סודות מן החדר: הדפסים מאוסף המחלקה לרישום והדפס: מאן ריי

מאן ריי (1890 פילדלפיה – 1976 פריז) יצר את דלתות מסתובבות   ב-  1916-17 כסדרת קולאז'ים מניירות צבעוניים ושקופים, שהיו למוצג המרכזי בתערוכת היחיד השלישית שלו בגלריה דניאל בניו-יורק (1919).

ב-1926 ראו דימויים אלה אור כהדפסי סטנסיל (נאמנים למקור) אגודים בתיק, וב-1942, משהבחין בדהייתם של הקולאז'ים המוקדמים, שב מאן ריי וציירם בשמן על בד. ציורים אלה נראים בכמה תצלומים שבוצעו בסטודיו.

דלתות מסתובבות אינו המקרה היחידי ביצירתו של מאן ריי – המתאפיינת בציטוט עצמי – שבו דימויים מבוצעים מחדש בטכניקות שונות. לפחות דימוי אחד בגרסת הקולאז'ים של דלתות מסתובבות נוּסח קודם לכן (במבנה שונה) בציור שמן (אגדה, 1916). הצורך בחופש ובהמצאה שהנחה את יצירתו בכל המדיומים, והמודעות לחשיבות ההקשר שבו נראות העבודות, נכרכו לדידו גם בהיתר לחזור (ולא פעם) אל המצאה קודמת. כך, בהדפסתם של דימויי הקולאז', ויתר מאן ריי על יחידאיות ה"מקור" לטובת אפשרות הפצתם של הדימויים בהקשר של האוונגרד הסוריאליסטי, בעוד ש-25 שנים לאחר מכן – בעידן תרבותי שונה בתכלית – חזר אל הדימויים שנוצרו כקולאז' חדשני ואוונגרדי וקיבע אותם במדיום ציורי מסורתי ועמיד.

התניידות זו בין המדיומים היתה ערך מרכזי בעשייה של מאן ריי. הגדרתו את עצמו כמי שחי חיים כפולים, כצייר-צלם, מהדהדת אמנם את "חלוקות העבודה" המקצועיות המקובלות בזמנו; אבל, בה-בעת, בהדיפת שיוכו למדיום מסוים, בהמצאתיות המאפיינת את דרכו ובעיקרון המושל ביצירתו – שלפיו הפרקטיקה באה לשרת את הדימוי, כאשר המדיום הנבחר לביצועו (ציור, צילום, קולנוע, אובייקט) הוא זה שנמצא כמתאים ביותר להבעת הרעיון – הקפיד מאן ריי להדגיש את ההיבט המושגי של האמנות. עם זאת, אותה הנאה גלויה מהחופש, ואפילו חדוות השעשוע, חידדו אצלו את הקשב לאפשרויות שמזמנת המקריות הגלומה בתהליך העשייה. נזכור שהמשחק והשעשוע, כאופנים של גירוי משחרר עכבות, היו עניין רציני עד מאוד בחוגי הדאדא והסוריאליזם, מה שלא מנע ממרסל דושאן – פטרונו, ידידו ושותפו של מאן ריי למשחק השחמט – לצייר את דמותו בביקורתיות כלשהי: "מאן ריי – שם עצם ממין זכר, שם נרדף לתענוג, משחק ושעשוע".

ב-  1916-17  , עת ניסח לראשונה את משחקי השקיפויות שבדלתות מסתובבות, היה מאן ריי בעיצומו של גילוי הצילום – שעד אז שימשוֹ בעיקר לתיעוד עבודותיו – כמדיום רלוונטי ליצירה. דומה שהחשיבה הצילומית ואמצעיה נוכחים בדפים אלה לצד מחשבת הציור, וכוונתי בעיקר ליישומי האור, שלימים יהיו מרכזיים בעשייתו הצילומית. עניינו באור גרר אחריו עיסוק בגלופות זכוכית ( cliché verre ) ובסולאריזציה והוביל להמצאת הרייוגרמות (פוטוגרמות עם מימד של עומק). בתצלומיו, שכולם מבוימים, הִבנה מאן ריי באמצעים אלה הנגדות בין צללים ואובייקטים, אזורים בוהקים ואפלים, שטיחות ועומק, וטען במוטיבים מוכרים (כדיוקנאות או מראות טבע דומם) היבט מפתיע ודרמטי.

דימויי דלתות מסתובבות אינם מופשטים. מקור הצורות באובייקטים שמאן ריי מצא בהם עניין, שמרם בסביבתו הקרובה ואף הנכיחם בציורים ובתצלומים לא מעטים. הדימויים השטוחים של הנתון מופיעים כצלליות של הקרנת אור צבעוני, אך צבעוניותם נבנית על הצבעים הראשוניים של החומר – אדום, כחול וצהוב והגוונים הנוצרים בחפיפה ביניהם. החפיפה מייצרת גם מראית של מימד שלישי המתעצמת על רקע לובן הדף – כאילו שכבות הצבע, רישומי המיתאר, ובייחוד שכבת הכיסוי המוכספת והחרוטה בדף האחרון (מעוף הדרקון), אינם מקובעים על אותו משטח. שימושו של ריי בצבעים הראשוניים אינו מכוון אל המדעי או אל ה"מהותי" אלא מדגיש את הבחירה ברדי-מייד. בדומה לחפציו, שהיו מקור לצורות, האדום-כחול-צהוב נתונים אמנם – אך בתנאים המסוימים והשרירותיים של הצרנותיהם, צירופיהם והחפפותיהם הם מניבים עושר צורני וצבעוני לא צפוי ונתפסים כפריימים של "הרגע המכריע", שחולצו מתוך רצף של התרחשות בתהליך. באופן הולם, הטכניקה של הדפס הסטנסיל, ששימשה לשכפול הדימויים, מבוססת אף היא על מצבים של הסתרה וחשיפה.  

אירית הדר

בפינת התצוגה הממוקמת במבואה לחדר העיון לרישומים והדפסים מוצגות מזה כשנתיים, תצוגות מתחלפות של אלבומי הדפסים והדפסים בודדים מאוסף המוזיאון, שאיננו זמין לקהל הרחב.

התצוגה מאפשרת מבט ממוקד ביצירה הבודדת או במקבץ לא גדול של עבודות, לעצמן, ללא הקשריה הגורפים והמחייבים של תערוכה. התצוגה הנוכחית: מקס בקמן: "יריד שנתי", "טיול לברלין" תנעל ב- 31 באוגוסט. התצוגה הבאה: מאן ריי "דלתות מסתובבות" החל מ- 2 בספטמבר.

אוצרת אחראית: אירית הדר.