלם האמן הטורקי את ההתרחשות בטברנה גרוזינית טיפוסית לרקע שירה עממית. סרווט קוצ'יגיט בחר למקם את עדשת מצלמתו בזווית אחת קבועה וצרה ההופכת את המקום לאבטיפוס של כל טברנה מסוגה. במקום צילום פנורמי ורחב מצטמצם המבט כלפי אחד הגברים סביב השולחן ומתמקד רק בחלקי הטורסו והפה. השירה המסתלסלת בוקעת מפיו ומציפה את החלל כולו הנבצר מטווח הראייה.

יורי לידרמן, כשאני מכין סקיצות לעבודות שלי, אני פשוט מראה את ההבדל בין אפריקאי עובד לאפריקאי מתופף, 2002, וידיאו, 2:43 דק'

בעבודת הווידיאו נראה האמן כשעורו צבוע בשחור והוא לבוש בבגדי עבודה - סרבל וחולצה משובצת. הוא יושב על הרצפה בחדר ריק ובאמצעות שני מקלות מתופף על גזע עץ בלופ אינסופי. לידרמן, המחופש לאפריקאי, חוזר על אותו מקצב פשוט ומונוטוני והמעמד כולו מעורר גיחוך ובלבול. נראה כי למרות התחפושת אין באפשרותו לסגל את התכונות והחושים של הקצב האפריקאי המולד והתיפוף שלו נשמע חובבני וסתמי.

מירצ'ה קנטור ממשיך לחקור בעבודותיו מבני כוח היררכיים אלא שהפעם, בסרט הווידיאו