אמני הקריה לדורותיהם – האמן שמוליק בירן

את הכתבה הזו אני מייחד לאמן   שמואל (שמוליק) בירן, ללא ספק אחת מהדמויות הססגוניות והיותר מוכרות בתחום האמנות בקרית חיים, אמן שחגג זה עתה את יום הולדתו ה-77, פעלתן ללא חת בתחום היצירה,"אין רגע דל".

שמוליק בירן גם מסכם למעלה מ-50 שנות יצירה ופעילות בתחום האמנות, כאמן יוצר, כיו"ר "אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון", כ"רוח החיה" לפיתוח מודעות הציבור לאמנות בחיפה והצפון,

אמן מהשורה הראשונה, שתרם רבות, בפעילות ציבורית, למען קידום הציירים והפסלים בחיפה והצפון.

שמוליק בירן נולד בשנת 1930 בעיירה מיאדל שבפולין (כיום בילורוסיה ) ובהיותו נער בן 9  פרצה מלחמת העולם השנייה, במהלכה הוא איבד את רוב משפחתו.

הוא התחבא במשך שנים ביערות בילורוסיה ושרד תודות לתושבים מקומיים שסייעו לו בלבוש ובמזון. באפריל 1947 הוא עלה על ספינת המעפילים "תיאודור הרצל", בניסיון להגיע לארץ בצורה בלתי לגאלית.

אך הספינה נתפסה על-ידי הבריטים מול חופי תל-אביב ולאחר מאבק עם המעפילים היא נגררה לנמל חיפה ומעפיליה גורשו למחנה המעצר שבקפריסין.

עם שחרורו ממחנה המעצר הוא עלה ארצה, התחנך בקיבוץ חולתה במסגרת עלית הנוער, והיה חבר קיבוץ חוקוק.

התגייס לצה"ל, לחם במלחמת השחרור, נפצע , לבסוף הכיר את בת הקריה רינה (לבית אנקורי) ומשנת 1954 הינו תושב הקריה.

שמוליק עבד שנים רבות במספנות ישראל, לפני שיצא לגמלאות, שם היה, בין השאר עובד מתכת וחבר ועד, לימים הפך לדוברם של הפועלים והתפרסם כאחד ממובילי המאבק על זכויות העובדים, על כך זכה לכינוי "לך ואלנסה".

בשנים הללו החלה למעשה פעילותו הקדחתנית בתחום היצירה, פעילות שנמשכת עד עצם היום הזה.

מאז שנות השישים הינו אמן פעיל, בעיקר בתחום הפיסול וההדפס, חבר אגודת הציירים והפסלים ושימש כיו"ר האגודה במהלך כשתי קדנציות ועסק, כאמור, רבות למען קידום התרבות והאמנות בקריה.

שמוליק מעיד על עצמו שמשחר ילדותו הוא אהב לרשום אך מבחינתו היצירה הראשונה, ואולי המשמעותית ביותר בחייו, הייתה כאשר במהלך המלחמה גילף בעבורו כף מעץ שתשמש  אותו ביומיום.

עם הגיעו ארצה הוא השתלם בפיסול אצל אהרון אשכנזי ובציור אצל אברהם נסטי ז"ל, כמו כן השתתף בחוג לאמנות, במסגרת לימודי החוץ של אוניברסיטת חיפה.

תקופת עבודתו במספנות ישראל היוותה ללא ספק מקור השראה ליצירה בתחום האמנות הפלאסטית תוך שהוא יוצר בקדחתנות רבה פסלי מתכת ועץ ולימים אף הדפסים, כאמור, עשייה שנמשכת עד עצם היום הזה.

העיסוק בפסלי המתכת היה מאוד דומיננטי, בראשית דרכו האמנותית ולו מהסיבה הפשוטה שעבד למעשה במספנות ישראל כחרש מתכת, לנושא זה הוא התייחס במוסף "שישבת" מ-12.11.93 :

"הברזל הוא חומר קר וכשאני מצליח להפיח חיים ביצירת ברזל אני חש סיפוק עצום.

התרנגול הזה, הציפור מתחילה לעוף, לא? יש משהו יותר יפה מזה?

אני עובד במתכת אל-חלד ויש לי תחושה שאני עושה דברים שיישמרו לעד,

זה כמו לגעת קצת בנצח ".

החצר האחורית בביתו הפכה עד מהרה לסדנת יצירה, סטודיו-גלריה שהלכה ותפחה במהלך השנים, מרוב יצירות, פריטים שהתווספו מידי יום, עד עצם היום הזה.

חלקי מתכת פיסות עץ שנאספו על-ידו הפכו עד מהרה ליצירות אמנות, קומפוזיציות מלאות דמיון, כשרון וחן.

כך נוצרו במשך השנים מאות פסלים המנציחים דמויות אדם, יודאיקה, חיות למיניהן: כלבים, חתולים, שוורים חרקים ומיני עופות רבים, שבטי ישראל ועוד.

אל ההדפסים נחשף לראשונה במהלך שנות השמונים וזאת תודות לאמנית הצפתית מיכל אורבך, שמתגוררת כיום בקרית ביאליק.

אמנית זו קירבה אותו אל אמנות ההדפס והתוצאה עשרות הדפסים  העוסקים במגוון נושאים, כגון מורשת ישראל, פורטרטים, חיות למיניהן, בעיקר עופות, צומח ודומם, מרקמים רבי עוצמה של ביטוי צורני.

אך לאחרונה, בתערוכה הרטרוספקטיבית שקיים ב"אשכול פיס" שבתיכון קרית חיים, נחשפו רבים מהם לראשונה, לציבור הרחב.

בביתו היפה והגדוש ביצירות נחות – זו לצד זו , ממתכת , מעץ מאבן  ושאר חומרים - חיות האהובות עליו במיוחד, בית המשמש בית גידול לחיות מחמד  רבות שזוכות לטיפול אימהי- אבהי שאין שני לו.

הוא שימש במשך שתי תקופות קדנציה כיו"ר אגודת הציירים והפסלים, סה"כ כחמש שנים, שנים שהניבו פעילות רבת ערך לקידום האמנות הפלאסטית,לסוגיה, בקרב תושבי חיפה והצפון.

"שמוליק, הנך בן סגולה לעם סגולה...גאונותך סמויה וגם גלויה...גם ראש ובמשולב גם פה ...וגם ידיים?  כולם יחד ובאיש אחד? גדולתך גדולתי וגדולת כל עם ישראל מכל מקום וזמן...".

מדברי דן רונן, ממשרד החינוך, בן הקריה, לרגל פתיחת התערוכה  "האדם עץ השדה", ספטמבר 1999:

"אני תמיד שמח לתערוכה של שמוליק בירן, כי יש בה מטעמה של חוויה והיא מעוררת למחשבה.

"כל אדם", כפי שכתב שאול טשרניחובסקי, "אינו אלא קרקע ארץ קטנה בה האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". לשמוליק שבא מארץ גדולה לארץ קטנה וחי בקריה שיצאה מאוטופיה והגיעה לשגרה,

לשמואל תבניות רבות מרתקות ומגוונות ".

מדברי ד"ר רפי ורטהיים, ראש עיריית קרית ביאליק, לרגל פתיחת התערוכה

"שמוליק בירן-שנות יצירה בפיסול והדפס", קרית חיים, אפריל 2007:

"שמוליק הינו אישיות יוצאת דופן במחוזותינו. הוא אמן ויוצר, אך מאמין גדול

בשילוב האמנות בחינוך. לדבריו, אי אפשר לחיות בלי אומנות ואת החסך והחוסר באומנות של התלמידים בבתיה"ס הוא משתדל למלא.

במסגרת אמונתו זו, הוא התנדב במשך 7 שנים בתיכון קרית חיים כדי להנחיל לתלמידים את הערך המוסף , את הטעם לחיים, את ה - " CULTURA "   שהיא לדבריו , מילה עברית טהורה – הכל תורה!

שמוליק עמד שנים רבות בראש אגודת הציירים והאמנים, פועל עד היום

בבית נגלר ובאשכול הפיס ובעיקר באזור חיפה והצפון ועוזר לארגן תערוכות ואירועים.

בין לבין , אני לא יודע איך, הוא מוצא את הזמן להמשיך לעשות וליצור, עוד ועוד.

מי לא נתקל בשמוליק , מטייל על שפת הים, אוסף חתיכות עץ, ממלא כיסיו "בממתקים" והוא מחלק אותם בנדיבות לכל עובר אורח שחפץ בכך.

שמוליק מוצא עניין בכל בדל עץ, בכל ענף, בכל אבן, בכל פיסת מתכת. הוא משוטט דרך קבע בשוקי פשפשים אוסף כפיות, מחבר , מסיר, יוצר מיניאטורות, וכל מה שהמגיע לידיו עובר שינוי והופך לחפץ אמנותי.

העין שלו קולטת הכל ובעזרת דמיונו, חושיו וכישרונו הרב הוא יוצר ללא הרף והופך את חיינו לעשירים ומלאים יותר. ומתוך העץ הוא יודע לייצור צורה ודמות, שורשית, יהודית או מתוך גרוטאות המתכת פסלי חיות ופסלים אחרים אותם אנו רואים

מידי פעם בפעם בתערוכות הרבות להן היה שותף בחייו העשירים.

אני מאחל לשמוליק הרבה בריאות ועוד הרבה שנות פוריות ויצירה".

 תערוכות:

עשרות שנות יצירה בתחומי הפיסול וההדפס הניבו עשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות, שהעיקריות שבהן:

1973- בית ההסתדרות, קרית חיים.

1976- בית נגלר, קרית חיים.

1978- בבית האמן, בחסות בית נגלר.

1982- הגלריה החדשה, בית אבא חושי, חיפה.

1982- גלרית בית נגלר.

1984- מוזיאון נהריה.

1985- גלרית בית נגלר, תערוכת מינאטורות.

1985- גלרית קיבוץ אילון.

1986- בית שאגאל, חיפה.

1989- בנק דיסקונט, קרית מוצקין.

1989-"התחלות חדשות", בית אבא חושי.

1990- בבמה 2, ואדי סאליב, חיפה

1991- חצרות האיכרים, כפר תבור.

1992-"חומרים לא קונבציונליים", בית שאגאל, חיפה.

1992- יודאיקה,אגודת הציירים והפסלים, באר שבע.

1992- "יד לבנים", נתניה.

1993- יובל לקרית חיים, בית נגלר.

1995- הדפס ופיסול, בית שאגאל.

1995- הדפס ופיסול, בית נגלר.

1997- הטכניון,חיפה.

1999- הקונסוליה הצרפתית, חיפה.

1973-2007– השתתפות בעשרות תערוכות שנתיות,מטעם אגודת הציירים והפסלים.

2007- "שמוליק בירן – שנות יצירה בפיסול והדפס", תערוכה רטרוספקטיבית,

" הקריה" - קריית חיים  

בכתבות שאני מקדיש לאמני הקריה לדורותיהם ומפרסם באתר המקומי "הקריתים", אני עוסק בעצם באמני קרית חיים בלבד, אשר עסקו, וכאמור עוסקים עדיין, במרץ רב, במגוון רחב של תחומי אמנות ,כגון: פיסול, ציור, הדפס, ויטראז´ , וטכניקות מעורבות בתחומי האמנות, חלקן בשילוב שירה ועוד.  

קריית חיים הינה בעצם שכונה של חיפה, והקשר בין קריית חיים לחיפה, מבחינת חיי התושבים, אינו שונה מזה של כל פרבר לעיר,אך היא ממוקמת בתוך גוש הקריות ובגודל אוכלוסייתה היא איננה נופלת מן הקריות האחרות. הקריה נקראת על־שם חיים ארלוזורוב, שנרצח בת"א ב-1933.  

קרית חיים ממוקמת בין הים במערב, לבין שד´ ההסתדרות (כביש עכו-חיפה) וקרית ביאליק במזרח, קרית מוצקין, קרית שמואל וקרית ים בצפון, ואזור התעשייה של מפרץ-חיפה בדרום. לקרית חיים תחנת רכבת על מסילת חיפה- נהריה, המחלקת את קרית חיים לקרית חיים מזרחית, וקרית חיים מערבית.  

קרית חיים תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן וקמה בשנת  1933 שכונת פועלים. השכונה תוכננה כמימוש רעיונות אוטופים סוציאליסטים עירוניים. מאפייני קריית חיים הסוציאליסטית היו הצרכניה - קואופרטיב מזון, אגודת המים, העזרה ההדדית, משקי העזר ועוד. הבתים בראשית ימי הקריה, נבנו ממזרח למסילת הרכבת והיו בנויים בצורה אחידה, עד שאחדים מתושבי הקריה הוותיקים מעידים כי היו מתבלבלים בין בתיהם לבתי השכנים, זו היתה ראשיתה של קרית חיים המזרחית.  

עם קום המדינה סופחה קריית חיים לחיפה על מנת ליצור רוב יהודי בחיפה, אך נשארה שנים רבות ´קריית חיים האדומה´ - שכונת פועלים המשתייכת לזרם השמאל הסוציאליסטי דאז. בעקבות העליות מצפון אפריקה, החל מראשית שנות החמישים , נוצר צורך להרחיב את קריית חיים וכך קמה קריית חיים המערבית, וקריית חיים איבדה את צביונה המקורי, ובהדרגה איבדה גם את הדיונות שבין מסילת הברזל לים, שהיוו חלק נכבד מן ההווי של הקריה.  

בקריה שוכן אחד התיאטראות הגדולים בארץ, "תיאטרון הצפון" (לשעבר "בית-העם") הנחשב לאחד מהתיאטראות הטובים בארץ. מעברו השני של התיאטרון שוכן "בית יד לבנים" לזכר נופלי הקריה במערכות ישראל. בית יד לבנים מקיים בין השאר ערבי הרצאות למבוגרים.  

בנוסף פועל בקרית חיים המזרחית גם מרכז תרבותי נוסף - בית נגלר, בו נערכים מופעי בידור, חוגים, הרצאות ותערוכות מתחלפות של אמנים.  

מוקד נוסף לפעילות תרבותית/ אמנותית בקרית חיים, הינו מבנה "אשכול פיס", הממוקם בשטחו של תיכון מקיף קרית חיים ומיקומו בקרית חיים המזרחית, שם אני משמש כאוצר התערוכות המתחלפות, המוצגות במקום , מזה כעשר שנים.  

מוקד נוסף ואחרון, הינו "בית היינה", הממוקם בקרית חיים המערבית, אף הוא מרכז לפעילות תרבותית וספריה עירונית ( ספריות נוספות ואיכותיות ,לעיון וקריאה, ממוקמות בבית נגלר ובתיכון קרית חיים).  

 לכתבה על משה פנחסי