עדו בראל "סימן" במוזיאון מונרט - אשדוד

עדו בראל - לרגל פתיחת התערוכה במוזיאון מונארט - אשדוד

אמנות מהי ? – האם היא סוג של ידע שאין   אנו יודעים   שהוא   זמין   קיים בעולם עד לרגע שאנו חווים אותו בכלל ? האם ברגע זה היא חדלה להיות אמנות? מעבר לשאלת הגדרתה תחומיה וגבולותיה ? שאלה שמזמינה   דמיון , האדרה והאלהה (דת האמנות) , אמונה   וכוח כלכלי   וחברתי(גיבורי תרבות) שאלות על מוסר כאן ועכשיו .

איך מחנכים   אמנים צעירים   למושג שאנו איננו יודעים   בעצמנו מהו ? מהו הייחוד של הוראת האמנות בישראל? אני מדבר על אמנות מפני שברור   לכולם שציור זו אמנות- אך דווקא מתוך היות   הציור צורה אמנותית   בת אלפי שנים של היסטוריה בתרבות המערבית הרי השאלות ? מה עושה ציור אמנות ? מה צריך היום לדעת צייר ? הופכות להיות לא פשוטות   כלל וכלל.

מגוון   האמצעים האמנותיים   עשיר   ומפתיע . מציור ופיסול ועד לאמנית המבצעת ניתוחים פלסטיים בגופה, ממתיחה בזמן של סצנת הרצח מפסיכו של היצ´קוק על פני   עשרים וארבע שעות – ועד לצילומים בעזרת מכשיר סלולארי.   אמן הוא מי שניחן בכישרון . איזו מין התערבות חינוכית אנו עושים לכשרון ? אולי מדברים על אינטואיציה ? ובעצם כמו בלימוד נהיגה אנו   מחדדים ומשחיזים אינטואיציות לאלו שנחנו במשהו . במה   אפשר   לשאול בשנית? במה שאנו איננו יודעים.

אמנות- אינה ועדת קישוט של הקהילה. הצייר אינו מאפר המציאות . לכן היחס למציאות, למקום, לכאן, ולעכשיו נדרש להיות יותר מסובך ומורכב.    אמנות הינה בתחום של אפורים – לא בתחום של שחור ולבן.

ללמד אמנות זוהי משימה כפולה. לנעול את נעלי הוריך וסביך, להיות פיתום המדבר בקולם של קרובי   המשפחה. לפעמים חקיין ורצוי קצת יותר. דרך העבר והמסורת לפתח יכולת להפוך את הסיר על פיו, למרוד, לנהל דיאלוג מורכב של אהבה שנאה ובעיקר להתבונן ולא להבין ולהסיף לתמוה.

אמנות היא מקום של ספק – כך צונזרו ציורי מיכאלאנגלו בקפלה הסיסטינית, נשלחו ציורי   מאנה לסלון   המסורבים – כך גם היתה השערורייה סביב ציוריו של   פיקאסו. אמנות היא מקום של מפגש עם הלא מוכר האחר המפתיע והשונה. כך גם המקום הגבולי שלי כציר וכאמן . ציור שמעורר   את השאלה: מה ציור בזה? שאלה לגיטימית לכשעצמה אם היא נשאלת על ידי מי שפתוח לשאול את השאלה ואינו יודע מראש גם את התשובות. אלו שאלות שאני מביא איתי לכיתה או לסטודיו.   

ללא כותרת,2008 דלת ארון מעץ, פורמיקה צבע שמן , צבע תעשייתי

עדו בראל, צייר וראש המחלקה לאמנות בבצלאל.  

בתערוכה ´סימן´, בודק האמן עדו בראל את גבולות האמנות, בין הפיגורטיבי למופשט, ומעורר מחדש את הדיון הפילוסופי של מהי אמנות?

בשנים האחרונות עדו בר-אל זנח את העיסוק המושגי בציור ועבר לתפיסה ציורית טהורה: עיקר עניינו בשנים האחרונות הוא בפעולה הציורית. אלו יצירות המושתתות על טהרת המופשט ומבוססות על פעולה ניסיונית כלשהי: שפיכות צבע נוסח האקספרסיוניזם המופשט של ג´קסון פולוק, עבודה עם מברשות בגדלים ומסוגים שונים, שימוש בצבעים תעשייתיים ועירוב של צבעים המבוססים על הרכבים כימיים שונים ועוד. אובייקטים מן המוכן ממשיכים לשמש לבר-אל כמצע ליצירה – אך הפעם, המצע נבחר באופן שרירותי לחלוטין. המפגש בין הצבע למצע הציור משמש גם כן כגורם בפעולה הציורית. נקודת המוצא בציורים אלו נתונה, אך בזמן העבודה בר-אל אינו מחויב להכרח כלשהו והוא מעניק חשיבות עליונה לפעולה האינטואיטיבית ולגורם המקרי.

יונה פישר בדיאלוג שערך עם האמן על בחירת שם לתערוכה: " הסימן הוא אלמנט לשוני המחבר בין חלקו החומרי, המסמן, לבין דבר-מה שאינו מלה. הקריאה המרעננת הזאת במילון מזכירה לי שאפשר להתייחס לשפת הציור שלך כמערכת של סימנים, כתווך כלשהו בין מסמן למסומן ".

מוזיאון אשדוד לאמנות – מרכז מונארט, הגדוד העברי 16, אשדוד, טל´ 08-8545180.

שעות פתיחה- ב´, ד´, ה´ 16:00-10:00, ג´ 20:00-10:00, ו´, שבת 13:30-10:30.

אוצר : יובל ביטון.

יונה פישר ימשיך ללוות את מוזיאון אשדוד כיועץ חיצוני.