אמנות טקסטורה | אודות  | רשימת כותבים  | פורומים  | קישורים  | חדשות אמנות  | שליחת מאמרים  |

שש - עדויות של נשים

תערוכות



"שש", תערוכה קבוצתית משותפת לאמניות ערביות ויהודיות.

האמניות שואבות את מקורות היצירה מתוך עולמן הפנימי, ומנקודת מבט פמיניסטית, מחפשות את הדרך למימוש העוצמה הנשית.

 

אני מוצאת את עצמי בתפקיד של משקיפה, מעט מעורבת, ובעיקר מתבוננת.

מתוך העבודות עולות השאלות שמלוות אותנו כנשים במזרח התיכון. מודגשים מאפיינים של מאבק חברתי משותף, וחיבור בין זהות לאומית ופמיניזם. נשים המגיעות מאורח חיים שונה מתייחסות ליצירתן מנקודת מבט ייחודית  תוך כדי עבודתן בחומר הקרמי.

 

בישראל, להבדיל ממדינות אחרות, העבודה בחומר מסתמנת כעשייה נשית. תשעים וחמישה אחוז מהעוסקים בה הן נשים. עובדה זו מחדדת את הקשר הבלתי נמנע בשיח המקומי בין מסורת לנשיות, בין עמלנות לשפה אמנותית עכשווית, ומאפשרת  התבוננות וניסוח מחודשים של מערכות יחסים אלו. 

 

שלומית באומן, יוצרת מתוך מודעות חברתית ורגישות לחומר; עוסקת בשנים האחרונות בסדרת עבודות בשם "ערוץ דוארה". זו היא סדרה של אובייקטים קרמיים בצורת מוניטור של חדרי מעקב.

על מסכי הטלוויזיות הקרמיות מופיעים מעין "שידורים" המגיעים אלינו מהכפר דוארה, ששכן סמוך לקיבוץ עמיר בו נולדה האמנית, ואשר נעלם ב-1948. השידורים עוסקים בזיכרון ובזהות. החומרים אצל באומן הם נשאים של תרבות. על גבי המסכים מופיעים דימויים המצויירים בצבעי לכה לציפורניים המסמנת את הטריטוריה של האשה, המקשטת ומתקשטת.

 

 

 

 יצירה של שלומית באומן

 

 
 
רות ברקאי, לוקחת סימנים וסמלים מוכרים כמו תמרורים, מתבוננת בהם ומתייחסת אליהם כאובייקטים פיסוליים. בעבודת "הוילון" מטביעה ברקאי ציור של בית על אריחי חימר דקים, שקופים. במרכז הבית עיגול מחורר כמלאכת תחרה. החורים מהווים יחד שרטוט של תמרור "אין כניסה". האריחים מחוברים זה לזה ומשמשים כוילון.

 

בעבודת הקופסאות הסגורות, הטבעת חלקי מפתחות ומנעולים משמשת  להדגשת תחושת ה´סגור´. לדברי ברקאי הסממנים  מחיי היום יום מקבלים משמעות מטאפורית.

 

 

יצירה של רות ברקאי 

 

 
 
מנל מורכוס,  עוסקת בעבודותיה בנושאים של  מעמד האשה הערביה וכבודה, ובעיקר במודעות האשה לעצמה וגופה. בפסלה של מורכוס אנו מוצאים דמיון רב לאל  יאנוס ((Janus מהמיתולוגיה הרומית - אל השערים וההתחלות. יאנוס מתואר כבעל שני פנים. אחד מביט לעבר, השני לעתיד ומסמל את ההתחדשות, הצמיחה וההתפתחות בחיי התרבות והציוויליזציה. בין שני הראשים מונחת רקמת תחרה שנעשתה על ידי דודתה של מורכוס כהכנה לנישואיה שמעולם לא התממשו. במותה, לא זכתה אפילו לטקסי האבלות שלהם ´ראויה´ כל אישה נשואה בזכות  הגבר (הוא "היוקרה של הבית" עפ"י מרכוס).
 

 

 

 יצירה של מנל מורכוס

 

 
מרוות עיסא, עוסקת בעיקר בטרגדיה של משפחתה -  הגרוש מכפר בירעם ב-1948, על ידי הצבא הישראלי שהורה לתושבים להתפנות מהמקום תוך ארבעים ושמונה שעות.   

בעבודה על  השקים והצרורות, אשר שימשו את הנשים לאסוף לתוכם במהירות מטלטלין בצאתן מן הבית, נוצר קשר בין הפן ההיסטורי/לאומי והאמנותי.

בצרורות הקטנים, ביצירה  "35" - כמספר המשפחות שגורשו מהכפר -  ניכרת רגישות המגע בחומר. טכניקת ההטבעות מאפשרת ליצור על החומר מעטה כמעט מושלם של העתק רקמת תחרה פרחונית המדגישה נשיות, רכות, ובשימוש מעטה הזהב -  אפילו חגיגיות. זה,  יחד עם הנושא הכל כך כאוב, יוצר תחושת אבסורד.
 

 

 

 יצירה של מרוות עיסא
 
 
 
מירי פליישר , מרבה להפגיש בין הפורצלן הנראה "טהור" לבין הגלזורה האדומה הנראית כמו דם. טפטופים חושניים של צבע ...הכל נראה כל כך יפה או שמא לא...כתמי מחזור, לידה.
פליישר  מבקשת "לעשות תיקון" למשמעות השלילית שדבקה במושג דם הנידה בגישה המסורתית. בעבודה "כלי הגשה" לוקחת לעצמה פליישר חרות ועושה בכלי האוכל כרצונה. כלי פורצלן על פי מיטב המסורת, האמורים לקשט שולחן אוכל במלוא הדרם, מאבדים צורה ותפקוד ונכנעים למגע ידה של האמנית.
 

 

 

 יצירה של מירי פליישר
 
 
 
סהאד ד´יב,  בונה מיצב ומשתמשת בחומרים מהמטבח. מדף שעליו מונחות צנצנות עם שמן זית, מראה תמים לכאורה במטבח בו מבלה האשה. הצנצנות  משמשות לאיכסון שמן זית ופסלי  נשים עשויות בוץ .אי אפשר להתעלם מתחושת החנק  והאין אונים למראה הגופות בנוזל.

לפי  ד´יב "סבלן של הנשים משתקף באורח חייהן ובקמטי לבושן. המציאות המרה והאכזרית של חיי האשה, משתקפת בזכוכית השקופה ובשמן".  ד´יב מרבה לעסוק במצבן ומעמדן של הנשים בחברה הערבית, במסגרת המסורות הדומיננטיות של התרבות הפטריארכלית.

 

 
יצירה של סהאד ד´יב
 
 

תרצה ילון קולטון, אוצרת

 

 

 

 

 

 

ستة

شهادات نسائية

 

"ستة" هو معرض جماعي مشترك لفنانات عربيات ويهوديات. إن مصدر الأعمال الفنية لكل فنانة نابع من عالمها الداخلي ومن رؤيتها النسوية، كطريق تفكير تمكننا من تحقيق القدرة  الذاتية الموجودة فينا كنساء.

 

بالنسبة لي كمشرفة على المعرض كمراقبة ، وكمشاهدة  للأعمال أستطيع القول أنه  من خلال الأعمال تثار أسئلة ترافقنا كنساء شرق أوسطيات، حيث تبرز موضوعة الصراع الاجتماعي المشترك والعلاقة ما بين الهوية القومية والنسوية. إن النساء اللواتي يأتين من أجواء حياة مختلفة يتعاملن مع أعمالهن الفنية برؤيا خاصة من خلال العمل بمادة الكراميكا.

 

في إسرائيل بالاختلاف عن دول أخرى، فإن العمل بمادة الكراميكا موسوم كعمل نسوي. 95% من العاملات بهذه المادة هن نساء. هذه الحقيقة تحدد العلاقة الوثيقة في الخطاب المحلي ما بين التقاليد والنساء. بين العمل اليدوي وبين اللغة الفنية العصرية. وتمكن مشاهدة وإعادة القراءة  من جديد لشكل هذه العلاقات.

 

شلوميت باومن: مبدعة تنتج أعمالها بشكل واع اجتماعيا وحسيا للمادة المستخدمة، وتعمل في السنوات الأخيرة على سلسلة أعمال تحت عنوان "قناة دوارة" والتي تضم   سلسلة أغراض مشكّلة من الكراميكا على شكل مونيتور الذي يستعمل في غرف المتابعة. على شاشات التلفاز الكراميكية يظهر "بث" التي يصلنا من قرية دوارة. يفيد بأن جار قريب من الكيبوتس الذي ولدت فيه الفنانة اختفى سنة 1948 . البث يتمحور حول الهوية والذكرى. المواد التي تشتغل عليها باومن محملة بمرجعية تربوية وثقافية. على الشاشات تظهر رموز مرسومة بألوان طلاء الأظافر التي تحمل مرموز نسوي حيث تستعمله المرأة  للتجميل والتزيين

 

روت برقائي: تأخذ رموز معروفة مثل "إشارات  الطرق" وتتعامل معها كأشياء منحوتة - مجسمة . في العمل تحت عنوان "الستارة" تطبع الفنانة رسم لبيت على لوح دقيق من الطين الشفاف. في مركز البيت هناك دائرة مشكلة  بالفتحات المطرزة . الفتحات تشكل معا تخطيط لإشارة الطرق "ممنوع الدخول" . الألواح مربوطة معا وتشكل الستارة.  عمل إضافي وهو عبارة عن صناديق مغلقة، هناك طبع لمفاتيح وسكرات  موظفة لتأكيد شعور "الإغلاق" وحسب تصريح الفنانة " بأن الرموز من الحياة اليومية تتخذ معنى ميطافوريا – إستعاريا.

 

منال مرقص: تعمل من خلال أعمالها على مكانة المرأة العربية وكرامتها. بالأساس من خلال وعي المرأة الذاتي لنفسها ولجسدها. في التمثال التي تعرضه مرقص هناك شبه كبير مع الإله يانوس المستمد من الأساطير الرومانية، إله البدايات والمداخل. يانوس يظهر بوجهين. وجه ينظر للماضي ووجه ينظر للمستقبل الذي يرمز  إلى التجدد وللتطور والنمو الحضاري والثقافي. بين الرأسين تتوسط الرأسين قطعة قماش مطرزة أعدتها عمة الفنانة كتحضير لعرسها الذي لم يتحقق. وفي موتها لم تحظ لطقس الحداد الذي تستحقه كل امرأة متزوجة بفضل الزوج. الرجل الذي  يظهر وكأنه تاج  البيت، حسب مرقص.

 

ميرفت عيسى: تشتغل ميرفت عيسى على مأساة عبرتها عائلتها، وهو الطرد من قريتها كفر برعم في سنة 48 على يد الجيش الإسرائيلي الذي أمر السكان في إخلاء منازلهم خلال 48 ساعة. في خروج العائلة من البيت نتجت العلاقة التاريخية القومية مع العلاقة الفنية. في عملها تحت عنوان "35" نرى صرر بعدد  العائلات التي طردت من القرية . من خلال هذا العمل يبرز حس الفنانة بالمادة وتقنية الطبع التي مكنت  الفنانة من تغطية المادة بالتطريز الدقيق والمتكامل ، تطريز مورد والذهبي  يحوي التأكيد على الهوية النسوية يحث يبث الرقة ويعطي بعض الحيوية لموضوع مؤلم ، ويهذا  التناقض هناك نوع من العبث الذي يعمق الشعور بالمأساة.

 

ميري فليشر: تكثر من الجمع بين الفورسلان النقي وبين الجلازورا الحمراء الشبيه بالدم.  ومع وعيها الحسي للون نرى تقنية التنقيط باللون. بحيث من شأن العمل أن يظهر جميل ومن شأنه أن يظهر غير جمل، كل حسب رؤيته، حيث تمثل تلك البقع أو النقاط  الدورة الشهرية و دم الولادة. فليشر تطمح أن تصلح المعنى السلبي الذي التصق بمصطلح دم الولادة في الفكر  السائد. في عملها "أواني تقديم الطعام" تملك حرية  شخصية في التعامل مع إناء الطعام مثلما  تريد. حيث نرى إناء من الفورسلان المفترض حسب العادة أن يكون دوره  هو تزيين طاولة الطعام على أفضل وجه، في عمل الفنانة  يفقد الإناء صورته ووظيفته التقليدية عندما يتشكل بيد الفنانة.

 

سهاد ديب: تبني عمل موضعي مستعملة مواد المطبخ.  فنرى رف صفت عليه مرتابانات مليئة بالزيت . كمنظر بسيط للمطبخ الذي هو مكان المرأة. تتغير وظيفة المرتبانات التقليدية عندما  تختزن الفنانة تماثيل لنساء من تراب. لا يمكن تجاهل الشعور بالاختناق وقلة الحيلة عندما نرى الأجساد الغارقة في السائل. حسب سهاد، بأن معاناة النساء تنعكس في شكل حياتهن اليومية المضنية التي تتمثل في لباسهن المدعوك على شكل طيات . هذه الأعمال تمثل مكانة النساء في المجتمع المر والواقع المر الذي يعانين منه تحت سيطرة التقاليد التي يحكمها الفكر الأبوي.

مشرفة المعرض: ترتسا يالون.

 

 

القائمة على المعرض: ترتسا يالون كولتون 

ترجمة : عايدة نصر الله

 

 

אנטיאה - מקום לאמנות ב"קול האישה", המלך ג´ורג´ 40, ירושלים. (הכניסה ממגרש החנייה בפינת רחוב המעלות).
פתוח: ימי שישי בשעות 11.00-13.00 , א´-ה´ - בשעות המשרד (רצוי בתיאום טלפוני).
בחודש אוגוסט - בתיאום טלפוני בלבד.   6222455-02.



תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

Re:

5

anonimus  

( 2011-01-08 20:04:07 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

 

Re:Re:

12

anonimus  

( 2011-04-23 16:08:22 )

בתגובה לanonimus, ( 5 )

 

הגב להודעה זו

 

Re:Re:

13

anonimus  

( 2011-04-29 01:48:46 )

בתגובה לanonimus, ( 5 )

 

הגב להודעה זו

 

Re:Re:

16

anonimus  

( 2011-08-16 19:30:58 )

בתגובה לanonimus, ( 5 )

 

הגב להודעה זו

 

Re:Re:

19

anonimus  

( 2011-10-18 00:56:57 )

בתגובה לanonimus, ( 5 )

 

הגב להודעה זו

 

Re:

11

anonimus  

( 2011-04-23 16:08:21 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

 

Re:

14

anonimus  

( 2011-05-05 01:10:03 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

 

Re:

15

anonimus  

( 2011-08-16 19:30:56 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

 

Re:

17

anonimus  

( 2011-09-02 13:19:33 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

 

Re:

18

anonimus  

( 2011-09-29 15:58:36 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

 

Re:

20

anonimus  

( 2011-10-27 13:49:04 )

בתגובה לאמנות טקסטורה

 

הגב להודעה זו

אמנות טקסטורה -אודות -רשימת כותבים -צור קשר -פורום -יחסי ציבור -מאמרים