מי הוא יהודי? על התערוכה: "תיאטרון זהויות", המוצגת בבית התפוצות

השאלה הטעונה הזו, שהיתה למטבע לשון ממש, אינה יורדת מסדר היום הציבורי והאישי. כרוכות בה סוגיות של דת, של לאום ושל תרבות. יש לה השלכות מרחיקות לכת על היחסים בין המדינה לאזרחיה, על היחסים בין המדינה לבין אזרחיהן היהודים של מדינות זרות, על המגעים שבין חילונים לדתיים, אפילו על יכולתם של תושבי ישראל להינשא, להתגרש, לבנות בית, ליהנות מזכויות אזרחיות וסוציאליות.

באופנים גלויים וסמויים, ריבוא התשובות על השאלה הזו מעצבות את פניה של המציאות הישראלית כולה, ברמה היומיומית ממש. הנחות היסוד שלה, הכוחניות לא פעם, נוגעות באופן גשמי ומטפורי גם יחד בשאלות של זהות עצמית ושל זהות קולקטיבית.

האמנות העכשווית בישראל עסוקה בכך גם היא, מרבה שאלות על שאלות בחזיון תיאטרון עצום של תפקידים מתחלפים, של סובייקטים נזילים אשר שבים ומכוננים את עצמם בכוח נרטיבים של מגדר, גוף, מיניות, דת, פולחן, אלימות, יחסי מערב-מזרח ועוד. לא סיפור אחד, נהיר ונחרץ, אלא סיפורים רבים המשתנים תדיר.

ריבוי הקהילות במציאות הישראלית, ריבוי הקולות המתיימרים להגמוניה או מתנערים ממנה וריבוי הסדקים בין עולמו של ה"אני" לזה של ה"אחר" מניע רבים מבין האמנים בישראל לבחון את הזהות היהודית גם הם, בין היתר על-ידי בדיקת הגבולות הפיזיים והרגשיים של הגדרת העצמיות הנגזרת ממנה.

התערוכה "תיאטרון של זהויות" מתמקדת באמנים שסוגיית הזהות היהודית היא חלק בלתי נפרד מעבודתם ומעיסוקם באופנים שונים של כינון העצמי, ולפרקים אף בבחינה כוללת של הזהות הישראלית עצמה. כל היצירות נוטלות חלק בשיח המתמשך על המושג "יהודי", ועושות זאת באמצעות משחקי זהויות ובאמצעות גלגולי זהויות, בכוח פרשנות מחודשת וחתרנית של מושגים

  אסי משולם, מתוך התערוכה

התערוכה מציגה כמה גופי יצירה מן השנים האחרונות, שבמרכזם בדיקת הלגיטימיות של ההגדרה "יהודי", בחינת השימושים הכוחניים בהגדרה הזו ובחינת המיתולוגיה שלה במגוון שדות והקשרים: החל בעימות ובקשר שבין החוויה הדתית לחוויה הביולוגית, עבור במפגש עם תרבויות אחרות ומיתוסים אחרים, נוצרים, מוסלמים ופגאניים, וכלה בביוגרפיות מומצאות הנוגעות לתולדות האמנות ולהיסטוריה היהודית.

כך ניתן למצוא בתערוכה תרבות פרסומית לצד פסוקי תפילה, מושגים של משיחיות ומלוכה כסוג של חיפוש עצמי, ושרטוט של הגבולות הנזילים בין רוחניות לכוחניות. הנסיונות הכושלים לא פעם להגדיר את ה"אני" באמצעות מערך של סימנים מוכתבים מראש נבחנים אל מול האפשרות לפרוץ אותו ולהציב שפה ומחשבה אחרת, והתערוכה פורשת מגוון של מבטים והתייחסויות תיאטרליים, אירוניים ופיוטיים הנבנים ומתפרקים בעבודותיהם של שנים-עשר אמנים.

גם אמני שנות השבעים, ובהם מיכל נאמן ויוכבד וינפלד, עסקו ביהדות כמקור לפעולה מושגית ולביטוי המשבר הפוליטי-חברתי בארץ. משנות השמונים ואילך – בעקבות קריסת אידיאולוגיות פוליטיות וחברתיות בארץ, במקביל למגמות פוסט-מודרניסטיות ופסיכואנליטיות של רב-תרבותיות ובד בבד עם עליית נושא ייצוג העצמי בשדה האמנות הבינלאומי – נעשה הדיון בזהות היהודית לכלי שאיפשר לאמנים דוגמת משה גרשוני ומיכאל סגן-כהן לבצע בחינה של העצמיות תוך ערעור הזהות הישראלית.

    אירנה גורדון אוצרת תערוכת "תיאטרון זהויות" בית התפוצות.

התערוכה, "תיאטרון זהויות", מוצגת בבית התפוצות. בין המציגים: רעיה ברוקנטל, גרי גולדשטיין, פבל וולברג, מאיה ז"ק, אסי משולם,   Sala-Manca , רונן סימן טוב, זויה צ´רקסקי, רועי רוזן, דפנה שלום, קרן שפילשר, שחר שריג.