מבעד לחפץ: תערוכת תצלומים חדשה במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי

התערוכה "מבעד לחפץ" מפגישה מספר אמנים, שמושא ההתבוננות שלהם הוא החפץ. המפגש בין חפץ לתצלום מאפשר שיח משותף הקשור בטבורו למהותו של הצילום כמדיום.

נעמה חייקין אוצרת התערוכה אומרת כי מראשית ימיו מייחסים לצילום גילום של שני ערכים סותרים: מצד אחד, מייחסים לו ערך של אמת (גם אם חלקית או מעוותת) והתצלום נתפס כדימוי המייצג מציאות חיצונית לו, ומצד שני, רווחת התפיסה כי התצלום "אינו אומר דבר, וככזה הוא אינו מפנה אל מעבר לעצמו".  

במאמרו בקטלוג התערוכה , דן ד"ר יפתח גולדמן בגלגולו של החפץ התעשייתי מחפץ הנושא עקבות אנושיים בתרבות המודרנית לחפץ המתראה כמספיק-לעצמו בתרבות הפוסט-מודרנית. התערוכה נעה בתוך גבולות אלה: חפצים/תצלומים כנושאי משמעות חיצונית, כעִקבה לשיח אנושי תרבותי הממלא את חלל התצלום כהד; וחפצים/תצלומים שמשמעותם גלומה בהם עצמם ומספיקה לעצמה.  

האמנים:

שוש קורמוש - בתערוכה מוצגים תצלומי חפצים שצולמו מתוך קטלוגים למכירה פומבית של רהיטים וחפצים עתיקים. החפצים בתצלומים מוגדלים לממדים ענקיים, ממלאים את הפריים, צפים בתוך רקע שחור. משא העבר כגודלו של החפץ; חפצים הנושאים בחובם מטען תרבותי כבד משקל.  

אריאלה שביד - מספרת שבאחד הימים פגשה אישה עונדת עגילי זהב יפים. לשאלתה, מאין העגילים, השיבה האישה שהם ננטשו על ידי ערבים במלחמת 48'. בעקבות מקרה זה החלה שביד לחפש "חפצים נטושים"; כאלה שהושארו מאחור, עדות למנוסתם של בעליהם.   בסדרה נוספת (עג'מי 2007) מציגה שביד את חומרי הבניה של המודרניות כאובייקטים נטולי פונקציה, שהיא אספה אל ביתה.

יגאל שם-טוב - מציג סדרות תצלומים של ממחטות-אף שהיו שייכות להוריו. אלה תצלומים גדולים בעלי איכות היפר-ריאליסטית מתעתעת, המעידים, בין-השאר, על האדם הנעדר מהם.

יוסי ברגר - מעלה לדיון בעבודתו את תכונותיו המנוגדות של מדיום הצילום (הצילום כאמצעי מאחד, הצילום כאירוע ייחודי), כאפשרויות קריאה שונות המתממשות בו-בזמן באותו מרחב. שלוש סדרות מוצגות בתערוכה: תצלומי אוכל, תצלומי פנים של מכוניות וסדרה "מושגית". הפורמט של התצלומים אחיד, ועקרונית ניתן להוסיף אינספור תצלומים לכל סדרה. עם זאת, באמצעות מבע אינטימי מבקש כל תצלום להשהות את מבטו של המתבונן.

דוד עדיקא - תצלומיו מהעבודה "כאיל תערוג על אפיקי מים", הם נוכחות של יופי. היופי דבק בכל, והכל דבק בו. בניגוד ליופי האידיאי (האפלטוני), שהוא ההיבט המאחד של הדברים הארציים המשתתפים בו, בתצלומיו של עדיקא היופי שייך לרגע ספציפי, תולדה של מפגש חד-פעמי בין צלם, אובייקט ואור, המתממש בתצלום ובו בלבד.

דוד עדיקא, מתוך- כאיל תערוג על אפיקי מים, 2006-2007

ענן צוקרמן, מאוורר

דליה גוטליב - מצלמת "טבע דומם" תוך הפניית מבט לתצלום כמצע ל"טבע דומם". גוטליב מוותרת מראש על מראית העין של הממשי. בהקשר זה, החפצים הם סימנים מרוקנים מתוכן הנושאים על גבם שיח קונצפטואלי שמוותר מראש על יחסי גומלין עם המציאות.

גיא גולדשטיין - מתעד כלים חד-פעמיים שכורסמו על-ידי גרביל שהוא מגדל בביתו. "יצורי החפץ" שהוא מציג הם נוכחות חדשה, טורדת, מספיקה לעצמה, כמעט בעלת חיי נצח. "עיגולי היופי" המכורסמים, המוגדלים לממדי ענק, מעידים על השינוי שעברה אידיאת היופי האפלטונית בימינו.

גיא גולדשטיין, מתוך- עבודה בתהליך, 2007 .

פתיחה : 22.12.07, בשעה 13:00, נעילה: 28.4.08,

אוצרת : נעמה חייקין

המוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל חי - 04-6950769 , www.photo-mu.co.il