"לוקחת את הזמן" - אילנה סלע, בתערוכת יחיד "זמן", בגלריית מגדל המים בנהרייה

אילנה סלע, אמנית מוערכת וידועה מקיבוץ עין המפרץ, מציגה בימים אלה בגלריית מגדל המים, תערוכת יחיד בשם : "זמן", שעיקרה מקבץ עבודות, המהווה מיני רטרוספקטיבה מהתקופה בה עסקה במיצבים. סביב הקמת התערוכה שררה אווירת מסתוריות וסודיות, שכן, לראשונה, מאז החל לפעול כגלריה לאמנות, נסגר מגדל המים לקהל המבקרים. המתחם נפתח מחדש לאחר שבועיים אינטנסיביים, בהם האמנית אילנה סלע ואנשי מקצוע רבים שביצעו את הנחיותיה, עמלו על הקמת המיצבים הייחודיים, עבור התערוכה החדשה.

סלע, אמנית רבת פנים, שעסקה באומנות כל חייה, סיפרה : "עבורי אמנות זה חיים. חד משמעית". היא רוקדת, כותבת ומלמדת אמנות, ומחזיקה ברזומה של 40 תערוכות יחיד. מתוכן, בחרה את העבודות אשר נשזרו יחד בתערוכתה החדשה, תחת קונספט שונה, שמחבר ומקשר ביניהן, ועוסק במשמעויות הזמן, האינסוף, וקיומנו כיצורים חיים ברי חלוף.

מהו זמן ? האם ניתן לתפוש את משמעותו ולהעניק לו צורה גשמית ? בשאלות כגון אלו, עוסקת בין היתר, תערוכת המיצבים המסקרנת. "הזמן, הוא נקודת החיבור בין העבודות, ובשבילי, כאדם וכאמנית, הזמן הוא קריטי, מעצם קיומי הזמני. האמת היא, שעובדה זו תקפה לגבי כל אדם ויצור חי, רק שלא כל אחד מודע לזה", סיפרה אילנה.

"הזמן" של סלע, שנבחר לשמש כשם מכליל ומאחד ל-"מיני רטרוספקטיבה" שלה בגלריית מגדל המים, הוא זמן, שאינו נמדד בערכים מדויקים של שניות, שעות, ימים, חודשים, או, אפילו שנים. "הזמן של אילנה סלע איננו רק עבר, הווה ועתיד, אלא גם (ובעיקר) מצב קיומי יום-יומי, שיוצר מצב רביעי - "זמן פעימות הלב", כך כתב קרני עם עד, פסל ועיתונאי.

עבור אילנה, הזמן, הוא בעיקר געגועים לבנה הצעיר, שנפטר ממחלת הסרטן. וכך כתבה :

"אני מוצאת עצמי מתגעגעת למשהו, שהוא לא אני. לא יודעת למה, או, למי. געגועים לשמם. זה כמו לגעת בזמן. לא בזמן של אנשים, בזמן עצמו.

יש במגע הזה המון ריק, כמו לגעת בחסר, אבל יש גם מלא ; יש דליל, כמו ללכת לאיבוד. יש דחוס עד מחנק. אני שומעת דיבורים - אבל איני מכירה את המילים ואין להן משמעות, וממשיכה לחפש. ואולי, זו תמצית הזמן, החיפוש ? "...

אילנה סלע, על רקע עבודתה בעת הקמת תערוכת היחיד שלה "זמן".

 

אילנה היא אמנית מודרנית ואקספרסיבית. לא ניתן להתעלם מהרגש ומהכאב האישי, שמובעים בעבודותיה, אשר עוסקות בחיים שאחרי האובדן. היא מפיחה חיים, בחומרים בלתי מעובדים, ממחזרת אותם, ומעניקה להם משמעות אוטוביוגרפית חדשה. כל עבודה שלה, מטופלת ברגישות מספר פעמים. בולטת במיוחד, סדרת דיוקנאות עצמיים, שיצרה באמצעות מכונת צילום. הצילומים, שמשדרים עצב, פגיעות, מחנק, ותחושה כי הדמות אבודה, נוצרו סמוך לזמן, בו איבדה את בנה בן ה-10, שנלחם על חייו, כשניאבק במחלת הסרטן, ולא שרד. מאז, עברה אילנה משבר עמוק בחייה, וכבר לא יכלה ליצור בצבעים. הצבעוניות שמאפיינת את עבודותיה החדשות, החלה להתמקד בספקטרום הגוונים שבין צבעי האפור עד השחור, אולם, עבור אילנה, כך היא מספרת, יש שם מספיק גוונים ליצירותיה.

המיצבים עשויים חומרים לא קונבנציונאליים, כמו : ברזלי בנייה, עיתונים ישנים, עצים שנכרתו, פחיות שתייה, דיסקים, צילומי רנטגן, פלטות אופסט מאלומיניום, בקבוקים עם ספרי טלפונים ועוד, להם נלווים טקסטים שכתבה האמנית, בעקבות היצירות. לפעמים, היו אלה דווקא המילים, שעוררו בה את ההשראה ליצור.

בחלק מיצירותיה, אילנה משתמשת בחומרים, שנמצאים באמצעו של תהליך, והופכת אותם ליצירה בפני עצמה. מירב יוסף, מנהלת הגלריה, סיפרה : " אילנה, שמנהלת דיאלוג עם הצופה דרך עבודותיה, נותנת לו להבין את יצירותיה בדרכו שלו. אין היא נותנת כותרת לכל עבודה, ואין הסבר מילולי, שנלווה לה. היא משתדלת, לא להכתיב לצופה את הבנת הנראה. יש שירה מרמזת, ויש את שם התערוכה. ובדרך זו, מטייל הצופה בזמן קפוא, שעמד מלכת. נכנס ויוצא ממנו, לפי בחירה. שאלנו בעבר, "האם ניתן לתפוס את הזמן ?", אילנה למעשה, תופסת את הזמן ומקפיאה אותו, לכבוד הצופים מהצד."

דמויות עשויות דפים מספרי טלפונים

במרחק נגיעה. מתוך מיצב ייחודי בחדר החושך.

מיצב עשוי דיסקים

תאריך נעילת התערוכה הוארך עד לסוף חודש ינואר, לטובת חובבי האומנות והקהל הרחב.

כתבה וצילמה : קרן אור גרינברג.

גלריה לאמנות מגדל המים, רחוב ז´בוטנסקי 12 נהריה.

שעות פתיחה : ימים א' – ה' 09:00 – 13:00, ג', ה', 16:00 – 19:00, שבת 10:00 – 14:00.