תערוכת הזדמנות ראשונה 2 - בגלריה אגריפס 12

בתאריך 06.08.2009 תפתח בגלריה אגריפס 12 בירושלים תערוכת הזדמנות ראשונה – 2. לקראת התערוכה פרסמה גלריה אגריפס 12 קול קורא לאמנים מכל הארץ שעדיין לא הציגו תערוכת יחיד. לקול הקורא פנו אמנים רבים מכל תחומי האמנות הפלאסטית מרחבי הארץ, ומתוכם נבחרו להציג 7 אמנים.

תערוכה זו היא השניה בסדרת תערוכות 'הזדמנות ראשונה' שיוזמת גלריית אגריפס 12 והיא מדגישה את המשכיות המעורבות החברתית והאמנותית של גלריה אגריפס 12 בשדה האמנות הישראלית. מטרת התערוכה היא לאפשר ולפתוח את חלל התצוגה של אגריפס גם לאמנים מחוץ לסצינה העוסקים באמנות להציג את עבודותיהם באופן מקצועי וכך ליצור דיאלוג בין מרכז לשוליים וחוזר חלילה.

הגלריה השיתופית אגריפס 12 בירושלים פועלת מאז 2004 באופן ייחודי ועצמאי תוך שיתוף פעולה בין חבריה, ומהווה מרכז של פעילות יצירתית עצמאית וחופשית בשדה האמנות המקומי. חמישה עשר חברי הגלריה הם אמנים מתחומי האמנות הפלסטית השונים והם מקיימים אותה מזה חמש שנים בהתנדבות ובמימון עצמי, ללא תלות במוסדות ציבוריים וללא כוונת רווח. חזון עמותת אמני אגריפס 12 הוא פיתוח רשת מקומית, ארצית ובינלאומית של קבוצות-אמנים עצמאיות התורמות להרחבת השיח האמנותי ולשינוי דפוסי הפעולה ויחסי הכוחות בשדה האמנות. הגלריה שוכנת בליבה של ירושלים והתערוכות מתחלפות בה מידי חודש. במהלך שנות קיומה הוצגו בה כשישים תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות.

ביום חמישי בתאריך. 3.9.08, בשעה 19.00, יתקיים בגלריה אגריפס 12 רב- שיח ודיון על שוויון ההזדמנויות בשדה האמנות הישראלית. בהשתתפות אמנים פעילים. הציבור מוזמן.

התערוכה נתמכת על ידי המועצה לתרבות של מפעל הפיס.

האמנים המציגים : ורד אהרונוביץ, ציון אברהם חזן, ערגה יערי ויצמן, קארין עדן, יהודית פיטרו, סוזן שומוביץ, ליאור שטיינר,

אוצרי התערוכה : שמעון לב, גנדי צייכמאסטר, מרב דביש בן משה.

על האמנים ועבודותיהם:

ילידת רמת הגולן, 1980 מתגוררת כיום בהר אדר. בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל 2004, ובוגרת המסלול לתואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה - 2009. השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות ביניהן "משחקים במחבואים" - ברנרד, תל אביב "בשורות ראשונות" - בית האמנות במבשרת ציון, "העולם הזה" - גלריה חנינא ביפו, ולאחרונה ביריד צבע טרי 2 בתל אביב ובתערוכת הבוגרים בחיפה.

האמנית מציגה בציוריה סיטואציות טבעיות ביתיות ויום-יומיות לכאורה, שהן גם מוזרות, מביכות ומאיימות. העבודות מושכות אותנו אך גם דוחות אותנו בעת ובעונה ואנו תוהים האם יש סוד אפל מאחוריהם?

"בעבודותיי אני חוקרת את קו התפר שבין המודע ללא מודע, בין המוחצן למודחק, בין הפנטזיה למציאות ובין התמים למגונה. מעניינים אותי מצבים מגוחכים שהם עם זאת גם קשים וכואבים. הפחד, האימה והתעוזה, הכעס ודחף הלחימה שמתחת לתמימות הילדותית מרתקים אותי. השאלות נוגעות ברישום כל האירועים אלו בזיכרון. האם יש הבדל בין מה שהיה באמת לבין הזיכרון של הדבר, מהו העיוות שנוצר עם הזמן ועם שינוי הפרספקטיבה ?".

יליד קליפורניה 1986, עלה לארץ בשנת 1993 לעיירה שדרות (עיירת הולדת אביו), מאז עבר בין הערים אשקלון, ירושלים, יפו ות"א. בסיום לימודי התיכון, הצטרף לקבוצת פעילים ערבית-יהודית מעורבת ביפו, שם החל את דרכו כיוצר עצמאי. כיום הוא משתייך למעגל רב שפתי של אמנים מתחומי המוזיקה, השירה והאמנות הפלסטית, הפועלים ביפו ובמרכז יצירתם העיסוק בשאלות של זהות, שפה ומרחב תרבותי מקומי.

על העבודה : ביוקרטוגרפיה 2009. מיצב, קופסאות אור, רישומי מחשב וטכניקה מעורבת

האמן שואף בעבודתו לאתגר אותנו לגבי האוריינטציה הנורמטיבית במרחב העירוני. באמצעות תיאור ביקורתי על קירות הגלריה על ידי רישום וציור ממוחשב של התרחשויות עירוניות יום-יומיות, מבקש האמן להאיר נקודות בהן סוגיות כמו כלכלה, תקשורת, אקולוגיה, כיבוש, תחבורה הופכות למצבים גופניים אנושיים. מערכות ביוב, חשמל, אינטרנט ותחבורה נשזרות זו בזו כשלוחות גופו ותודעתו של האדם לכדי בנייה של עיר. העבודה נעשתה במיוחד לתערוכה והיא מוצגת בחללים מפתיעים בגלריה המשתלבים עם עבודתו.

ילידת ארה"ב, 1972 חיה ויוצרת בתל אביב, בוגרת תואר ראשון במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל, ולימודי אמנות במדרשה לאמנות, בית ברל. הציגה במספר תערוכות קבוצתיות.

על העבודות : נשק ביולוגי 2003 – 2009, קולאז, טכניקה מעורבת (רדי מייד מטופל, זירוקס, סלוטייפ, מגזרות נייר , טושים צבעוניים, ניר אלומיניום, בד)

במבט ראשון, העבודות מזכירות פריטי נוי בבית פולני בורגני מצוי- כיסוי רקום לספה, קריסטלים בוויטרינה, גובלן על קיר. אך במבט בוחן יותר משתקפים בהן מצבים מופשטים של פגיעות ועדינות, תוך שימוש בדימויים המרמזים על כוחניות ו"גבריות" - כמו טסות של גלגלים, כבישים, תהליכי התקרחות, תצלומי אוויר ופיצוצים.

בעבודות מתקיים משחק תעתוע: לא ברור אם הקנה מידה הוא מיקרוסקופי או גלובלי; הדימויים נאחזים בסביבתם בנימים דקים ובמקביל נראים גזורים ומודבקים; הם מפתים ועדינים אך יחד עם זאת מגושמים, כלואים בין-רשתות ומתפרקים.

ילידת 1982, חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת בית הספר לאמנות The Slade School of Fine Art London השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות: הכל נשאר במשפחה - חלל לב העיר הרצליה, תערוכת בוגרים - בית הספר סלייד, לונדון, ASDA , ופעלה בשיתוף עם האמן הדני -ישראלי TAL R - בקופנהגן, 2006.

על העבודות : ללא כותרת 2008, אקריליק, שמן, עלי זהב ואנמל על קנבס

בעבודתה מנסה האמנית לשחזר אוירה של קודש המצויה במקדשים ומבני דת למיניהם. אוירה זו מורכבת מחזרות המבוססת על שיטתיות גיאומטרית ועל מונחים מתמטיים הנתפשים כאסתטיים ומסמלים המשכיות בטבע כדוגמת חתך הזהב ומספרי פיבונצ'י. התוצאה היא תבנית מדיטטיבית היכולה להמשיך עד אין סוף. הצורות והשיטתיות הן ניסיון להציע קומפוזיציה מושלמת. הטקסטורות, הגוונים, והתערבות של אור טבעי, יוצרים משטחים רוויים ועשירים הניזקים על ידי גורמים עדינים ומקריים כמו נזילות צבע, צורות לא מדויקות וחישובים שגויים. בארגון מיצבי, הציורים הופכים לגורם זר ומוזר, מנותק מזמן מקום, המדמה שרידי מבנה דתי.

"בעבודות אלה, אני בונה, קוברת והורסת באופן מילולי ומטפורי כאחד. זהו מעין חיפוש לסדר וחיפוש זה מתחיל במה שסימנים ומשטחי צבע יכולים להגיד על זה. אלה באופן הגלוי לעין, קשורים לרקע התרבותי והסביבתי שלי. ברצוני לבדוק איפה ואיך כל אחד בוחר לעשות סימן בציור לא מייצג, ומה הן ההשפעות התרבותיות של בחירה כזו".

ילידת ישראל, 1949, מתגוררת ויוצרת ברמת גן. בעבר עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית. עוסקת כיום באומנות. חברה באגודת האמנים ר"ג- גבעתיים ובעמותת "עוד דרך לזכור" העוסקת בהנצחת השואה במשפחה. בוגרת המכללה לאומנות בר"ג והמכללה לאומנות "הסטודיו" ברעננה בציור וצילום, התמחתה בהפקת נייר והדפס לינוליאום ובקליגרפיה סינית ויפנית. השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות: תערוכות ציור וצלום בגלריה העירונית רעננה, ציור בגלריית הוראס ריכטר, יפו, ועבודות נייר בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, ת"א.

על העבודות "הקשיבו לצלילי תמונה עתיקה", טכניקה מעורבת על בד והפקת נייר, (אקריליק, רישום, הדפס, דיו ומחשב)

בסדרת הציורים האמנית מציגה מוטיבים קדומים, לצד רישומים עדינים וסימני כתב בבכך נוצר שילוב בין הדימוי לבין הכתב. היצירות עוסקות באבני הפינה של הקומוניקציה הקולקטיבית שלנו כפי שהיא מתבטאת בשפה הכתובה,שמקורם בציורי מערות, מטבעות וסימני הכתב הראשוני. ציורים אלו היוו אמצעים קדומים לתיעוד ולהעברת מידע בזמן ובמרחב.

העבודות נעשות בטכניקה מעורבת מסובכת ומורכבת הכוללת מספר רבדים. החל מהפקת נייר באופן עצמאי והטמעת סוגים שונים של חומרים בתוכו, ציור באקריליק, רישום, הדפס לינוליאום, ושימשו בקליגרפיה סינית מחד וגם בעבודה על מחשב מאידך.

נולדה בארגנטינה, 1953 מתגוררת ויוצרת בתל אביב. בוגרת המדרשה לאומנות רמת השרון בהתמחות הדפס משי וחינוך מיוחד, למדה בעבר במסגרות שונות ותחומי אמנות שונים: פיסול במכון אבני, קדרות, קליגרפיה סינית ויפנית. למדה תרפיה באומנות פלסטית בסמינר הקיבוצים ועבדה כתרפיסטית באומנות בבית ספר. כיום לומדת אצל הציירת מאיה כהו לוי. השתתפה בתערוכות קבוצתיות: "דרך המכחול" רמת גן 2007 ותערוכה בשגרירות יפן 2008.

על העבודות : "המחברת", ספר אמן, מחברות ישנות, צבע, קולאז

היצירה "המחברת" היא חלק מסדרה ששמה 'מסע בעקבות זהות אישית' בה האמנית חוקרת את המושג החינוכי 'הינך תלמידה טובה מאוד' כפי שנהגו מורות בית הספר לכתוב במחברותיה. מושג זה מוביל לשאלות כלליות יותר כמו מה זה להיות מספיק טוב, אומן מספיק טוב, אזרח מספיק טוב והצורך לקבלת אישורים חיצוניים.

היצירה מבוססת על המחברות האורגינליות מבית הספר מתקופת הילדות של האמנית בארגנטינה שעברו עיבוד עכשווי אב שלבי מבחינה סגנונית ותכנית. כל אלה שימשו נקודת מוצא לעבודת אשר אליה הצטרפו דימויים, טקסטים, גזרי ניירות, ציורים וסימניות סיניות ויפניות. התעודות שסימלו את הסמכות והאישורים מבחוץ נחתכו עד דק ונערכו מחדש מתוך עמדה חדשה ובוגרת שמחברות הווה עם עבר ומשוחררת מהחשש להישאר ללא שורשים.

ילידת רמת גן, 1963 מתגוררת ברמת-השרון בוגרת המדרשה לאמנות - בית ברל. 1996-2000

בעבר ציירת קירות ותפאורות, כיום עובדת ומלמדת ציור בסטודיו שלה,השתתפה במספר תערוכת קבוצתיות, תיאטרון תמונע ת"א, גלריה אוניברסיטאית ת"א, גלריה ביה"ס לאמנות "מנשר" ת"א, ובגלריה הייטאצ' - הרצליה.

טכניקת הציורים של האמנית מאופיינת בטקסטורה אקספרסיבית רב שכבתית,התזות ושקיפות,

העבודות עוסקות בנוף אורבאני ומשקפות לצופה סיטואציות נרטיביות.

"לצייר עבורי זו עבודה המתפתחת תוך כדי יצירתה,כל שכבת צבע ורובד הם נסיון חיפוש,

והמשך צורני ורעיוני,זה זמן של ספיקות ומחיקות וגם התעלות נפשית במציאת פתרונות בבחירת ההחלטות,המניעים ליצירה הם חוויות יום-יומיות,המתורגמים לדימויים על גבול הקומיקס,

האובייקטים הממלאים את המרחב העירוני,בעבודותיה הגדולות של האמנית מתקשרים,

למצבים מטפוריים ותכנים רגשיים,מתוך הזדהות ובקורת על הסובב אותה בחייה.

התערוכה נתמכת על ידי המועצה לתרבות של מפעל הפיס.