אמנות טקסטורה | אודות  | רשימת כותבים  | פורומים  | קישורים  | חדשות אמנות  | שליחת מאמרים  |
 

יהודית לוין – תערוכה במוזיאון תל-אביב לאמנות :"אלכסנדר" עבודות, 1974 – 2007

תערוכות


 

 

בתערוכה מוצג מבחר מתוך העבודות שיצרה יהודית לוין (ילידת 1949, עין ורד) במהלך יותר מ-30   שנה, מראשית דרכה האמנותית ב-1974 ועד היום, כולל שתי סדרות מהשנים האחרונות שעדיין לא הוצגו: "במיטה" (2005 – 2006), ו"מחסום חווארה" (2007).

כמי שלמדה במדרשה למורים לציור בראשית שנות ה-70, יצירתה של לוין ממשיכה את המסורת המרכזית של המודרניזם הישראלי, זו ששמה לה כמודל דמויות וזרמים במודרניזם האירופי ואחר כך האמריקאי. אבל כאמנות שנולדה בשלהי התקופה המושגית, יצירתה של לוין שלאחר התקופה המכוננת של "עבודות מוקדמות" (1974 – 1976), היתה גם אחד הביטויים הראשונים של הפוסט-מודרניזם הישראלי.

 

בסוף שנות ה-70 ובראשית שנות ה־80, יצרה לוין שני גופי עבודה גדולים וייחודיים -   "לייסטים" ו"דיקטים" -   שהשכילו להפיק יופי מרהיב  משאריות של רהיטים, כולל רהיטי במבוק, משברי דיקטים ומתצלומים, שחברו יחד, על גבול הציור, הפיסול  והמיצב, לדימויים גדולים של אובייקטים, חיות וסצנות מיתולוגיות.

 

 

 

אל תלך לשיחים בחושך, 1982

 

 
עבודות אלה הוצגו בתערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות (1982) וב גלריה קנדלר, ציריך (1984) ובתערוכה הקבוצתית "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (1986) במוזיאון תל אביב לאמנות. מבין האמנים שקובצו יחדיו באותה תערוכה, נראה כי אין מי שעבודתו תואמת את הדיאלקטיקה המובעת בכותרתה יותר מזו של יהודית לוין. בין אם רואים בכותרת גרסה של האוקסימורון המודרניסטי המוקדם "פחות זה יותר", ובין אם פראפראזה על "האמנות הענייה" של שלהי המודרניזם, המתח בין החומרי לרוחני שפרנס את המגמות האלה והדהד קולות תיאולוגיים-מיסטיים, נוכח גם בעבודה של יהודית לוין. בלשונה של האלכימיה אפשר להציג את העבודה של יהודית לוין כשאלה: "איך עושים "בשורה", "פייטה" או "חדוות חיים" מכמה חתיכות, משאריות שבורות ובלויות של דיקט שנאספו ברחוב? איך אוספים יחד מחדש את שברי הפייטה?

 

 

אני, אחותי והברוש, 1996

 

 

באמצע שנות ה־80, לאחר שהות של כשנתיים בניו יורק, עברה יהודית לוין לצייר על בדים וחזרה לחיות בעין ורד, בבית שבו נולדה. הנוסח של הציור שהופיע אז על הפורמט המלבני לא היה חדש. למרות שהשתרע על טווח רחב בין מה שנראה כמופשט לכל דבר לבין ציור פיגורטיבי, הוא היה המשך טבעי של הציור על הדיקטים. יהודית לוין, כמו ציירים אחרים בני דורה בעולם, נכסה מופעים שונים של המחווה הציורית של האקספרסיוניזם, של האקספרסיוניזם המופשט ושל הסוריאליזם האוטומטיסטי, כדי ליצור ציור מיתולוגי-נרטיבי.

 

ב-20 ה שנים מאז ועד היום יצרה לוין סדרות רבות בהן המחווה הציורית הזו הפכה בידיה ל"עבודת חלום", שבין אם מראיתה פיגורטיבית ובין אם מופשטת, היא מייצרת נוכחויות עלומות, יותר מאשר ייצוגים ספציפיים של דמויות או אירועים מחייה. בציורים אלה, הפרוזאי הופך למיתולוגי, והארצי והחומרי -  לשמימי. שאלות של קיום וזהות, של ארוס ושל יחסים משפחתיים-מיתיים, מזדקקות בציורים מתוך המגע של הצבע על הבד.

 

 

 

שלושה קליעים פילחו את ליבה , 1996

 

את התערוכה מסיימות עבודות משתי הסדרות האחרונות: "במיטה" ו"מחסום חווארה". לכאורה, מבחינה נושאית, סדרות אלו שונות לחלוטין זו מזו. אבל הרציפות הכרונולוגית והדָמיות הצורנית הסגנונית, שאולי נובעת ממנה, הקלו על קריאה מאחדת שלהן בשני המאמרים המופיעים בקטלוג, ומשתי פרספקטיבות שונות. הפרשנות הפוליטית הפמיניסטית (במאמרה של אירית סגולי) מדגישה את הקשר בין תהליכי השמירה על העצמי וההצפנה של הפן הנשי בעבודותיה של לוין בשנות ה-80, כתגובה לשלילת האפשרות שאמנית-אישה תפעל בשונה מאמן-גבר – תפיסה שהיתה מקובלת בשדה האמנות המקומי, לבין הפתיחות והאמפתיה כלפי האחר הפלסטיני בעבודותיה האחרונות. תחושות של כאב ואובדן הן המקשרות בין ציורי "במיטה" לבין ציורי "מחסום חווארה".

 

 

במיטה 2005

 

 
 

מחסום חווארה 5, 2007

 

 

הפרשנות המיתולוגית (במאמרו של דוד גינתון) רואה בייצוג של מחסום חווארה באמצעות גבר וילדה חזרה על התבנית המשפחתית היסודית כמקור לכל, ומצביעה על האופי החלומי של הדמויות המחליפות זהויות.

                                                                                                                           
דוד גינתון

 

 

 

אוצר אורח : דוד גינתון

 

התערוכה  בתמיכת: יוסף חכמי, פרס הקרן ע"ש הציירת נתה דו שניצקי-קפלן, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2006; רויטל ואבנר גל.

 




תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

אמנות טקסטורה -אודות -רשימת כותבים -צור קשר -פורום -אימגו -טיסות -ביטוח רכב -מט"ח