תערוכת הבוגרים יוני 2009 החוג לאמנות של סמינר הקיבוצים

באצירת התערוכה השנה יהיו מעורבים סטודנטים מהתוכנית הבינלאומית לאוצרות של סמינר הקיבוצים שנפתחה השנה בשיתוף המרכז לאמנות עכשווית. סטודנטים של התוכנית יילוו אחדים מהסטודנטים לאמנות בתהליך הכנת התערוכה. את הסטודנטים לאוצרות מנחים סרג´יו אדלשטיין, מנהל המרכז לאמנות עכשווית ומעיין שלף אוצרת גלריית קו 16.

תערוכת הבוגרים השישית של החוג לאמנות כוללת 11 סטודנטים המציגים במגוון מדיה: עבודות וידאו, אנימציה, מיצג, מיצבי וידאו, הדפסי נייר, פיסול וצילום. העבודות עוסקות במגוון נושאים במרכזם עיסוק בשאלות של זהות, שייכות, מוות, גופניות, כמו גם בשאלת המבט ומעמדו של האמן. רק עבודה אחת עוסקת במציאות הישראלית הקונקרטית על מאפייניה המורכבים.

מיצב הווידאו של איילה יבנין, הכניסיני, עוסק במושג הקן המשמש כמטפורה למושג הבית כמקום מגן. העבודה המוצבת בחלל חשוך, מורכבת מקן העשוי שברי זכוכית המונח על הרצפה, כשעל התקרה מו קרנים שמים בהם נשרים החגים סחור סחור. בחלל החשוך בו מוצבת העבודה, רק קן הזכוכית ושמי הנשרים מוארים ואת השקט מפלחות צווחות הטורפים. הקן הפוצע חושף מציאות מנופצת ומאיימת, המטילה צל על תחושת הביטחון אותו הקן אמור להקנות.

עבודת המיצג של ג´יזל ליטוין, ג´יזל, נעשתה על רקע מחלתו של אביה, ופטירתו באותו החודש בו נישאה. כעס, התרגשות, אבל, שמחה, בכי, צחוק, פחד , אהבה. אוויר, מחנק, כל אלה משמשים את אבני הבנייה למיצג המתוכנן לערב הפתיחה של התערוכה, בו נוכחות חזקה של חיים ומוות מקבלת עיבוד רגשי ללא מילים וללא סדר. במהלך התערוכה יוצג תיעוד של המיצג במקביל לעבודת וידאו נוספת המתייחסת לתחושותיה כעולה חדשה, לשפה העברית, להגירה, למשפחה ולעבר.

גם מיצב הווידאו של שרון קנדלקר נושאת אופי ביוגרפי. עבודתה ארכיטקטורה של טראומה, נעשתה בעקבות יישור מכני כפוי שנערך בעמוד השדרה שלה, המהווה, באופן פיזי ומטאפורי את נקודת המשען הפנימית. הדימוי של עמוד השדרה מציג את מהות החוויה האנושית הבסיסית של גוף כמצב מתפרק, לא יציב, המורכב מאלמנטים שונים הקשורים זה לזה באופן אקראי ובקשרים קלושים. העבודה מעבירה חוויה קיומית של ארעיות, הישתנות מתמדת, ואי ודאות.

עבודתו של אסף הולצברג שיקגו הינה העבודה היחידה בתערוכה המתייחסת באופן ישיר למציאות הפוליטית בישראל. עבודה זו בנויה משני חלקים. הראשון, הינו מיצב פיסולי של "בטונדות", המוכרות מהמחסומים הרבים המרבדים את הנוף הישראלי פלשתיני, אך מעוצבות כמו קוביות משחק הונגריות. בשני, מוצגים צילומים פנוראמיים של מתקן אימונים צבאי ונופי עזובה ליריים. עבודות אלו מנסות להציג מציאות מטורפת בה מתקיימות תחושות של מתח, פחד ושלווה מדומה, לצד מצבים משחקיים, כחלק מהמציאות המקומית המורכבת.

אסף הולצברג

חן בר-שי מציגה מיצב הכולל שתי עבודות וידאו. עבודתה בינינו נעשתה בעקבות מסע ארוך אותו ערכה עם בן זוגה. בעבודה זו היא בוחנת את הגבולות בין היחיד והביחד, ואת הגבולות של גוף, של מקום, של פנים – חוץ, ומה שביניהם. היא עסוקה בחקירת מהות הבית, מהות הקשר הנרקם ומתפתח בין שניים הבוחרים להיות יחד – אם זה בביתם או בבתים הארעיים אותם הם פוקדים במהלך טיול. מצלמתה משוטטת על פני אובייקטים אשר בהם מתנקזת בצמצום תחושת הביתיות אותה הם נושאים אתם בטיולם.

ליטל אשכנזי מציגה ארבע עבודות וידאו בהן נראות דמויות נשיות, המתמודדות עם מצבים שונים של בדידות וריק, לעיתים בעמדה ברורה של המתנה לגבר. העבודות שואלות אלמנטים מתקופות שונות: הסרט האילם משנות ה-20, ושנות ה-60 המאוחרות, עם השירים המתקתקים והבעות הפנים והגוף שאפיינו אותם. הדמויות המופיעות בעבודות, באמצעות מחוות הגוף ומבטים, מבצעות חריגה מהנורמה ומייצרות מערכת ריטואלים משלהן (לכיבוד המת, לנימוסי שולחן, לביטוי כאב וחוסר). במבט ראשון התנהגותן נתפסת כפתולוגית- כניסיונות נואשים להתמודד עם אובדן, ריק וקושי, אך בה בעת הן מעלות את השאלה לגבי מהות השוני בין התנהגותן לבין הטכסים הנורמטיבים המקובלים.

המיצב מי ימצא?! של הילה ביתן פרקר עוסק במאבק הפנימי אותן חוות נשים בחברה המערבית בין הציפייה של החברה מהן למימוש אידיאלים נשיים מקובלים, לבין השאיפות והרצונות הפרטיים להגשמה אישית. עבודה זאת מציגה באופן מחויך דילמה זו באמצעות מיצב הכולל ארון בגדים/כוננית ספרים מסתובב על מנוע, והקרנה של דימויים מתחלפים של ייצוגים של "נשות חייל" המשתקפים בחלל באמצעות מראה הנמצאת על הארון המסתובב.

הילה ביתן פרקר

אורלי הדרי מציגה סדרת עבודות וידאו והדפסות על נייר תחת הכותרת אולי חרש אילם. עבודותיה מתכתבות עם עבודות אמנות בתקופות שונות הבוחנות אין מושג הליצן וההתייחסויות השונות אליו. הבחירה בדמות הליצן – ליצן הרחוב, הליצן האובססיבי, הלוזר – נולדה מתוך עיסוק בחוויה של כישלון. בעבודות אלו מבקשת הדרי ליצור הקבלה, בין האמן לבין ליצן הרחוב, אשר ממש כמוהו חייב ליצור, להציג, להופיע כשהוא פועל מתוך אינוס, וכפייתיות.

אורלי הדרי

ליטל בר בקבוצת עבודות המכונות על הראייה, מציגה ארבע עבודות וידאו המשלבות בתוכן אנימציה. עבודותיה מהוות מעין הרהורים ויזואליים על התפיסה החזותית ועל מגבלותיה. המעברים בין מצבי ראייה: בין התמקדות למבט רחב; בין טשטוש לחדות; בין אור לחושך- משקפים מעברים בין מצבי תודעה המתאפיינים בהתמסרות להטלת ספק; ערפול לערנות; ביטחון בידיעה לאי-ודאות. בעבודות תנועת מצלמה בתוך מרחבים המקיימים מתח תדיר בין אשליה של חלל לבין ההכרה במופרכותו, כשמפעם לפעם מודגש באמצעים שונים המתח בין מה שנראה לעין למה שאינו נראה: בין הנתפס לבלתי-נתפס. ברגעים אלה מונכח המביט עצמו- הצלם\האמן\הצופה- ומתעוררת המודעות לעצם פעולת הראייה.

עבודת המיצב של אפרת מגד מעלה לדיון גם כן מחשבות על המבט. אולם ההתייחסות שלה מובילה גם לשאלות שונות: למי הוא שייך? מיהו המתבונן? מיהו זה הנותן ביקורת? מיהו בעל הסמכות? העבודה מדמה חלל תיאטרון בו מוקרן סרט. אולם במקום תנאי הצפייה המקובלים, הצופה מועמד על במה, והוא זה עליו מכוונים אורותיה. בסרט בו הוא צופה, מבוימת סצנה של דמויות אנונימיות עומדות המישירות מבט לעברו. באופן זה נבחנים יחסי הכוחות בין אובייקט-סובייקט, צופה-נצפה, יחיד-חברה, תוך מפגש בין עולמות חיצוניים ופנימיים. באופן העמדה זה, מתקבלת התמונה השלמה לכאורה, בה מופיע "האני", "האחר", ו"האחר הגדול".

ענבל וולר מציגה מיצב וידאו המורכב כולו מהדמיות שנעשו בתוכנת אנימציית בתלת ממד. האנימציות המוצגות מייצגות עולמות הנראים במבט ראשון מוכרים מעולם היום-יום, אולם במבט מעמיק יותר חושפים עולם סובייקטיבי לחלוטין המקיים מציאות משל עצמו החורגת מהמוכר והצפוי. הסרטים המוצגים מייצרים אסופת תמונות נעות בוראת עולם בו אין בני אדם, אבל חפציהם נוכחים- שרויים בחזרה מתמדת על תנועה מינורית, מתנדנדים, חורקים או נעים ברוח. סרטים אלו מייצרים דרמה שפשרה אינו מובן אך מעלה תחושות של חוסר נחת, איום ותעתוע.

את תערוכת הבוגרים של סמינר הקיבוצים היה אמור להנחות ולאצור השנה האמן גדעון גכטמן ז"ל כפי שעשה במהלך חמש השנים האחרונות. גכטמן נפטר בסוף נובמבר 2008.

לקראת סוף דצמבר מונה האמן מוטי מזרחי כמנחה פרויקט הגמר.

התערוכה תוצג בגלריה של סמינר הקיבוצים בקלישר, רח´ קלישר 5 בת"א

מנחי קבוצת אוצרות : סרג´יו אדלשטיין, מעיין שלף