לאה ניקל , קולאז´ים בגלרייה העירונית ברחובות

מי שרוצה לחזות בפואטיות מצויירת, שיודע פשוט להתרגש מקו וכתם,  שהשפה מדברת אליו בצורה תחושתית וטבעית ללא פרשנויות שכלתניות והסברים מיותרים....   כדאי לו להגיע לגלרייה העירונית ברחובות לראות את תערוכת הקולאז´ים של האמנית הנפלאה לאה ניקל  שנפטרה בשנת 2005 .

פיסת נייר קרועה ומשורבטת מונחת מעל לרקע כחול ושחור, שנראה כאילו הוכן במיוחד לקרע הנייר; מקבץ כתמים צבעוניים מונח על גבי ציור ססגוני מנוקד, ומעליו מודבק קרע נוסף;

משולש גזור משמלה משומשת, מודבק על פני רקע משורבט כחול;

שדה פרחים דמיוני נפרס על גבי נייר מלוכסן וצבעוני, המודבק על דף מקווקו בצהוב וורוד ממגנט;

אדום פלורוסנטי מכוסה בדף נוסף, ומעליו מודבק נייר שנצבע באדום לוהט ומבעדו מגיח כחול זוהר; קרעי דפים מצוירים, חתוכים באופן אקראי, מחוברים זה לזה בציור מקווקו מאופק, ולצדו של הדף נכתב בכתב יד ניקלי: "טבע דומם עם פרחים"  .

כך אפשר להמשיך ולתאר עוד ועוד עבודות המוצגות בתערוכה, וכל תיאור יהיה שונה ממשנהו, וזאת משום שלאה ניקל ניחנה ביכולת משוכללת לתרגם חוויות בצבע, בצורה ובפעולות הדבקה. די ולו בשינוי מינימלי במצע העבודה – בנייר, בבד או בכל תחום ציורי שבו עסקה האמנית – כדי לשנות את פני היצירה, להבדילה מקודמתה ולהבליט בפואטיות מרבית את היסוד הנטוע עמוק בתוך טבעם האמיתי של הדברים.

עבודות הקולאז´ של ניקל החלו להופיע כבר באמצע שנות החמישים בזמן שהותה בפריס, בתקופה שבה החלה לגבש את שפתה הציורית המופשטת – שם למדה והושפעה מעבודותיהם של המייסטרים הגדולים אנרי מאטיס, חואן מירו, פול קליי, ז´אן ארפ ופבלו פיקאסו, שהיה מממציאי הקולאז´. בהמשך, בשנות השישים, בזמן ששהתה בניו יורק, נחשפה ניקל לאקספריוניזם המופשט, לאמנים האוונגרדיים ולציירי הפעולה שפעלו בעיר, כגון רוברט ראושנברג, ג´ספר ג´ונס, פרנץ קליין ג´קסון פולוק ואחרים. עקבותיהם של אלה אמנם ניכרים ביצירתה, אך עם חזרתה לארץ גיבשה ניקל והעמיקה את שפתה האישית הבוטחת והבולטת במקוריותה. ואכן, מבקרים ראו בסגנונה מעין זרם עצמאי וייחודי באמנות הישראלית של אמצע שנות השמונים.

חלק מהמרכיבים המגבשים את שפתה הייחודית של ניקל מתאפיינים בנטייתם לפשטות מזוככת, ולעתים עולה מהם פרדוסקליות הומוריסטית וכן פואטיות רבה.

הפשטות הניקלית טומנת בחובה יופי רב ודיוק: עבודותיה מכילות צבע אחד, צבעים אחדים או צבעים רבים, ואלו תמיד מונחים באופן נכון ומדויק; כך גם הקווים, העיגולים או גזרי הנייר המתווספים להם מותאמים באופן מושלם. לעתים הרכיבים הפשוטים הלקוחים מחיי היומיום אינם תואמים זה לזה, ושילובם יוצר תוצאה מפתיעה, מורכבת וחכמה דווקא מעוצמת פשטותה. רבות מן העבודות מעלות חיוך, ודומה כי מבט מעמיק אכן מגלה כי היסוד ההומוריסטי חבוי ביצירות אלו ומייחד את עבודתה של ניקל – אותם חיבורים פשוטים ובלתי אפשריים כאחד, כמעין מימוש של עולם אסוציאטיבי שקשה למקמו במקום מוגדר, אך מאידך הוא חובק כול ומצוי בכל מקום.

עוזי וייל, שתרגם וערך את ספר שיריו של קארבר, הטיב לנסח רוח הפשטות שבשירים אלו: "קארבר כותב שירים שאתה לא מרגיש שאתה קורא אותם. לא במובן שהם ´קריאים´ – והם אכן קריאים – אלא במובן שכל מילה שהוא אומר חותרת להיות הדבר עצמו, ואף פעם לא ´מילה´. הפשטות המכוונת שלו היא יותר מטכניקה, היא הדרך וגם המטרה. היתה לו, כך נדמה לי, תשוקה גדולה ל´דברים עצמם´".2 דומה כי עבודותיה של ניקל מבטאות אף הן ברוחן הפואטית את התשוקה לדברים עצמם, מעבר להיותן סמל וייצוג.  

בהתבוננות נוספת בעבודות המוצגות בתערוכה, נגלה רק חלק מהעולם הניקלי ואילו חלק אחר נותר חסוי. הפואטי, הפשוט והמופשט, הפרדוקסלי וההומוריסטי – כל אלה מצויים בעבודותיה, עטופים בצבעים רבים ולעתים רק בצבע יחיד; את כל היסודות היא בראה בצלמה ובדמותה, אך הם גם נוצרים באופן פעיל באמצעות מבטו של הצופה וכך הופכים לנחלת הכלל, וכלשונה של האמנית: "איני יכולה להסביר מה שאני עושה, אני יכולה רק לומר הסתכלו, חפשו והתאמצו".5

אורה קראוס

אוצרת התערוכה

1 ריימונד קארבר, שירים, ערך ותרגם עוזי וייל, מודן, תל אביב 1997, עמ´ 147.

2 שם, עמ´ 15.

3 לאה ניקל, רטרוספקטיבה (קטלוג תערוכה), אוצר: מיכאל סגן-כהן, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1995, עמ´ 36.

4 בילי קולינס, חוצה ברגל את האטלנטי – מבחר שירים, תרגמו מכבית מלכין ויואב ורדי, כרמל, ירושלים 2008, עמ´ 10.   

5 הדה בושס, "ההרפתקאות האמנותיות של לאה ניקל", הארץ, 26.1.65.