|
![]() |
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
פרנסיס בייקון במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק אריה רובינוביץ
מוזיאון המטרופוליטן שבניו יורק מארח בחודשים מאי-אוגוסט 2009 תערוכה
רטרוספקטיבית, רבת היקף, לציון 100 שנה להולדתו של הצייר הבריטי הנודע
פרנסיס בייקון.
כאמור, הוא נולד בשנת 1909 בדבלין למשפחת אצולה אירית אשר הייתה בעלת
חווה גדולה לגידול סוסים.
פרנסיס נתגלה עד מהרה כחולה כרוני של אסטמה ובעל רגישות יתר עד כדי
אלרגיה לסוסים, על רקע מגבלותיו הגופניות , הנוקשות שהנהיג האבא
והתנהגותו ההומוסקסואלית הוא לא מצא לו מנוח באחוזת המשפחה ועד מהרה סולק
ממנה, כשהוא בן 16 בלבד. הוא הפך עד מהרה לנע ונד ועסק בעיסוקים רבים עד
שהפך לבן חסותם של מספר בני זוג, אלו גילו את הכישרון שטמון בו וסייעו
לקידומו האמנותי.
צייר שנוי במחלוקת זה אשר נודע, כאמור, בנטיותיו ההומוסקסואליות ואשר
ציוריו גדולי המימדים (בהם מספר בלתי מבוטל של טריפטיכונים נודעים
ביותר), מציגים תוכחה אישית כנגד העולם העכשווי, נחשבים בעיני רבים
ליצירות מופת ובזכותם הוא זכה לתהילת עולם שהתבטאה בממון רב שצבר עוד
בחייו ופרסומו הרב שבא לידי ביטוי בתערוכות רטרוספקטיביות שהציג בנודעות
שבבירות אירופה. בעיני רבים ממומחי האמנות הוא נחשב כיום לאחד מגדולי
הציירים הבריטים של המאה העשרים ואף הוצע לו תואר אצולה בריטי אותו הוא
סרב לקבל.
ידועה אמירתו המפורסמת של האמן: " תארו לכם את העולם כחסר משמעות וללא
אלוהים
", וזהו בעצם המסר המרכזי שהטביע ביצירותיו.
"טריפטיכון מאי-יוני 1972" - יצירתו הגדולה של בייקון,
משתמשת במותו
כנושא: בצד אחד פניו המעוותים המעורפלים של דייר היושב ליד שולחן טואלט;
בצד האחר הוא מקיא לכיור. החלק האמצעי מראה אותו נעלם באפלה.
התערוכה ערוכה בצורה כרונולוגית למין מעט מעבודותיו משנות העשרים
והשלושים , אך בעיקר משנות הארבעים ועד האחרונות שבהן שיצר בתחילת שנות
ה-90, זמן מועט לפני מותו ב- 1993.
רבות מיצירותיו מוקדשות לבני זוגו ,הוא חב חוב גדול לאחדים מהם אשר תרמו לפרסומו העולמי, מאז היותו בן 19 ובעיקר לגדול מאהביו, לו הקדיש רבים מציוריו- ג´ורג´ דייאר .
"אינוצנטיוס העשירי בעקבות ולסקז" - מסדרת "האפיפיורים הצועקים", שמתוכה
"האפיפיור אינוצנטיוס העשירי בהשראת ולסקז" (1953) היא אולי הידועה
ביותר. הציור מעוות את התמונה הספרדית מן המאה השבע–עשרה, שאותה צייר
דייגו ולסקז, ומשנה אותה לצורות חדשות, מלאות אימה וחרדה, המבטאות את
המאה האפלה.
מטבע הדברים מוקדשות רבות מיצירותיו לחקר הגוף (הגברי) ולעיוותו המוקצן,
אחדים מהם מוצגים ככרותי איברים ונוטפי דם, ואחרים נתונים במעין כלוב
זכוכית( בהשראת משפט אייכמן) כפי שמוצג האפיפיור אינוצנטיוס העשירי
ביצירתו הנודעת של האמן משנת 1953:"אינוצנטיוס העשירי בעקבות ולסקז", ללא
ספק קריאת תגר על הדת, יצירה שזכתה לביקורת רבה. בעבודותיו ניכרת השפעה
גם של אמנים אחרים כגון" פיקאסו, דאלי, ובונואל (מתחום הקולנוע).
הוא אינו עוסק רק בחקר הגוף אלא גם בחקר הפורטרט, רבים מהם משל בני זוגו
לחיים ומקדמי פרסומו.
צפיתי מהצד במבקרי התערוכה אשר ניכר על פניהם שלא נותרו אדישים לנוכח
היצירות רבות הרושם,
תערוכה מרשימה שלכל המזדמן לניו יורק מומלץ לבקר בה.
|
|