חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
מיכל נאמן - תערוכה חדשה : ניסים על המים תערוכות
פתיחה חגיגית 8.7.06 בשעה 13:00 אוצר- גדעון עפרת "מיכל נולדה מהכינרת. ניסוח אחר: מיכל נולדה למרות הכינרת.
שתי הגרסאות נכונות: ילידת קבוצת כינרת, 1951, חייתה 14 שנים על גדות האגם, ועם תום לימודיה ב"יסודי" עברה עם משפחתה להתגורר בלוד. האב, שלמה נאמן, יליד אסן שבגרמניה, מורה להיסטוריה (מאז 1939), הזכור היטב על-ידי דורות של תלמידים בעמק-הירדן, ישמש מעתה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. הוא ילך לעולמו בשנת 1993. לא עניין של מה בכך לגדול בשנות החמישים בקבוצת כינרת בתור בתם של שני מורים (גם האם, לאה, כיום בת 93, שימשה מורה בבית החינוך המשותף של עמק-הירדן) – הורים שאינם מגשימים את תורת האדמה! שלא לדבר על מצוקת הכינוי המסוים שהיה רווח ביישובי הכינרת דאז: "אבא שלי, שלמה, נודע ברחבי העמק בשם 'גזלן'. למשפחה שלנו קראו 'הגזלנים'. אני מתלבטת אם לקרוא לתערוכה 'העין של המדינה' – על שם השלט שהצבתי על גדת הכינרת - או 'הגזלנים'." המילה "הגזלנים" מככבת במרכז ציור-שמן המאוכלס בצורות אווז-שפן בקיפולי אוריגמי (מיכל נאמן נושאת לציוריה העכשוויים את גנזך יצירתה מהעבר ובו, כמובן, גם האווז-שפן של רב-המשמעות הלשונית ממטבחו של לודוויג וויטגנשטיין). בציור זה נאתר גם את הדימוי של אגם הכינרת ובתוך-תוכו נבחין בשפן זעיר הנם לו כתינוק ברחם. אִמרו אפוא: הכינרת היא אתר הולדה. המילה birthmark – כתם לידה, הרשומה אף היא על הבד, מרמזת על החותם שהטביעו ימי כינרת ותואר "הגזלנים" על ילדותה של האמנית.  אכן, 13 שנים לאחר פטירת האב מוצאת את עצמה מיכל נאמן מקדישה חלק ניכר מתערוכתה ב"בית-גבריאל" לקשריה הנפשיים המורכבים עם דמות אביה. מעולם לא הציגה תערוכה כה אוטוביוגרפית, כה חושפנית-אישית. מעולם לא היה שֵם סדרת התערוכות - "כינרת שלי" – כה הולם, כה טוטלי וכה מחייב. התערוכה הזו היא באמת "כינרת שלה".
אין זו פעם ראשונה שמיכל נאמן נדרשת ביצירתה לזיכרון אביה: בתערוכתה במוזיאון תל-אביב ב- 1999 הציגה ציור-שמן גדול שציירה באותה שנה – טקסטורה מופשטת של קילוף סרטי הדבקה (קילוף עור...) ובמרכזה, כמו בתוך לוע פעור לצעקה, המילים: שלמה נאמן Marxismus und Zionismus. היה זה שם ספרו של האב, שראה אור ב- 1997, 4 שנים לאחר פטירתו. הלייטמוטיב (והוא רחוק מלהיות light) של תערוכת "העין של המדינה" הוא המסע בין "ים"-"ימה"-"ימית" (וה"ימית", בנוסף לשמה של עיר הרוסה, הוא גם ימה קטנה והוא גם... יהרוג) ו"ימות" (ושוב: "ימות" כריבוי של ימה, אך ימות גם בבחינת יבוא עליו הקץ...). וכבר עתה ברור, שימת הכינרת תתפקד בציוריה של מיכל כמקור של חיים ושל מוות. וכבר עתה ברור, שהכינרת, אתר המשיח הנוצרי, תהייה גם האתר של המתת המשיח. משיח=אב. במילים אחרות: בתערוכתה הנוכחית שבה וחוזרת האמנית אל ילדותה, כאשר היא מבצעת רצח אב וקידושו, מעשה "טוטם וטאבו" לפרויד, אך בהוסיפה פרק פרוידיאני של רצח המשיח, הוא האב המקודש, בסגנון "משה" של פרויד. שני ציורי שמן נושאים את הכותרת "הגיעו ימות המשיח". אל תחטיאו את הניקוד השונה בכל ציור: "יָמוּת" ו"יַמוֹת" (משמע, ילך לעולמו ואגמים). "הגיעו ימות המשיח" של מיכל הוא אפוא הצהרה על זמן חשבון הנפש עם האב ועם כינרת, חשבון נפש של מוות וחיים (בדומה לאדומים ולכחולים השולטים בתערוכתה, גוונים של מוות וגוונים של חיים, מציינת האמנית). המשיח יָמוּת, האב יָמוּת. הוא, שבא מן המתים, יומת. ואם איתרתם בפינות הבד את הביטוי "נפלה נקודה", אין זאת אלא שנפלה נקודת החוֹלָם של "יַמוֹת" וצנחה אל השוּרוּק של "יָמוּת". ואין זאת אלא, שנפלה נקודת התיישבות, שבהקשר הנוכחי היא גם נפילה פסיכולוגית של קבוצת כינרת בתודעתה של מיכל נאמן".  מיכל נאמן: קורות חיים ותערוכות נבחרות 1951 - ילידת קבוצת כינרת. 1965 - עוברת עם משפחתה להתגורר בלוד. 1972 - מסיימת לימודי אמנות במדרשה לאמנות, רמת-השרון. מתגוררת בתל-אביב. 1973 - מקבלת תואר ב.א בתולדות האמנות ובתורת הספרות הכללית, אוניברסיטת תל-אביב. 1974 - "וי הי או", תערוכת יחיד בגלריה "יודפת", תל-אביב. 1975 - "הלשנות", תערוכת יחיד בגלריה "ג'ולי מ.", תל-אביב. "סדנה פתוחה", תערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל. 1977 - מתחילה ללמד במדרשה לאמנות, רמת-השרון (לימים, מכללת בית-ברל, קלמניה). 1978 - "מיכל נאמן, עבודות חדשות", תערוכת יחיד בגלריה "רוס", תל-אביב. "אמן חברה אמן", תערוכה קבוצתית במוזיאון תל-אביב. 1980-1978 - משתלמת בבית הספר לאמנות חזותית, ניו יורק, בזכות מלגתהשתלמות מקרן התרבות אמריקה-ישראל. 1980 - ברווזים ושפנים", תערוכת יחיד בגלריה "ברתה אורדנג", ניו-יורק. 1981 - תערוכת יחיד בגלריה "מבט", תל-אביב. "רוח אחרת", תערוכה קבוצתית במוזיאון תל-אביב. פרס ז'אק וגניה אוהנה לאמן צעיר, מוזיאון תל-אביב. 1982 - מציגה (ביחד עם תמר גטר) בבייאנלה בוונציה. 1983 - "מיכל נאמן 1983-1975", תערוכת יחיד במוזיאון תל-אביב. 1984 - תערוכת יחיד בגלריה "דביר", תל-אביב. 1985 - תערוכת יחיד באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים. 1986 - תערוכת יחיד בגלריה "ג'ולי מ.", תל-אביב. "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", תערוכה קבוצתית במוזיאון תל-אביב. 1989 - "מיכל נאמן, עבודות חדשות 1989-1987", תערוכת יחיד בגלריה "ג'ולי מ.", תל-אביב. 1990 - "הנוכחות הנשית", תערוכה קבוצתית במוזיאון תל-אביב. 1991 - תערוכת יחיד בגלריה "ג'ולי מ.", תל-אביב. 1994 - פרס ג'ורג' וג'נט ג'פין, קרן התרבות אמריקה-ישראל. "90-70-90", תערוכה קבוצתית במוזיאון תל-אביב. 1995 - פרס שרת המדע והאמנויות הפלסטיות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות. 1996 - "כתב", תערוכה קבוצתית במוזיאון אקלנד, צפון-קרוליינה. 1998 - "לגיון", תערוכת יחיד בגלריה "ג'ולי מ.", תל-אביב. פרס לאמנות הציור והפיסול ע"ש מאיר דיזנגוף. פרס ישראכרט ומוזיאון תל-אביב לאמן צעיר. "העיניים של המדינה: היבטים באמנות הישראלית של שנות השבעים", מוזיאון תל-אביב. 1999 - "מיכל נאמן: ה' צבעים", תערוכת יחיד במוזיאון תל-אביב, ביתן הלנה רובינשטיין. 2003 - "כן תעשה לך...", תערוכה קבוצתית ב"זמן לאמנות", תל-אביב.
 בית גבריאל שעות פתיחה- יום א' סגור, בימים ב' עד שבת, מ- 10:00 עד 23:00
פתוח לקהל, טל- 04-6751175 |
|