|
|
|
| | אמנות טקסטורה | אודות | רשימת כותבים | פורומים | קישורים | חדשות אמנות | שליחת מאמרים | |
|
|
"טבע שני" – בגלרייה העירונית ברחובות תערוכות
המילה "הרפתקה", טען ההוגה הצרפתי רולאן בארת, ראויה לתיאור כוחם של תצלומים מסוימים, ההופכים בעקבות חוויה זו ליצירות אמנות. אף שהתצלום עצמו אינו חי, הוא מעורר לחיים את התוכן המצולם, ותחושה זו מתעצמת אצל המתבונן במהלך של היזון חוזר.
תהליך זה, המכונה בפי בארת "הפחת חיים", מחולל את ההרפתקה הכרוכה בהתבוננות בתצלומים אלו.* ואכן, דומה כי חוויה מסוג זה מתעוררת ביתר שאת בתערוכה 'טבע שני', בעקבות התבוננות בעבודותיהם של גלעד אופיר, יוסף כהן ויהודית מצקל. במבט ראשון, העבודות משדרות שקט טורדני, המושך את עין הצופה אל ההתרחשות הרוחשת והגועשת אל מתחת לפני השטח, כבעבוע עמוק ואינטימי. המשחק של נוכחות והיעדר, קיום ואי-קיום, מעין אחדות בין ניגודים, מקשר בין העבודות כמוטיב מרכזי. מרכיבים אלו מעוררים את מעורבותו של הצופה לכדי חוויית חיפוש פעילה, אותה "הרפתקה" בלשונו של בארת.
יהודית מצקל
מציגה בתערוכה שתי סדרות משלימות מבחינת הקשריהן וסגנונן. בסדרה "חצי דונם" האמנית מצלמת את החצרות האחוריות של שכניה לכפר שבו היא מתגוררת, ומציצה (ברשות) אל תוך קרביהן. מעצם טבעה החצר האחורית נחבאת, נידחת ומסתורית, ולעתים נדחקים אליה חפצים, כלים ואביזרים שאינם עוד בשימוש. נוכחותם של האובייקטים השבורים והמאובקים שפג תוקפם, משנה את פני המקום לכדי תמונה מופשטת מעולם אחר, מעין מוטציה של חיים קודמים. כמו כן, בחשיפה זו עוסקת מצקל בשאלות הנוגעות ליחסם של יושבי הארץ לאדמה ולנוף. הכפר, שהתאפיין בעבר בצמחייה ארצישראלית – כגון עצי ברוש, דקלי וושינגטוניה ופרדסים – נמלא בזנים חדשים של צמחים מיובאים ממקומות רחוקים, כמטפורה וכעדות לאופנות המתחלפות המשנות את אופיו של המקום. תצלומי השחור-לבן מדגישים את ניגודי האור והצל ומאפשרים התבוננות מעמיקה אל תוך הפינות החשוכות, הריקות מאדם ומעוררות הסקרנות, ואלו מודגשות ביתר שאת על ידי הרִיק המואר באור הלבן.
יהודית מצקל
לצד עבודות אלו, מוצגים בתערוכה תצלומים אחדים מתוך הסדרה "מות התמוז", שנוצרה בקיץ 2007 כמחווה לעדי סמל ז"ל. מותו של סמל, ידיד ושכן של מצקל באותו כפר שבו היא מתגוררת, אירע בסופו של אותו קיץ שחון. בעקבות פטירתו בחרה האמנית להיפרד ממנו באמצעות תיעודו של הנוף דרך עיניו, כזיכרון לשיחות נוסטלגיות שניהלה עמו בעבר על היעלמות הנוף עקב הבנייה המואצת באזור. התצלומים נעשו בימי הקיץ הלוהטים, כאשר קרני השמש היכו בחוזקה בינות לצמרות העצים והקרינו אור עז ששרה על הטבע הדומם ובצבץ מתוכו. מצקל קלטה מראות אלה בתצלומיה הספונטניים, המזכירים במידת מה את עבודותיה של דליה אמוץ המנוחה, שאף היא תיארה עולם מסתורי ואפלולי שמגיחות ממנו נקודות אור ופיסות של נוף ארצישראלי.
הסדרה "מות התמוז" מתכתבת עם שירה של נעמי שמר "עצוב למות באמצע התמוז", שנים לפני מותה באמצע חודש זה. גם שאול טשרניחובסקי קונן על מות התמוז בשירו: "צאינה ובכינה/ בנות ציון, לתמוז/ לתמוז הבהיר, לתמוז כי מת!"; כמו כן, המשורר נתן אלתרמן עסק אף הוא בעוצמת אורו הבהיר של חודש התמוז ובהליכתו לקראת אבדון.
נופי התמוז ותצלומי החצרות של מצקל נוצרו באותו מרחב גיאוגרפי, ושתי הסדרות יוצרות ביטוי עז לתחושת האבל על היעלמותם האִטית של נופים רבים, על החי והצומח שבהם. באופן זה, מצקל מבטאת בעבודותיה את הקווים השבריריים בין החיים והמוות בהקשרים פרטיים וציבוריים כאחד.
לצד תצלומיה המונוכרומיים של מצקל מוצגות בתערוכה עבודותיו של יוסף כהן, המתאפיינות בשימוש בסקלה צבעונית רחבה. בדומה לעבודותיה של מצקל, תצלומים אלה יוצרים חוויה של התבוננות מרוכזת בטבע הארצישראלי. התצלומים לקוחים מתוך הסדרה "שירי חורש" – גוף עבודות המכיל כאלף נגטיבים שצולמו בנחלים ברחבי הארץ במשך כארבע שנים. החורש הסבוך הנראה בתצלומים גדל על גדות נחל, ההופך ביופיו הרב למעין מקדש בטבע, למרחב פואטי של צמחייה עשירה, ללא מראה השמים וללא נוכחות אנושית. מזה שנים כהן מחפש בתצלומי הנופים, הנלכדים במצלמתו במהלך שיטוטיו, אור בעל ממד נשגב ומראות אילמים ושקטים. אף שאלו נראים לעתים חסרי משמעות, תהליך החיפוש של הצורות והגוונים מקביל, לדעתו, לניסיון ולידע הנרכשים במהלך החיים; וכך, הרפתקה זו, המונעת על ידי חיפוש היופי והנשגבות, הופכת למסע חיים אישי ומעמיק בתיווכה של עדשת המצלמה. תצלומיו של יוסף כהן עשויים להעלות על הדעת את ציוריו הנודעים של האמן בן המאה התשע עשרה קספר דויד פרידריך; ואולם, שלא כבעבודותיו של פרידריך, שבהן הנוכחות האנושית רק מדגישה את אפסותו של האדם מול איתני הטבע, בתצלומיו של כהן מודגש הטבע לבדו כמדבר בעד עצמו.
לעומת היחס הקוטבי המאפיין את צבעוניות עבודותיהם של מצקל וכהן, עבודותיו של אופיר גלעד מצויות בטווח הביניים שבין מונכורומיות וצבעוניות, בין ריקות ומלאות.
אופיר עוסק במסה ובגושי בוץ כחומרים פיסוליים וכחומרים בסיסיים וראשוניים של הטבע. המקומות המצולמים אמנם ריקים מאדם, אך הם קשורים באופן ישיר למעורבותו בעיצובו ובשינויו של הטבע. באופן זה, נבחן היחס הנצחי בין אותה אדמה ראשונית לבין מגע ידו של האדם, מעין ארכיטקטורה אנושית המכילה רמזים של שרידי תרבות ועיי חורבות. כך, למשל, בתצלומים השונים נראות ערמות אדמה המוטלות מול עיני המתבונן כאילו הן מבקשות לקברו חי, צמחייה סבוכה הפרושה כיריעה קרועה, או עץ מאובק העומד בצד הדרך.
אופיר גלעד
האובייקטים המפוזרים במרחבים הללו מוצגים כמונומנטים אשר עוברים תהליכי טרנספורמציה ודפורמציה בתוך ההקשרים המשתנים של הנוף הישראלי – מקומות מוכרים הנחצבים בכביש לירושלים, בצפון הנגב ועוד, הנתונים בתהליך של השתנות מתמדת ומעוררים את דמיונו של האמן. ככלל, עבודותיו של אופיר אינן עוסקות בתיעוד הטבע אלא בממד ריק ועקר של הנוף המקומי, הנקשר להוויה הפוליטית העכשווית ולזיכרון קולקטיבי מאיים וטעון – במקרהו של אופיר זיכרון הנקשר להיותו בן לניצול שואה. נופיו של אופיר מאזכרים במידת מה את עבודותיו של האמן הגרמני אנסלם קיפר, שאף הוא עושה שימוש בחומרים דוגמת טיח ובוץ, המרמזים על תהליכי חידלון והתפוררות. ציורי הענק ופסלי הבדיל של קיפר זרועים בסימני דרך המובילים אל מרחבים מעורפלים, אל ההיסטוריה הגרמנית ברגעיה האפלים ואל זכרונות השואה.
שלושת האמנים המשתתפים בתערוכה משקפים רקעים תרבותיים מגוונים וגיאוגרפיה מקומית משתנה, ועשייתם מגלמת טווח רחב של גישות בהתייחסם לנוף המקומי – גישות אסתטיות, אישיות, היסטוריות ופוליטיות. השמטת הנוכחות האנושית בכל התצלומים מדגישה את הטבע עצמו או את האופן שבו הגורמים התרבותיים וההיסטוריים שינו אותו והותירו בו את חותמם. דרך פרשנותו של האמן הדימויים מתעלים מעל לטבע עצמו והופכים להצהרות אישיות עמוקות, לעתים בעלות ממד רוחני עמוק; וכך, הנוף השולי, נוף שאין בו התרחשות, על אורו המשתנה – אור רך, מסתורי, מבליח או מסמא עיניים – משקף צדדים נחבאים ורבי-פנים בהוויה המקומית.
פתיחה חגיגית
: יום ד' 19.3.08 בשעה 20.00
הרצאה בשעה 19.00 "תעתועי טבע – פנורמה של צילום עכשווי" מרצה גיא רז, צלם , חוקר ואוצר צילום.
הפתיחה במעמד ראש העיר שוקי פורר.
נעילת התערוכה
: 9.5.08
הגלריה העירונית לאמנות, מרכז התרבות ע"ש סמילנסקי, רחוב גולדין 2 רחובות. טל. 08-9492239.
שעות פתיחה: א-ה: 09.00-13.00, 17.00-20.00, שישי 09.00-12.00.
|
|
