יובל שלגי – "עובר אורח"

גלריה ג'ולי מ. שמחה להציג את עובר אורח , תערוכת יחיד חדשה לאמן יובל שלגי.

גוף העבודות כולל ציורי שמן על בד, בגדלים שונים, מן השנה האחרונה.

"הנוסע סובב וסובב ואינו חש אלא ספקות : הוא אינו מסוגל להבחין בצורות השונות שבעיר, אף הצורות שהוא קולט ומאבחן במוחו מעורבבות הן. יוצא מכל זה שאם הקיום בכל אחד מאתריה הוא-הוא כל-עצם, זואה היא מקום של קיום בלתי נראה. לשם מה, אם כן, קיימת העיר? איזה קו מפריד את תוכה מברה, את רעם הגלגלים מיללת הזאבים"

בתערוכה ציורים רבים המכילים אלמנטים פיגורטיביים, וגם כאלו שלכאורה מושתתים בלעדית על הסגנון הפיגורטיבי של שנות השמונים. אלא שכל אלמנט פיגורטיבי בתערוכה זו מקבל תפנית שונה כאשר הוא פוגש את האבסטרקטי – משיחת המכחול האקראית או כתם הצבע המעומעם יוצרים שפת כלאיים אחרת.

גם בציורים המופשטים אין הרגשה של דיבור על תולדות האבסטרקט, הם מובאים כאן בהקשר של צליל נוסף בתוך ההטרוגלוסיה של היצירה הפלסטית בשנים האחרונות .

דימוייו של שלגי לקוחים מהעולם הטלוויזיוני ומעולמו האישי, הפרטי, נעים בחופשיות בין האינטימי והמנוכר. לצד "אבא" נמצא גם "דונלד טראמפ". "פאריס הילטון" ו"הבראץ" נוכחות ומשמעותיות כמו ה"דיוקן העצמי".

שיוויון הערך שניתן לכל אחד מהדימויים הללו, ללא הפרדה ערכית או רגשית, הוא שהופך כל אחד מדימויים אלו לאבני בניין זהות בגודלן וחשיבותן.

במרחב הכאוטי אשר בונה את התודעה המתבוננת, אין הבדלה באשר למה קרוב או רחוק, ידוע ממגע יד או מוכר רק ממסך הטלוויזיה. כל אחד מהדימויים מייצג פונקציות שונות, פרטיות ואוניברסאליות בו בזמן . כך למשל, הדימוי של בובות הבראץ בעבודתו של שלגי, מבטא לא רק ריקנות אלא גם ארוטיקה ומעמד נחשק.

באמצעות הבאת הדימוי לפני השטח שלו נחשפים הכוחות שעומדים מאחורי הדימוי ואנו עומדים אל מול המכאניקה האנושית המופעלת עלינו. כאשר הדימוי מוצא מהקשרו הוא מתגלה מחדש ובכך נחשפת התחבולה.