רטרוספקטיבה לעבודותיו של אלי סיני מוצגת באכסדרה של אנסמבל הרצליה

   

 

 

מאחורי התערוכה עומדים אמנים, אנשי תיאטרון, קולגות, תלמידים ומוסדות תרבות שחברו יחד לצורך הצגת תערוכה רטרוספקטיבית לזכרו של אלי סיני, שלא הציג מעולם תערוכת יחיד של עבודותיו בעודו בחיים. חלק גדול מהסקיצות והרישומים בתערוכה זו לא הוצגו מעולם לקהל הרחב.

 

בעיזבונו של סיני נמצאו עשרות סקיצות מתקופות שונות בחייו: כתלמיד בצלאל ומעצב חובב, עבודותיו הראשונות בתל אביב של שנות החמישים, תקופת לימודיו במינכן-גרמניה ,ועבודתו רחבת ההיקף במשך כ- 50 שנה כמעצב במה ותלבושות בכל במות התיאטרון הישראלי.

 

התערוכה משרטטת את התפתחותו האישית של סיני כאיש תיאטרון ובמקביל מתחקה אחר תולדות התיאטרון הישראלי, תקופותיו וסגנונותיו.

 

בין המוצגים ניתן למצוא סקיצות לבמה להפקות תיאטרון כמו: "ביקור הגברת הזקנה" ,"חתונת הדמים", מפיסטו"; סקיצות לתלבושות להפקות כגון: "אנה כריסטי","מקבט","אמא קוראז´" , אוסף מודלים מקוריים להפקות התיאטרון "רכוש נטוש", "מעבר לגבולין", "אנה פרנק", "אלזה", ועוד.

 

במהלך התערוכה ניתן לרכוש קטלוג עשיר המלווה את התערוכה ומכיל סקיצות לבמה ולתלבושות, תמונות מההפקות וכן רשימת עבודות ומאמרים. הקטלוג הופק בתמיכת המועצה לתרבות של מפעל הפיס.

 

 

 

  הבימה -1971 מעבר לגבולין - על פי י.ח. ברנר

 

 

 

 

 

 

אמא קוראז´-סקיצות לבגדי חיילים

כניסה חופשית.   שעות וימי פתיחה: כל יום (מלבד ימי שישי) החל מהשעה 19.30 ועד השעה 22.00.      

התערוכה תינעל בתאריך:   31.03.09.

על עיצובי הבמה והתלבושות של אלי סיני

הייחוד בעבודתו הבימתית של אלי סיני טמון ביכולתו לשלב בין ריאליזם פרטני, חד ומדויק, לבין פיוט לירי, לעיתים כמעט סוריאליסטי. סיני, יליד אירופה, התאהב בנופים, בצבעים ובחומרים הישראלים - גג פח חלוד, ברז גינה, צינור גומי, קיר לבנים מתפורר - וידע לשחזר אותם על הבמה במינון מדויק. רבות מן הבמות שלו עשו שימוש בחומרים ורכיבים הלקוחים מן המציאות החוץ תיאטרונית – ענף, לוח פקקי חשמל, פח חלוד – אבל אופן העמדתם על הבמה, ניתוקם מן היום-יום ושיוכם לפעולה הדרמטית, העניק להם חיים חדשים.

תפאורותיו לא באו לפאר את הבמה אלא לסייע בפענוח המחזה. עבודתו כמעצב נשענה תמיד על ניתוח מדוקדק של הטקסט, ויכולת מופלאה לדלות פרטים מכל הערה ומשפט בטקסט הכתוב. סיני שלט בטכניקה הבימתית והצליח להפיק גם מבמות זעירות עולמות דרמטיים עצומים. נוהל עבודתו המדויק והקפדני הנהיג דפוסים מקצועיים בלתי מתפשרים בעיצוב בארץ, שתרמו רבות לרמת ההפקה והעיצוב בתיאטרון הישראלי.

אני חבה הרבה לאיש המופלא הזה. כשהוזמנתי לראשונה, במאית צעירה, לביים בתיאטרון "הבימה", ביקשתי ממנו לעבוד איתי. אני זוכרת את החיוך המרומז, כשהסכים בשמחה ועבד מולי, מפזר לחלוטין את פער הגילים בינינו ואת הפער שבניסיון.

אלי אהב את התיאטרון, אהבה שלמה וטוטלית – ודרכו הגעתי לתחושה שאיננה עוזבת אותי, גם כיום, לנוכח התקופה הקשה בתיאטראות – תיאטרון הוא קודש קודשים.

אלי סיני לימד אותי איך לעשות תיאטרון, אבל שמו גם מזכיר לי למה אני עושה תיאטרון".

הביוגרפיה של אלי סיני - אמן, מעצב במה ומחנך 2008-1927

נולד בשנת 1927 בקניגסברג שבגרמניה. בשנת 1939 עלה ארצה, התחנך בפרדס חנה, רכש חינוך מקצועי בנגרות בקיבוץ יגור, ובשנת 1948 השתתף במלחמת העצמאות. בתחילת שנות החמישים למד   אמנות בבצלאל והשתתף כשחקן בהפקות חובבים בירושלים. מאוחר יותר אף השתתף כשחקן בהפקות מקצועיות בתיאטרון הקאמרי. באותה תקופה החל מעצב עבודות ראשונות למופעי מחול ולהקות חובבים .

בשנת 1959 שב לגרמניה ללמוד עיצוב במה באקדמיה של מינכן. לאחר לימודיו עיצב להפקות תיאטרון, אופרה וטלוויזיה בגרמניה.

בשנת 1965 חזר לישראל ומאז עבד ויצר תפאורות ותלבושות למאות הפקות בכל התיאטראות המוכרים: הבימה, תיאטרון חיפה, הקאמרי, באר שבע, החאן הירושלמי, צוותא, ובימת הקיבוץ. בתקופה מסוימת אף שימש תפאורן הבית של התיאטרון הלאומי "הבימה".

בהפקות הרבות שעיצב ניתן למצוא תערובת של קלאסיקה עולמית (שייקספיר,סופוקלס), מודרנית (דירנמט, ארתור מילר, ברכט ויונסקו) ומחזות ישראלים רבים (סובול,לרנר,מונדי) בבכורות ארציות ועולמיות. הוא עבד ויצר לצד במאים כגון: יוסף מילוא, ליאונרד שח, דוד לוין, עמרי ניצן, מיכה לבינסון איציק ויינגרטן אופירה הניג ורבים אחרים, ביניהם בימאים אורחים מחו"ל.

בין ההפקות שעיצב להן תפאורה או תלבושות ניתן למצוא את : קשה להיות יהודי, טנגו, מעבר לגבולין, המטבח, צוואתו של כלב, אמא קוראז´, הנפש הטובה מסצ´ואן, ריצ´ארד השלישי, המרפסת , סוף משחק , ביקור הגברת הזקנה,   יוליוס קיסר, יומן חוף ברייטון, הפרדס, מירלה אפרת ,קוריולנוס, ,אביב מתעורר ,רכוש נטוש , חבלי משיח, לילה טוב אמא ,אגדות וינה ,תופים בלילה ,מותו של סוכן, זינגר,ביבר הזכוכית ,מראה מעל הגשר , לילה במאי , אנטיגונה.

רכוש נטוש -מודל

 

צוואתו של כלב - 1971 הבימה

במקביל לעבודות העיצוב בתיאטרון, שימש שנים רבות מורה לעיצוב במה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב והכשיר דורות של מעצבי במה. רבים מן הפועלים כיום על במות התיאטרון, במאים ומעצבים היו חניכיו. כמו כן עיצב הפקות רבות בבתי ספר למשחק, במיוחד ב"בית צבי" לצד זוגתו ,השחקנית, המורה   והבימאית ניקול קאסל ז"ל.

היה בין מקימי איגוד מעצבי הבמה בישראל (אמב"י) ובמשך שנים אף עמד בראשו .