רפי לביא ושמחה שירמן - עבודות חדשות

ביום רביעי 28 ביוני, 2006 נפתחה בגלריה גורדון תערוכה משותפת של רפי לביא ושמחה שירמן.

 לביא, אמן גלריה גבעון,ושירמן, אמן גלריה גורדון, חברו יחד לדו-שיח בעבודות חדשות שתמציתן נושא הנוף.

הזיקה בין העבודות מתגלית בחשיפת וחקר האפורים- אצל שירמן באמצעות האור ואצל לביא באמצעות החומר. 

רפי לביא שמחה שירמן עבודות חדשות

"על הר-שלג לא-היה

שוב רגע נפגשים

שני פרשים ופונים אין אומר

איש לדרכו."*

               [דוד פוגל]

המפגש בין שמחה שירמן לרפי לביא אינו רק מפגש בין צילום לציור, או במילותיו של לביא בין "הכי ציור" ל"הכי צילום". זהו מפגש בצומת שהוא בגדר הר-שלג לא-היה.

בסדרת העבודות החדשה שמוצגת בגלריה גורדון לביא מסמן נוף. זהו אינו נוף קונקרטי אלא זיקוקו של הנוף לכדי עיפרון החורץ את הדיקט, ליצירת קו ופקעת. אבל נדמה שלביא מביא אותנו אל הנוף כדי לגלות את פוטנציאל הקריסה שבו. מנקרת התחושה כי הנוף מועד לשוב אל עצמו, להתמוטט; אולי אל שכבות הצבע האניגמאטיות, אולי אל הלילה.

ועם זאת מציב לביא זוג נאהבים. הזוג החבוק הוא מעין מחווה מאוחרת לזוג האוהבים השאגאלי. אולי זה הזוג שבוחר להתנשק על רקע אסון הטבע. אך כמו "אילנה ורפי לביא" הזוג הוא גם בגדר כתובת. יש לו גוף ואין לו גוף; יש לו פנים אבל כולו אחור. וכך דווקא הוא חושף אותנו אל תודעת הקריסה, אל מה שמאיים להיבלע בקווים. גם אם נדמה כי לביא מעמיד את יצר החיים מול הנוף ההולך ודל, הרי שאת האוהבים החבוקים אי אפשר להפריד מהטבע. הנוף אינו משמש להם רק רקע  אלא מושך אותם פנימה ובכל זאת מסוכך עליהם מפניו.

הצילומים של שמחה שירמן הם חלק מפרויקט מתמשך של צילומי נוף. הם מחזיקים את המתח בין הרגש העז ובין הרגע היומיומי, החולף כמעט מבלי משים. האובייקטים המצולמים של שירמן נראים לא פעם זנוחים, אך בצילומים נוסף להם הדר מאוחר, פאר עייף. הצילום אינו מתכחש להרגל שטמון בו, כאילו ניתן לנו דיווח מהמקום בו האובייקטים נראו לאחרונה. אך דווקא משום כך הופכים הצילומים לנופים של תשוקה שאינה מתגשמת, מגלים את היצר העז בתוך הסתמי, את החיים בתוך העצם הפשוט.

הסוסים השחורים שצילם שירמן על רקע בניינים ברמת אביב מבטאים את המעבר העדין מהשגור והמוכר אל החד פעמי. מתוך יופיים האפל הם נגועים בסופיות, שטופים בצבע המשחיר, עוצרים ברגע שבין סתמיות ויומיום ובין המרחק בו נזרעות דהרות סוסים לא-נראים.

המפגש בין צילום שחור-לבן ובין ציור שהופך עצמו כמעט לשחור ולבן, מבשר על נוף הניצב בקרבת האפור. זהו נוף שמקוימת בו האפשרות להתפרק ולחדול ויחד עם זאת הוא מלא תשוקה. השבר והתשוקה, כמו זוג האוהבים, חבוקים זה בזה. אולי הצילום והציור יוצרים מתווים למה שנשבר ומה שעוד ישבר. אך אם אצל לביא ההרים נשברים ברעש אצל שירמן מדובר בצילום מלנכולי, ההופך את הנוף לצל של עצמו.

הזוג האוהב של לביא והסוסים השחורים של שמחה שירמן מבצעים כמעט אותה עמידה בשדה לא שדה, מול הר שאינו הר. מתרחקים מהגוף לא אל הרוח כי אם אל החומר, אל מה שחומק ובכל זאת מעמיד צללים. מקום בו "לילה גומא מהרה/ שני סוסים שחורים"**

*שני הציטוטים לקוחים משיר ללא שם של דוד פוגל  הפותח בשורה "דרך יערים".

בתוך: דוד פוגל, כל שירי דוד פוגל, מלוקטים בידי דן פגיס, הוצאת מחברות לספרות, 1966, עמוד 193 .

יערה שחורי

יוני 2006

שיח גלריה בהשתתפות האמנים יתקיים ביום שישי 14.7.06 בשעה 12:00.

התערוכה תנעל ביום שבת 29 ביולי 2006.

 גלריה גורדון

 שעות פעילות הגלריה:

ג'-ה'     11:00-19:00

ו'           10:00-14:00

שבת     10:00-13:00